דברי יהונתן מד

ע"כ צ"ל דמקבלים קרבנות מן העכו"ם דאל"כ איך מצינו שחוטי חוץ וא"ל דמיירי שבא ליד גזבר מאן מוכח דילמא כאינך דס"ל דאפי' בהגיע ליד גזבר מהני שאלה אבל השתא דקאמר זאת תורת העולה וכו' שונא גזל בעולה דמשמע מלשון שונא גזל משום מצוה הב"ע וש"מ דהוי שינוי השם שאינו חוזר לברייתו כנ"ל וע"כ צ"ל דל"מ שאלה באתי' ליד גזבר דאל"כ הוי חוזר לברייתו וממילא משכחת שחוטי חוץ אפי' בלא קרבנות נכרים ושפיר י"ל דאין מקבלין קרבנות מהן ודוק היטב

פרשת תזריע

ס) בש"ס נדה דף ל"א שאלו תלמודיו את ר"ש מפני מה יולדת מביאה קרבן אמר להם מפני שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקוק לבעלה. ותמוה למה שאלו דוקא את ר"ש ולא לאחר ועוד מאי קאמר בשעה שכורעת לילד ולא קאמר בשעת לידתה. ונראה עפ"מ דאיתא שם מתקיף לה ר' יוסף ממ"נ אם נתחרטה למה מביאה קרבן ואי לא נתחרטה מזידה היא ולא תסגי בקרבן ע"כ. אן דהמפורשים מתרצים דודאי הבעל מיפר נדרי' אך היא לא ידעה וסברה דלא היפר לה בעלה וע"ז כתב רחמנא וה' יסלח לה דמביאה קרבן אך כ"ז ניחא א"א דנדרה חל באותו שעה אזי יכול הבעל להפיר לה משום דהוי דברים שבינו לבינה ויכול הבעל להפר אבל א"א דאין הנדר חל אלא עד מלאת ימי טהרה א"כ הבעל לא יכול להפר לה דאיתא ביו"ד אם נדרה בר"ח אדר שלא תלך לבית אביה מר"ח ניסן ואילך אין הבעל יכול להפר לה לפי שאין יכול להפר אלא ביום שמעו והנדר לא חל עדיין רק בר"ח ניסן ואז אינו ביום שמעו וא"כ ה"נ דאם הנדר לא חל עד מלאת ימי טהרה א"כ ביום שמעו לא יוכל להפר ולא לאח"כ. ואיתא פלוגתא בשבועות דכ"ד דר"ש סבר אין איסור חע"א אפי' בכולל כמו האוכל נבלה ביוהכ"פ ולרבנן איסור חל ע"א ע"י כולל נמצא דלרבנן א"ש דיכול להפר לה ביום שמעו וא"ל הא אין הנדר חל עד מלאת ימי טהרה דהשתא בלא"ה אסורה משום נדה ז"א דלרבנן איסור חע"א בכולל והשתא א"ש דדוקא לר"ש שאלו דלכ"ע ניחא די"ל הטעם מפני שנשבעת וכו' וא"ל כקו' הש"ס הא מזידה היא די"ל כתי' המפורשים דהבעל מיפר לה וא"ל הא אין הנדר חל השתא עד מלאת ימי טהרה ז"א דלרבנן דס"ל איסור חע"א שפיר חל השבועה תיכף משעת לידה אבל לר"ש דס"ל א"א חע"א ואין השבועה חלה עכשיו ולא יכול הבעל להפר שפיר שאלו למה מביאה קרבן וע"ז השיב להם בשעה שכורעת לילד דייקא ר"ל בעוד שלא ילדה ועדיין טהורה היא וא"כ באותו שעה הנדר חל ויכול הבעל להפר דהוי ביום שמעו לכך מביאה קרבן כנ"ל שהבעל כבר הפר לה וק"ל

פרשת מצורע

סא) בש"ס זבחים דק"א מי ראה נגע מרים אילימא משה זר הי' אהרן קרוב הי'. ומקשים העולם למה לא קאמר אילימא משה או אהרן קרובים היו ולמ"ל שפת יתר משה זר הי'. ונ"ל דהרי"ף והרמב"ם פי"ז מעדות פסקו דשלישי בראשון כשר לעדות נגעים ואי' בתוס' הא דאמרי' בזבחים שם לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי היינו כהונה גדולה אבל כהן הדיוט הי' מקודם ולפ"ז מאי פריך הש"ס מי ראה וכו' דלמא פינחס ראה דהי' כהן וכשר דהי' עם מרים שלישי בראשון אמנם י"ל עפ"מ דאיתא בסנהדרין דף ל"ד מקיש נגעים לריבים מה ריבים פסול בקרובים אף נגעים פסול בקרובים ופריך הש"ס אי מה ריבין בשלשה אף נגעים בשלשה ת"ל והובא אל אהרן הכהן הא למדת שאפי' כהן א' רואה את הנגעים ולפ"ז שפיר פריך הש"ס מי ראה נגע מרים דא"ל פנחס ראה דא"כ קשה למ"ל הכהן להורות דאפי' חד נמי כשר הא כבר מוכח ממרים דלא ראה רק פנחס לחוד וש"מ דלא בעי ג'. אמנם בילקוט הביא לימוד אחר על הך הכהן דיכול אין לי אלא אהרן הכהן כהן אחר מנין ת"ל הכהן אפי' כהן אחר אך קשה למ"ל הכהן הא כתיב או אל א' מבניו הכהנים אמנם נראה דמצינו במדרש ששימש משה כל מ' שנה בכהונה גדולה ולפ"ז אצטריך הכהן להורות אפי' כהן אחר והיינו משה דמאו אל א' מבניו לא שמעי' משה דל"ה מבניו של אהרן. ומעתה א"ש פירכת הש"ס דאי הוי אמר משה קרוב הי' ה"מ לשנויי דפנחס ראה וא"ל א"כ למ"ל הכהן להורות דכהן א' סגי הא מוכח ממרים דראה רק פנחס די"ל דאתי לרבויי כהן אחר וא"ל הא מאו אל א' מבניו נשמע י"ל דלרבויי משה אתי משום דלהך סברא משה קרוב הי' יכול להיות דמשה כהן הי' וא"כ לק"מ מי ראה וכו' אבל השתא דקאמר משה זר הי' מקשה שפיר מי ראה דא"ל פינחס ראה א"כ קשה למ"ל הכהן וא"ל דלרבוי כהן אחר אתי הא מאו אל א' מבניו נפקא וא"ל דאתי לרבויי משה דל"ה מבני אהרן ז"א דמשה זר הי' ודוק: