דברי יהונתן מו

הגמרא דקאמר מימר שפיר קאמרת דשחיטה כשרה בזר א"כ ל"ה אלא י"ב כהנים ומוכרח לומר כלימוד בני אהרן שמצוה להביא אש מן ההדיוט והוי י"ג וקשה למה מתו הא שפיר הורו שמצוה להביא אש וצ"ל דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ולכן אמר מיהא מורה הלכה אתה וחייב מיתה אבל אי ל"ה שפיר קאמר ל"ה חייב מיתה דלסברא זו דשחיטה בזר פסולה צ"ל דאסור להביא אש מן ההדיוט דאל"כ הוי י"ד כהנים וצריך לומר דבני אהרן מתו משום שלא הורו כדינא ולא מוכח דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה לכך קאמר מימר שפיר קאמרת והבן

סד) במדרש בשעה שנשרפו נדב ואביהו אמרו מלאכי השרת רבש"ע למה קרעת את הים ותמוה. ונראה דאיתא בש"ס מפני מה נשרפו נדב ואביהו לפי שאהרן עשה את העגל והקשה הש"ס הא אונס הוי לפי שראה חור שחוט לפניו ומשני אפי' אונס נמי חייב. ואי' במדרש בשעה שבאו ישראל בתוך הים ביבשה אמרו מלאכי השרת רבש"ע הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז אמר להם הקב"ה אלו עובדין ע"ז ברצון ואלו באונס. והשתא א"ש בשעה שנשרפו נד"ו וקשה מפני מה וצ"ל מפני שאהרן עשה את העגל וקשה הא אונס הוי וצ"ל דאונס נמי חייב וא"כ הקשו שפיר למה קרעת את הים דהדקל"ד הללו עע"ז והללו עע"ז וא"ל. דישראל אנוסים היו דהא אפי' באונס נמי חייב וק"ל

פרשת קדושים

סה) בש"ס דיבמות דף ה' ע"ב אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי וכו' אלא סד"א תיתי מבנין בהמ"ק דתני' יכול יהא בנין בהמ"ק ד"ש ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו וכו' מאי לאו בבונה וסותר וכו' לא לאו דמחמר ואפ"ה ל"ד אלא דקיי"ל דאתי עשה ודל"ת ליגמור מהכא דל"ד וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי והא תנא בעלמא קאי ולא קא פריך דתני' יכול א"ל אביו היטמא וא"ת אבדה יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו וכו'. ובתוס' ד"ה והא תנא כו' הקשה דמשמע דאי איירי בבונה וסותר ניחא אדרבה כ"ש דקשה טפי דהיכי יליף דהיטמא ואל תחזור ליכא כרת ושבת איכא כרת עיי"ש ונ"ל ליישב דלכאורה קשה הא אי' בשבועות אין בנין בהמ"ק דוחה לא את השבת ולא את היו"ט ופירש"י מדכתיב את שבתותי תשמורו בשני שבתות הכתוב מדבר ולפ"ז קשה האיך בעי הש"ס ליליף כאן דעדל"ת שי"ב כרת מדכתיב את שבתותי וכו' תיפוק לי' דאצטריך הקרא להורות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט דהתם הוי ל"ת שאין בו כרת מיהו ז"א דמהיכי ילפי' דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט מדכתיב את שבתותי לשון רבים ולא כתיב את השבת תשמרו ש"מ דקאי גם על יו"ט א"כ דייק הש"ס שפיר דע"כ עדל"ת שי"ב כרת דאל"כ אכתי קשה לכתוב רק את השבת תשמרו וממילא ידעי' דקאי איו"ט דעל שבת לא אצטריך קרא משום דהוי ל"ת שי"ב כרת א"ו דעדל"ת שיב"כ ולכך אי ל"ה כתוב שבתותי לשון רבים ה"א דקאי רק אשבת ולא איו"ט. ולפ"ז מיושב קו' התוס' דבשלמא אי איירי בבונה וסותר ל"ק האיך יליף היטמא ואל תחזור דליכא כרת משבת דאיכא כרת די"ל דיליף מיו"ט דהא את שבתותי קאי נמי על יו"ט והתם ליכא כרת ואפ"ה לא דחי וה"ה טומאה ואבדה. אבל השתא דקאמר הש"ס לא לאו דמחמר וא"כ ע"כ את שבתותי כו' קאי רק על שבת ולא איו"ט דהא פסקי' דאין איסור שביתות בהמתו ביו"ט וע"כ דקאי רק על שבת לכך הקשה שפיר איך יליף טומאה ואבדה משבת דילמא שאני לאוי דשבת דחמירי ודוק

פרשת אמור

סו) במס' סוכה דמ"ו ע"ב אמר ר' יוחנן אתרוג אפי' בשביעי אסור בשמיני מותר כו' עיי"ש עד סוף העמוד. תוס' ד"ה אתרוג בשביעי אסור אפי' לאחר שיצא בו כו' ותימא ר"ח דאמר בפ' לולב הגזול דמטביל בי' ברישא והדר נפיק בי' כמאן וכו' וי"ל כיון דלא אכיל לי' כולה ומשייר בי' כשיעור דמצי נפיק בי' שרי אפי' לר"י ואע"ג דממ"נ נאסרת כולה ביום ראשון דחסר כ"ש פסול וכו' הא אמר התם אתרוג דמפסיק לילות מימים כל חד וחד באנפי נפשי' סוכה דלא מפסיק לילות מימים כו' ומיהו קשה דלעיל בפ' לולב הגזול גבי מי שבא בדרך ול"ה בידו לולב דקתני לכשיבוא לביתו יטול על שלחנו משמע בגמ' דמפסיק סעודתו בשביל לולב וכ"ש שלא יתחיל וא"כ ר"ח היכי מטביל בה ברישא וצ"ל דהכי קאמר מטביל בה היום ונפיק בה למחר עכ"ד התוס' עיי"ש. ומקשים העולם מאי שייכות ודביקות יש לקושי' זו ומיהו קשה מהא דמי שבא בדרך וכו' להא דלעיל ועוד קשה דהתוס' לא מקשה מידי דהא קיי"ל דטעימה בעלמא מותר קודם נטילת לולב וגבי ר"ח ל"ה אלא טעימה בעלמא ועוד קשה מאי מקשה התוס' לעיל ואע"ג