דברי יהונתן מה

סב) בש"ס זבחים דל"ב ע"ב אמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה וכו' לימא מסייע לי' כל הסמיכות שהי' שם אני קורא עליהן תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזה שהי' בשערי נקנור שאין מצורעים יכולים ליכנס לשם עד שמזין עליהם מדם חטאת ומדם אשם וא"א ביאה במקצת ל"ש ביאה לעייל ידו ולסמוך אר"י הא מני ר"י ב"י הוא דאמר מרחק לי' צפון כו' עיי"ש. והוכיחו הפוסקים מדקאמר חוץ מזה שהי' בשערי נקנור של"ה תיקף לסמיכה שחיטה מוכח דכ"ב אמה הוי הפסק משום דמן השער עד המזבח ל"ה רק כ"ב אמה והמג"א בסי' קס"ה הקשה דאדרבה דמוכח אפי' אמה א' חשוב הפסק משום דס"ד דמקשה שהקשה לעייל ידו ולסמוך הי' סבר דברייתא דהכא אתי' כרבי דס"ל כל הירך כולה איקרי צפון וקשה מאי קאמר לעייל ידו הא אם יסמוך בתוך השער וישחוט סמוך לשער ג"כ הוי תיכף לסמיכה שחיטה א"ו דאפי' אמה אחת חשובה הפסק עיי"ש. ונראה דלק"מ דלכאורה י"ל אהא דקאמר הא מני ריב"י ולמה לא משני ר"א בר"ש הוא דס"ל נגד המזבח ובין האולם ולמזבח אקרי צפון ומן השער ולמזבח לא אקרי צפון וא"כ מרחק ליה צפון ובש"ס דיומא איתא דסתמא דתמיד אתי' כר"א בר"ש. ונראה דאי' במשנה דתמיד ח"א ג' שערים הי' על צד צפון וח"א ה' שערים וא"כ קשה לכאורה למה הי' סמיכת מצורע בשער נקנור ליכנס באותן שערים שבצד צפון ולסמוך שם ושם לא מרחק לי' צפון וא"כ יכול לקיים תיכף לסמיכה שחיטה אך ז"א דאפשר דאותן שערים ל"ה מכוונים נגד המזבח אך קשה הא חשוב שם שער הנשים ופי' הר"ש דנשים הי' סומכות שם משום דל"ה רשאין ליכנס לעזרה וא"כ בודאי הי' מכוון נגד המזבח ואכתי קשה דגם מצורע יסמוך שם. אמנם נראה דאי' בש"ס אפי' למ"ד ביאה במקצת שמי' ביאה ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן ל"ש ביאה וקיי"ל דמעלות דרבנן א"כ הא דאין הנשים רשאין ליכנס לעזרה הוא רק מדרבנן ולפ"ז א"ש די"ל מן השער עד נגד המזבח הי' כ"ב אמה וא"כ אף אם הי' המצורע סומך בשער זה מ"מ ל"ה תיכף לסמיכה שחיטה וא"ל א"כ גם הנשים האיך הי' סומכות י"ל דהנשים הי' מעייל ידה וסומכות דבדרבנן ביאה במקצת ל"ש ביאה וא"כ הוי פחות מכ"ב אמה ול"ה הפסק אבל מצורע דאסור מדאור' ליכנס לעזרה א"כ ל"ה רשאי לעייל ידו והוי הפסק. ועוד י"ל דמשנה דחשוב שער הנשים אתי כר"א בר"ש דבין אולם ולמזבח הוי צפון ומן השער עד בין האולם ולמזבח ל"ה כ"ב אמה ובאמת גם מצורע יכול לסמוך שם אך מתני' דהכא דקאמר דמצורע סומך בשער נקנור ס"ל כר"י דבין האולם ולמזבח ל"ה צפון וא"כ מן השער עד המזבח הי' יותר מכ"ב אמה ולכך ל"ה סומך שם. והשתא א"ש ומיושב קו' המג"א הנ"ל דודאי ס"ד דש"ס דאתי' כר"א בר"ש ולא כרבי משום דסתמא דתמיד אתי' כר"א בר"ש וא"ל א"כ לק"מ דהא דר"א בר"ש מרחק לי' צפון ז"א דהכי אזיל קו' הש"ס דאי אמרינן ביאה במקצת ל"ש ביאה קשה לסמוך בשער הנשים כמו הנשים כנ"ל א"ו דביאה במקצת שמי' ביאה וא"כ לק"מ לסמוך בשער הנשים די"ל כנ"ל דאשה הי' רשאי לעייל ידה כנ"ל אבל מצורע דאורייתא לא ומשני לעולם ביאה במקצת ל"ש ביאה וא"ל א"כ לסמוך בשער הנשים ז"א דהא מני ר"י ב"ר יהודה הוא דסבר בין האולם ולמזבח לא מיקרי צפון ומן השער עד נגד המזבח הוי יותר מכ"ב אמה ומתני' דהתם אתי' כר"א בר"ש כנ"ל א"כ לפ"ז גם קו' המג"א לק"מ דשפיר מוכח כנ"ל ודוק היטב

פרשת אחרי

סג) בש"ס ברכות דל"א ע"ב וישחטו את הפר ויביאו הנער אל עלי משום דשחטו את הפר הביאו הנער אל עלי אלא שחזי' שמואל שמהדרין אחר כהן לשחוט אמר והלא שחיטה כשרה אפי' בזר דמקבלה ואילך מצות כהונה א"ל מימר שפיר קאמרת מיהא מורה הלכה בפני רבו אתה וחייב מיתה. קושי' העולם מפורסמת דמלשון הש"ס משמע דאי ל"ה שפיר קאמר ל"ה חייב מיתה ומ"ט. ונראה דאי' מנ"ל דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה דילפינן מבני אהרן שהיו מורין הלכה בפני רבן משה. ואי' ברמב"ן ב' דעות בזה הא דבני אהרן שפיר קאמרו אעפ"י שירד אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ולמה מתו מפני שהורו הלכה בפני רבן וח"א דמש"ה מתו משום דשלא כדין עשו דאסור להביא אש מן ההדיוט ולאותו דעה לא שמעי' דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ואיתא בירושלמי את הכבש אחד תעשה בבוקר מאי לשון אחד אלא דאחד בגימטרי' י"ג רמז לי"ג כהנים שהי' מתעסקים בעבודה וקחשיב א' שוחט וא' זורק כו' ולפ"ז א"א דהלימוד של בני אהרן אמת שמצוה להביא אש מן ההדיוט קשה. לחשוב עוד א' שמביא אש והוי י"ד אבל אי אמרינן דשחיטה בזר כשרה ממילא י"ל אפיק כהן השוחט ועייל כהן שהביא אש. והשתא א"ש