דברי יהונתן נג

דאומרת מותר אסור מדאיתא בכתובות ד"ט ע"א חר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך ואמאי ס"ס הוא ומשני כגון שקבל בה אבי' קידושין פחותה מבת ג"ש ויום א' דליכא רק ס"א ואם איתא כדברי הפוסקים אכתי איכא ס"ס ספק אונס ספק רצון ואת"ל ברצון שמא אומרת מותר הייתי אע"ג דכ' התוס' שם אונס חד הוא הנ"מ היכי דליכא נ"מ בין הספיקות אבל כאן איכא נפקותא לענין קרבן א"ו דאומר מותר אסור עכ"ד. וקשה דהמהרי"ק לא הוכיח מידי דהתוס' במקומו הקשה וא"ת וליקמי בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאנוסה קלא אית לה וזו דל"ל קלא הו"ל רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי וי"ל דרובא דברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן והלכך במקום ס"ס שרי עיי"ש נמצא לפ"ז דאילו הי' רוב גמור ל"ה נידון בכלל ס"ס וא"כ מאי מקשה מהרי"ק דאכתי איכא ס"ס שמא אומרת אומר מותר הייתי הלא זה ודאי רוב גמור דרוב נשים יודעת מאיסור א"א ול"ה זה בכלל ספק. ונ"ל דהרא"ש מביא ר' יונה דהא דאמרי' נאמן לאוסרה עליו היינו כשמכחישתו אבל אי אמרה אמת שפתחה פתוח רק שנאנסה תחתיו נאמנת ומותרת לו מפני שהיא טוענת ברי והוא טוען שמא באונס שמא ברצון וברי ושמא ברי עדיף והרא"ש חולק עליו עיי"ש. אך זה תלי' א"א דרובא ברצון לאו רוב גמור הוא כמ"ש התוס' א"כ הוי שפיר ברי ושמא ויתכן שיטת ר"י אבל א"א דהוי רוב גמור א"כ גם לגבי' איכא ברי ול"ה כלל בגדר ברי ושמא לפ"ז דברי מהרי"ק נכונים דזה ודאי דכל מחלקותם הוא היכי דהיא טוענת אומר מותר הייתי דאל"כ האיך אנו יודעין אם אומרת מותר הייתי או לאו אך באמת למה תהי' נאמנת וע"כ משום דטוענת ברי ובו"ש ב"ע כשיטת רבינו יונה. לפ"ז הוכיח מהרי"ק שפיר דע"כ אומר מותר בכה"ג אסור דאל"כ למה אין דנין אותו בס"ס ואי משום דהוי רוב גמור א"כ ממילא נסתר דברי הפוסקים דאינה נאמנת כלל לטעון אומר מותר הייתי דהשתא נסתר הטעם הנ"ל דבו"ש ב"ע כיון דגם לדידי' איכא ברי כנ"ל א"ו ס"ל דלאו רוב גמור הוא וא"כ שפיר בגדר ברי ושמא דיינינן לי' א"כ אכתי איכא ס"ס אע"כ דאומר מותר בכה"ג אסור ודו"ק. ובזה מיושב המדרש הנ"ל דהנה הרשב"א הביא ראי' לדברי הר"י דהיכא דהיא אומרת נאנסתי נאמנת מהא דדוד חזר ולקח מיכל בת שאול דילמא נבעלת לפלטי בן ליש א"ו דהיתה אומרת נאנסתי ומוכח דנאמנת ואי' במדרש למעול מעל פרט לאומר מותר וקשה קו' מהרי"ק דאכתי איכא ס"ס ספק אונס וס' אומר מותר וצ"ל כנ"ל דספק אומר מותר כמאן דליתא כיון דרוב נשים יודעת איסור א"א ולפ"ז נשאר קו' התוס' א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק א' כמאן דליתא וצ"ל כתירוצם דרובא דברצון ל"ה רוב גמור וא"כ י"ל כשיטת רבינו יונה ועשה דוד שפיר לפי שהיתה נאמנת מכח ברי ושמא וזהו כוונת המדרש בל"ז דלמעול מעל הייתי אומר דרובא ברצון ל"ה רוב גמור ואפ"ה בס"ס שרי' אבל מ"מ אם היא אומרת נאנסתי אינה נאמנת דל"ה בגדר ברי ושמא כלל כנ"ל וא"כ הי' דוד עושה ח"ו שלא כהוגן אבל השתא דכתיב למעול מעל פרט לאומר מותר קשה קושי' מהרי"ק למה הא שוב הוי ס"ס כנ"ל וצ"ל משום דזה הוי רוב גמור ואינו נידון בכלל ספק כלל א"כ לפ"ז קו' התוס' במ"ע דהיכא דאיכא רוב גמור אינו נידון בכלל ספק וצ"ל כתי' דזה ל"ה רוב גמור ולכך הוי שפיר בגדר ברי ושמא כשיטת ר"י ולכך קאמר המדרש ז"ש דוד אז לא אבוש בהביטי וכו' כי לפ"ז עשיתי כהוגן ודו"ק היטב

עד) במדרש ביום השמיני נשיא לבני מנשה יל"ר מותר השמן שבנ"ח כיצד יעשה אותה כך שנו חכמים מותר השמן מוסיפין עליו בליל שני ואם לאו יעשה לו מדורה בפ"ע. ולכאורה אין זיווגם עולה יפה. ונראה ליישב בטוב טעם בהקדם סוגי' הש"ס בשבת דכ"א אמר ר"ה פתילות ושמנים שא"ח אין מדליקין בהן בשבת א"מ בהן בחנוכה בין בחול ובין בשבת אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה ז"ל ומותר להשת"ל ובתוס' הקשה שם מנ"ל לרבא דר"ה סובר מותר להשל"א דילמא גם בשבת אוסר מטעם דס"ל כבתה ז"ל ובשבת לא יוכל לחזור ולהדליק ותי' דא"כ הו"ל למימר סתמא אין מדליקין בהן בחנוכה מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ דתרי טעמי נינהו מיהא רב דקאמר מדליקין בהן בין בחול בין בשבת ל"מ למימר מדליקין סתם דה"א דוקא בחול ולא בשבת דמסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמור ע"ע לאסור להשל"א והקשה מהרש"א א"כ הו"ל לר"ה לומר סתמא אין מדליקין בחנוכה ויהי' מוכח מזה דכבתה ז"ל וזה שמותר להשל"א ידעי' מסברא פשוטה ששום אדם לא יחמור ע"ע. ונ"ל דהנה הרי"ף פסק כרב דמותר להדליק בשמנים הפסולים בין בחול בין בשבת משום דכבתה אז"ל ואסור להשל"א ודעת הרז"ה דדוקא תשמיש חול אבל תשמיש קדושה ומצוה שרי וראי' מש"ס דלקמן דאי' ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה