דברי יהונתן מג

אין קונין רק בחליפין והנה י"ל דאי משיכה אינו קונה מהני שאלה אפי' בהגיע ליד גזבר דמה בכך דהוא ביד גזבר הא ל"ק לי' כלל והוי כאלו עדיין ביד בעלים דהא אין כאן קנין אפי' להדיוט רק מה שהקדישו והרי נשאל עליו משא"כ למ"ד משיכה קונה א"כ כשזוכה בו הגזבר דידו כיד הקדש קני במשיכה ואיך ישאל על נדרו הא כבר קני לי' הקדש וכבר נודע ד' הפוסקים בהל' פסח והל' בכורות דמה שיש קנין לישראל אין קנין לנכרי והטעם דכתיב עמיתך להוציא גוי וכתב באספ"ז דה"ה להקדש דג"כ ממעטי' מן עמיתך כמו גוי כנודע בגמ' דאין אונאה להקדש מטעם זה לפ"ז י"ל דלר"י דהדיוט קינה בכסף בהקדש קונה משיכה ממילא בהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה כנ"ל ושפיר הוי שינוי השם וא"ש ד' התוס' ולק"מ קו' הרשב"א ובזה אזדי לה גם קו' התוס' לרבא דהרי אמרי' שם בב"מ קרא ומתניתא מסייע לי' לר"ל וא"כ ס"ל דבהדיוט משיכה קינה ובהקדש אין קונין במשיכה ולפ"ז אפי' בהגיע ליד גזבר מהני שאלה וא"כ הוי שינוי השם החוזר לברייתו ול"ה שינוי ולק"מ קו' התוס' דהוי יאוש גרידא. ובזה מיושב גם קי' המפורשים הנ"ל ארבא דחולק ארשב"י דאיתא שם בגמ' דב"מ תנן ר"ש אומר כל שהכסף בידו וכו' אא"ב מעות קונות וכו' אא"א משיכה קונה וכו' אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא וא"כ ס"ל לר"ש כר"י ולפ"ז בהקדש משיכה קונה ושפיר הוי שינוי השם אבל רבא ס"ל כרבנן דת"ל משיכה קונה בהדיוט. ומעתה יבואר המדרש היטב דקרא המסייע לר"ל הוא דכתיב והשיב את הגזילה וכו' ואלו עושק לא אהדר קרא ש"מ דקנהו במשיכה והנה רוב הפוסקים הסכימו דלא קיי"ל מצוה הב"ע וא"כ למ"ל אני ה' שונא גזל בעולה דלפני יאוש פשיטא ולאח"כ הא הוי יאוש ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו בהגיע ליד גזבר אבל השתא דכתיב למעלה כי יחטא ואשם דמוכח דמשיכה קונה בהדיוט וא"כ בהקדש אינו קונה ונשאלין לעולם ואין כאן שינוי השם ולכך אל תביאו גזל כי אני ה' שונא גזל בעולה ודוק. וקודם שנבא ליישב המדרש הראשין שהתחלנו בו יתורץ מקודם בשני אופנים קו' מהרש"א על התוס' בגיטין דל"ג ד"ה ואפקעינהו וכו' דהתוס' רצו להוכיח מהא דאמרי' בנזיר א"ל אל תשת אל תשת והוא שותה חייב שתים דאע"פ שיש בידו לילך אצל חכם ולהתיר אפ"ה ל"ה הת"ס עיי"ש והקשה המרש"א למ"ל להתוס' להוכיח מהא דאל תשת ב"פ הא זה יכול להוכיח מסתם נזיר שהתרה בו שלא ישתה האיך יכולים לחייבו מלקות הא הוי התר"ס ונראה דמהרש"א הקשה עוד שם מי פתי יסיר הנה ללקות על שעבר על נזירותו הא יכול לילך עוד אצל חכם ויעקור הנזירות מעיקרא ותי' דהחכם לא יתיר לו כדי לפטרו ממלקות על אשר כבר עבר אמנם התוס' שפיר הק' דלא יאמר לחכם שעבר ויתיר לו. והנה יש להבין מה הוכיח התוס' דהוי התר"ס שיכול להתיר נזרו דילמא מיירי מתני' דנדר ע"ד רבים דאין לו התרה רק י"ל כמ"ש הפוסקים בשם הרשב"א דהא דנדר עד"ר אין לו התרה זה דוקא קידם שעבר על נדרו דלא ניחא לי' לרבים דתהוי לו התרה אבל לאחר שעבר על נדרו יש לו התרה כי היכי דתהוי לו כפרה ולפ"ז שפיר מוכרח התוס' להוכיח דוקא מן אל תשת ב"פ דבל"ז י"ל כנ"ל דנדר ע"ד רבים וא"ל דלאחר שעבר ילך אצל חכם ז"א דהא קיי"ל צריך לפרט את הנדר ולומר ע"ד רבים נדרתי וא"כ ממ"נ אי יאמר לחכם דעבר לא יתיר לי עד שילקה ואי לא יאמר א"כ לא יתיר לו דה"ל ע"ד רבים אבל מאל תשת ב"פ שפיר קשה דילך אצל חכם ויאמר דעבר על נזירותו פ"א ורוצה ללקות פ"א ומ"מ יתיר לו שיהי' לי יותר כפרה כמ"ש הרמב"ם דאף שלקה מ"מ צריך כפרה ולא יגלה לו שעבר על נזירותו ב"פ והרי יפטור ממלקות השני וא"כ על השני' שפיר הוי הת"ס וע"כ צ"ל דאפ"ה לא הוי ספק דמוקמי' לי' אחזקתו וא"ש ודוק

ובד"א נ"ל קו' מהרש"א הנ"ל דאי' בשבועות דכ"ז אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עליו פי' כיון דחייל ההיתר על הזית האחרון חל נמי על כל הככר לא שייר ממנו כזית אינו נשאל עליו. ולפ"ז לא מקשה התוס' מידי די"ל דמיירי ששתה היין ברגע אחרונה של נזירות שאין לו שהות לשתות עוד והוי כמו אכלה כולה שאין נשאלין עלי' ול"ה הת"ס אמנם מאל תשת שני פעמים הוכיח התו' שפיר דכששתה פעם ראשון ע"כ הי' לו שהות לשתות עוד והי' מקים להתיר שיהי' מותר לשתות עוד ועולה יפה הוכחת התוס'. ומעתה נבא ליישב המדרש שהתחלנו דהטו"ז הקשה בהל' חלה סי' שכ"ג בשם הראב"ד האיך מצינו שחוטי חוץ שיהי' בכרת הא איתא בשאלה וצ"ל דלק"מ כנ"ל דבהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה עוד י"ל דודאי אף דקיי"ל דנכרים נודרים כישראל מ"מ אינם יכולים להתיר להם וכ"כ התוס' ריש פרק קמא דנכרים אין להם נזירות עיי"ש דאין שאלה בנכרים לפ"ז שפיר מצינו שחוטי חוץ בקרבנות נכרים. והשתא עולה יפה המדרש הנ"ל בל"ז דוזאת תורת העולה