דברי יהונתן מט

קשה עדיין אין אנו יודעין אי מלך תחלה או ב"ה תחלה וא"ל דמוכח כנ"ל דאין מוסיפין וכו' ז"א דהא ס"ל באחד מאלו תנן א"כ א"צ כלל למלך וא"כ קשה הי מינייהו תחלה א"ו מוכח דלא כפירש"י אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק בכל אלו תנן וא"כ מוכח דמלך קודם לב"ה א"כ ליכא למילף מקרא כי יד כו' דמלך קודם די"ל דילמא להיפוך דעמלק קודם כפירש"י וממילא יודעים דמלך קידם דאין מוסיפין כו' כנ"ל לכך הוצרך הרמב"ם להוכיח מנביאים. והשתא א"ש המדרש הנ"ל דאיתא למה נהרג שאול על שעבר על דברי נביא דשמואל צוה לו להשמיד את עמלק והוא החיה את מלכם והנה הרמב"ם פסק דל"ה עובר על דברי נביא אלא אם הנביא אומר לו דבר חדש אבל אם אמר לו דבר שכתוב בתורה לא הוה עובר על דברי נביא ואיתא ב' דעות אי שאול הי' מלך או רק ראש ונ"מ דא"א דהי' מלך ל"ה עובר על דברי נביא דכתיב בתורה להעמיד מלך ואותו מלך יכרית זרעו של עמלק אבל א"א דהי' רק ראש א"כ איננו מחויב מה"ת להכרית זרעו ש"ע רק מגזירת נביא ושפיר מיקרי עובר על דברי נביא ולפ"ז א"ש דברי המדרש דהקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו והראה לו שאול שידקר בחרב ואמר משה מלך ראשון שיעמוד כו' מלך דייקא כיון דהוא מלך א"כ מוטל עליו מה"ת למחות את זכר עמלק ול"ה עובר על דברי נביא ולמה ידקר והשיב לו הקב"ה אמור אל נוב עיר הכהנים שהרג ובשביל זה ידקר בחרב וא"ש ודו"ק

סח) במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון דהיינו חטא של אדה"ר ותמוה. ונ"ל דאיתא בסוכה דף למ"ד דקרא דלכם אתי לאשמעי' שלכם יהא ולא של גזל והקשה התוס' שם למ"ל קרא ת"ל דהוי מצוה הב"ע ומתרצים העולם דצריך קרא היכי דגזל מנכרי ולמ"ד גזל גוי מותר ואפ"ה בלולב אסור דכתיב לכם (עי' במ"א סי' תרל"ז סק"ג בשם היראים) ואיתא פלוגתא במס' ב"מ דפ"ז כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך ואל כליך לא תתן ח"א רעך ולא של גוי דמשל גוי מותר ליתן לכליו וח"א רעך ולא משל הקדש דבשל הקדש אסור אפי' לאכול ואי' שם דפליגי בפלוגתא אי גזל גוי אסור או לא דלמ"ד גזל גוי מותר ל"צ קרא דמותר לתת לכליו דהא אפי' לגזלו מותר וע"כ דקרא אתי ולא של הקדש אבל למ"ד גזל גוי אסור צריך קרא לגופי' רעך ולא משל גוי ואי' במדרש דאדה"ר יש לו תי' על שאכל מעץ הדעת לפי שהי' כמו פועל בכרם דמותר לאכול אולם אם נאמר רעך ולא של הקדש א"כ חטא אדה"ר דשל הקדש הי' והשתא א"ש ולקחתם לכם קשה למ"ל לכם ת"ל דהוי מהב"ע וצ"ל כמ"ד גזל נכרי מותר ואפ"ה בלולב אסור משום לכם וכיון דגזל נכרי אסור ע"כ רעך ולא של הקדש דאי למעוטי גוי פשיטא כנ"ל וא"כ חטא אדה"ר בעץ הדעת ואין לומר תי' הנ"ל ושפיר צריך לכפר על מעשה ראשון והבן

סט) במדרש וידבר משה את מועדי ה' וכו' מועדי ה' נאמרו בסיני ולא התרת נדרים נאמרו בסיני פי' מועדים לקדש המועד צריך מומחה ולא להתרת נדרים דסגי בג' הדיוטות. ולהבין איך נשמע מזה דבנדרים סגי בג' הדיוטות נקדים הא דאי' בש"ס ביצה די"ט נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט דכתיב לכם ולא לגבוה ותו איתא בש"ס פסחים דמ"ז שתי הלחם אין אופין ביו"ט מקרא דלכם כנ"ל אמנם בש"ס דמנחות דע"ב איתא להדי' דשתי הלחם דוחה שבת דכתיב וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד א' לכולן עיי"ש וא"כ א"א דדוחה שבת מכ"ש שדוחה יו"ט וע"כ קרא דלכם אתי לנונ"ד ובפרק ב"מ דכ"ד איתא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט פי' אברים ופדרים שניתותרו מקרבן תמיד אין קרבין בשבת והקשה בתוס' א"כ לכם למ"ל למעוטי נדונ"ד הא אפי' קרבן תמיד שזמנו קבוע אין קרבין בשבת כ"ש נדונ"ד דאין קרבין. ונראה ליישב דאיתא בש"ס פסחים דמ"ו גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט וקאמר התם לחד מ"ד שתאפה ביו"ט מטעם הואיל ואי בעי מתשיל ולפ"ז ל"ק קו' התוס' הנ"ל דאי ל"ה כתוב לכם ה"א דנדונ"ד קרבין בשבת ויו"ט מטעם הואיל וא"ב מתשיל וא"ל דאם יתשל יהי' חולין בעזרה ז"א דחולין שנ"ב לאו דאור' וא"ל א"כ קרבן תמיד נמי יהא מותר מטעם הואיל וא"ב מתשיל ז"א דהא קרבן תמיד בא מתרומת הלשכה מקרבנות צבור וקיי"ל דבצבור ל"מ התרה וא"כ אצטריך לכם להורות כנ"ל אך הא איתא בשבת דמ"ו ע"ב בכור בע"מ אסור לשחטו ביו"ט מטעם מוקצה דמי יימר דמזדמן לי' חכם ופריך הש"ס הא דתנן מפירין נדרים וכו' ולא אמרי' מי יימר ומשני נדרים דסגי בג' הדיוטית כו' והנה התוס' בפסחים דמ"ז כתבו הואיל דלא שכיח לא אמרי' ולפ"ז א"א דהתרת נדרים צריכין מומחין קושי' התוס' במ"ע למ"ל לכם וא"ל דה"א משום הואיל וא"ב מתשיל ז"א דהוי הואיל דל"ש דמי יימר דמזדמן לי' חכם אבל אי נימא דסגי בהדיוטות הוי שפיר הואיל דשכיח כדאי' בשבת דמפירין נדרים בשבת משום