דברי יהונתן נב

ילמדנו רבינו מי הם הב"ד הראוים לכתוב פרוזבל ותמוה מאוד. ונראה ליישב בטוב טעם דאיתא בש"ס גיטין דל"ו ע"ב אין כותבין פרוזבל אלא כגון ב"ד דרב אשי ובתוס' ד"ה דאלימי לאפוקי ממונא ר"ת הי' כותב פרוזבל כי הי' אומר דל"ב אלא ב"ד חשוב שבדור תנן במס' שבועות פרוזבל המוקדם כשר והמאוחר פסול ומפרש בירושלמי משום דפרוזבל אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת הפרוזבל אלא למה שהלוה קודם זמן הכתוב בפרוזבל ולכך מאוחר פסול משום דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת הפרוזבל עד זמן הכתוב בו עכ"ל ולכאורה ד' התוס' אין להם המשך כלל. ונראה לתרץ דאי' במס' שביעית פ"י מ"ו אין כותבין פרוזבל אא"כ יש ללוה קרקע ומפרש רש"י הטעם דחכמים תקנו לכתוב פרוזבל כי היכי דלא לישמט שביעית ולא תיקנו אלא היכא דאית ללוה קרקע דהוי מילתא דשכיח ללות על הקרקע אבל היכא דאין ללוה קרקע הוי מילתא דל"ש ללותו. והר"ש בסדר זרעים מפרש הטעם דכל ענין פרוזבל הוא דכשמוסר שטרותיו לב"ד הוי כל העומד לגבות כגבוי דמי ואינו בכלל לא יגוש והתינח אי אית לי' ללוה קרקע אז הוי כגבוי אבל אם אין לו קרקע ל"ה כגבוי. וכתב הר"ן דיש נ"מ בין הני תרי טעמי דלרש"י אם הי' ללוה קרקע בשעת הלואה ואח"כ מכר הקרקע שרי לכתוב פרוזבל דבשעת הלואה הי' שפיר מילתא דשכיחא אבל לשיטת הר"ש אין כותבין בכה"ג דהא אם מכר ל"ה עוד כגבוי. ונראה להוכיח כדברי הר"ש דלשיטת רש"י קשה פרוזבל המוקדם אמאי כשר שמא הלוה באייר ול"ה לו קרקע ובניסן הי' לו קרקע ואלו כתב באייר ל"ה מהני דאז ל"ה לו קרקע והוי מילתא דלא שכיחא לכך הקדים זמן הפרוזבל על ניסן דאז הי' לו קרקע עדיין אלא ע"כ מוכח כשיטת הר"ש ולכך מוקדם כשר דאם אין לו עכשיו קרקע לא מהני מה שהי' לו מקודם דהא צריך להיות לו קרקע עד הפרעון כדי שיהי' כגבוי. ונראה דיש עוד נ"מ דרש"י לא כ' כלל טעם על פרוזבל למה אינו משמט וא"כ הוי פרוזבל מילתא בלא טעמא אבל לשיטת הר"ש הוי מילתא בטעמא וזה כתבו הפוסקים היכי דתיקנו חכמים איזה דבר של טעם א"כ אף דליכא ב"ד סמוכים אנן שליחותייהו קא עבדי' והתקנה במ"ע אבל היכי דתיקנו מילתא בלא טעמא צריך דוקא ב"ד של סמוכים וא"כ לשיטת רש"י ל"ה רשאין לכתוב פרוזבל רק ב"ד דרב אשי משום דלרש"י הוי מילתא בלא טעמא אבל לשיטת הר"ש דהוי מילתא בטעמא שפיר כותבין פרוזבל בכל ב"ד חשוב. וזה כוונת התוס' ר"ת כתב פרוזבל אף דל"ה ב"ד של סמוכים וצ"ל דס"ל כשיטת הר"ש דהוי מילתא בטעמא אך מנ"ל זה דילמא הוי מילתא בלא טעמא והא דצריך קרקע משום דאז הוי מילתא דשכיח לכך הביאו התוס' סמוכין לזה מדתנן במס' שביעית פרוזבל המוקדם כשר וקשה קו' הנ"ל א"ו הטעם משום דהוי כגבוי והוי מילתא בטעמא ושפיר כ' ר"ת פרוזבל כנ"ל וא"ש סמיכות והתחברות ד' התוס' זה לזה. אך באמת למה מיאן רש"י בזה לפרש הטעם משום דהוי כגבוי אך י"ל דרש"י לשיטתו אזיל דכ' על הא דקיי"ל כותבין פרוזבל על קרקע כ"ש משום דיכול לגבות ולחזור ולגבות אף שאינו שוה רק מקצת כמעשה דקטינא דאביי והתוס' כ' הטעם משום דאין אונאה לקרקעות רק דהקשה ע"ז דהא דא"א לקרקעות היינו עד פלגא ומפלגא הוי ביטול מקח עיי"ש. ולפ"ז הוכיח רש"י דע"כ אין הטעם משום דהוי כגבוי דאל"כ למה כותבין על קרקע כ"ש ואי משום דאין אונאה לקרקעות ז"א דביותר מפלגא הוי ביטול מקח. א"ו דהטעם משום דגובה וחוזר וגובה והוי בכלל לא יגוש לכך הוצרך רש"י לפרש הטעם דצריך קרקע משום מילתא דשכיח כנ"ל. אך הר"ש ס"ל הטעם משום דאין אונאה לקרקעות לגמרי כדפסקי' בש"ע חו"מ. אמנם מתורת כהנים מוכח דיש אונאה לקרקע דאי' שם וכי תמכרו ממכר לעמיתך אין לי אלא קרקע שהיא אמורה בענין מטלטלין מנין ת"ל או קנה מיד עמיתך נמצא דעיקר קרא איירי בקרקע ואפ"ה כתוב לא תונו א"ו דיש אונאה לקרקע. ולפ"ז א"ש המדרש בל"ז דוכי תמכרו ממכר הייתי אומר דכל ב"ד כותבין פרוזבל משום דפרוזבל הוי מילתא בטעמא כשיטת הר"ש ואנן שליחותייהו קא עבדי' אבל השתא דכתיב וכי תמכרו ממכר כו' דמוכח מיני' דיש אונאה לקרקע כדאי' בת"כ הנ"ל וא"כ למה כותבין על קרקע כ"ש א"ו משום דגובה וחוזר וגובה כנ"ל וא"כ הוי פרוזבל מילתא בלא טעמא לכן מסתפק שפיר מי הם הראוים לכתוב פרוזבל ודו"ק

פרשת נשא

עג) במדרש איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל זה שאמר דוד אז לא אבוש בהביטי אל משפטי צדקך ותמוה. ונראה דהנה המהרי"ק הביא בתשובותיו שורש קס"ז לסתור דעת הפוסקים גבי אשת איש שנאנסה דקיי"ל מותרת ה"ה אם נבעלת ברצון רק אומרת אומר מותר הייתי דמותרת דכל האומר מותר אנוס הוא אבל מהרי"ק רצה להוכיח