דברי יהונתן נא

דניסן וי"ד דאייר ועולים למ"ד יום א"ו דלמ"ד יום המה חוץ יו"ט עצמו ואין כאן אלא י"ג דאייר די"ד דהוא פסח שני אינו בכלל לכך התחיל מי"ד בניסן אבל א"א דניסן חסר הי' י"ל דיום המעשה היינו יו"ט בכלל הלמ"ד ולכאורה מוכח דניסן הי' מלא דאיתא בשבת דפ"ז אותו היום נטל עשר עטרות ראשון לבריאת עולם כו' כנודע' וא"כ אי נימא דניסן הי' חסר הי' ר"ח אייר ביום ב' ועשרים באייר בשבת וכתיב בעשרים לחודש השני בשנה השנית נעלה הענן מעל המשכן ונסעו וקשה האיך נסעו בשבת הא אתחומין במרה נצטוו א"ו דניסן הי' מלא וא"כ מוכח דלמ"ד יום חוץ יו"ט אך י"ל דלעולם יו"ט בכלל והא דהתחיל לדרוש מי"ד בניסן ולא מט"ו משום דנסתפק משה דילמא יהי' החודש חסר לכך התחיל מיום י"ד אך התינח אי הי' מקדשין ע"פ ראי' א"כ אף דלפי האמת הי' ניסן מלא מ"מ הוא חשב דילמא יראו את הלבנה בכ"ט לחודש אבל א"א דהי' מקדשין עפ"י חשבון ע"כ ידע מקודם שיהי' החודש מלא ולמה התחיל בי"ד ולא בט"ו א"ו דיו"ט אינו בכלל הלמ"ד יום וא"כ ל"ק קו' הר"ן. והנה לכאורה יש להביא ראי' ממדרש הנ"ל לר"ת דל"ה מקדשין עפ"י ראי' דלפי המדרש הי' ממחרת יוהכ"פ בשבת והי' ר"ה ביום ד' וה' ולא משכחת שיהי' ניסן בשנה ההוא בא' בשבת רק אם הי' ח' חדשים מלאים כי אז הי' ר"ח חשון ה"ו. כסלו ז"א. טבת ב"ג. שבט ד"ה. אדר ו"ז. ניסן א'. כי אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואיתא בש"ס תמוז דהאי שתא מלוי מליי' וכ' המהרש"א מכ"ש דסיון הי' מלא ולפי הנ"ל מוכח דגם ניסן הי' מלא וא"כ הוי ח' מלאים וקיי"ל בעירוכין דאין עושין בשנה אחת ח' מלאים אך הטעם דאין עושין ח' מלאים משום דאם יבא ר"ה יהי' נראה הלבנה ז' ימים מקודם והוי כחוכא ואטלולא וכבר אמרנו לעיל דהלבנה הי' מכוסה במדבר וא"כ אין מקום לחשש זה וא"כ מוכח מזה דהי' מקדשין עפ"י חשבון ולא ע"פ ראי' משום דהי' מכוסה והשתא א"ש המדרש הנ"ל בל"ז ל"ה יכול לומר משה תיקן משום קו' הר"ן וא"ל כתירוצי בשם התוס' דה"א כיון דדורשין מקודם לא ידרשו ביו"ט ז"א דהא בלמ"ד יום הוי יו"ט בכלל וא"ל דמוכת דיו"ט אינו בכלל דהא ניסן הי' מלא ולמה התחיל מי"ד ולא מט"ו די"ל דמשה הי' מסופק שמא יהי' החודש חסר ונימא דהי' מקדשין עפ"י ראי' דלא כר"ת אבל השתא דקאמר ויקהל משה ולא הזכיר כאן חצוצרות וע"כ דהי' בשבת וממילא דאי ממחרת יוהכ"פ הי' בשבת לא משכחת ניסן ביום א' אלא כשיהי' ח' מלאים והא אין עושין שמונה מלאים וע"כ צ"ל כיון דלא ראו הלבנה שהי' מכוסה בענני הכבוד שפיר עשו ח' מלאים וא"כ מוכח כשיטת ר"ת דהי' מקדשין עפ"י חשבון ומיושב קו' הר"ן ושפיר קאמר מכאן אמרו משה תיקן להם לישראל וכו' ודו"ק

עא) ובאופן אחר י"ל דהנה הרמב"ם והרמב"ן מחולקים דהרמב"ם הקשה היאך מצאנו ידינו בקידוש החודש שאין לנו סמוכים ואין הב"ד אומרים מקודש והלא הדבר תלוי בב"ד כנודע וצ"ל דהלמ"מ דכשמקדשין ע"פ חשבון אין הב"ד צריך לומר מקודש זה דעת הרמב"ם אבל הרמב"ן חולק עליו וס"ל דצ"ל מקודש אפי' כשמקדשין ע"פ חשבון רק דאנו סומכין על רבינו הלל הנשיא שהי' לו ב"ד סמוכין והוא קידש כל החדשים עד ביאת משיחנו. והנה לשיטת הרמב"ם ע"כ ליתא לשיטת ר"ת הנ"ל דס"ל דל"ה מקדשין ע"פ הראי' במדבר דא"כ למה כתוב וידבר משה את מועדי ה' אל ב"י דמיני' ילפי' דראש ב"ד אומר מקודש דמשה הי' ראש ב"ד הא ל"ה מקדשין כלל רק ע"פ חשבון וא"צ לומר מקודש ומה לנו לראש ב"ד. אבל לשיטת הרמב"ן א"ש פי' ר"ת ולכאורה יש להביא ראי' להרמב"ן דאיתא בגמ' וידבר משה את מועדי ה' וכו' מועדי ה' נאמרו בסיני פי' דצריך מומחין לקדש ולא שבת בראשית ואי כשיטת הרמב"ם דע"פ חשבון א"צ לומר מקודש משום דמקודש ועימד הוא קשה למה צריך קרא דשבת ל"ב קידוש פשיטא דהא מקודש ועומד הוא והשתא א"ש בל"ז ל"ה יכול לומר משה תיקן כו' דהי' קשה קו' הר"ן הנ"ל וא"ל כתירוצי דה"א כיון דדורשין מקודם לא לידרש ביו"ט ז"א דיו"ט הוא בכלל הלמ"ד יום וא"ל דע"כ מוכח דיו"ט אינו בכלל דניסן מלא הי' ולמה לא אמר בט"ו ז"א דהי' מסופק וא"ל דהי' מקדשין ע"פ חשבון ז"א דע"כ מוכח דהי' מקדשין ע"פ הראי' דאל"כ למ"ל קרא וידבר משה דצריך קידוש הא ע"פ חשבון א"צ כמ"ש הרמב"ם ודלא כהרמב"ן וא"כ שפיר י"ל דיום המעשה היינו יו"ט בכלל למ"ד יום אבל השתא דקאמר וידבר משה דמיני' נשמע ולא שבת בראשית וא"כ מוכח כהרמב"ן וא"כ י"ל דהי' מקדשין ע"פ חשבון ול"ק קו' הר"ן די"ל דיום המעשה אינו בכלל ושפיר קאמר מכאן אמרו משה תיקן וכו' ודו"ק היטב

פרשת בהר

עב) במדרש וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו