דברי יהונתן מב

ולא אהרן עצמו ולכך אמר הקב"ה צו את אהרן ואת בניו ע"כ. ולכאורה צריך ליתן טעם למה באמת בכל פ' ויקרא נאמר רק בני אהרן אך י"ל עפ"מ דאית' במדרש וגם במכילתא הובא בילקוט בכמה דוכתי ובמזרחי פ' תשא דבמדבר לא הקריבו רק עולת תמיד דכתיב הזבח ומנחה הגשתים לי במדבר וכתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני ועולת תמיד סובר ר"ש דכהנים בני לוי קרבו משלהן דכתיב ישומו קטורה באפך וכו' ולפ"ז א"ש דבכל פ' ויקרא אינו מדבר רק מעולות ומנחות ונדבות ושלמים וחטאות ואשמות וזהו לא קרבו במדבר לכך לא נאמר אהרן דבזמן אהרן לא הקריבו זה רק בביאתן לארץ ואז הי' בני אהרן מקריבין לכך נאמרה פ' זו לבני אהרן ולא לאהרן משא"כ פ' צו דפתח בעולת תמיד וזהו קרבו ג"כ במדבר לכך נאמר אהרן ובניו אך לפ"ז מאי טען משה להקב"ה מ"מ חלקת כבוד לעצים שאין מביאין לעצי המערכה מן זית וגפן משום שמקריבין ממנו יין ושמן לגבי המזבח וקשה הא במדבר לא קרבו נסכים א"כ למה אין מביאין מן של זית וגפן וע"כ צ"ל דהא דל"ה מקריבין הי' מחמת שחטאו ישראל ואלו זכו ישראל הי' מקריבין כל הקרבנות במדבר כמו בבית הבחירה ולכך לא נבחרו עצי גפן למערכה וא"כ לאהרן נמי יש לחלוק כבוד ולצותו על הקרבנות דאלו יזכו ישראל ויקריבו כל הקרבנות במדבר ויהי' המצות נוהגת באהרן עצמו וא"ש. והנה המפו' כתבו אהא דזריז הכתוב במעשה תמיד של בין הערבים כדכתיב צו ולא זרזו בשאר קרבנות ועוד דבלא"ה כהנים זריזין הם ותי' משום שעלי' השלם כל הקרבנות כולן ויש לחוש שיאחרו הכהנים עשייתה יותר מדאי כדי שיהי' פנאי להקריב שאר קרבנות לכך זרזן הכתוב. אך כ"ז דוקא בא"י אבל במדבר שלא הקריבו כלל שום קרבן זולת תמידין אין מקום לטעם המפורשים הנ"ל וע"כ צ"ל כר"ש דבמדבר הקריבו בני אהרן משלהם מדכתיב ישומו קטורה באפך וא"כ חסרון כיס הוא וצריך זירוז והשתא א"ש פירש"י צו את אהרן וקשה לרש"י למה התחיל כאן אהרן ובפרשה הקודמת לא נאמר רק בני אהרן לזה קאמר רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות לכך נאמר אהרן ובניו משא"כ בפ' הקודמת דהי' רק לדורות לכך לא נאמר רק לבני אהרן אך קשה התינח לדורות שפיר הוא דזרזן במצות התמיד כמ"ש המפור' הנ"ל אבל במדבר למה צריך זירוז הא לא הקריבו זולתו שום קרבן וע"ז קאמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס דר"ש לשיטתן דדריש במכילתא הנ"ל דבמדבר היו הכהנים מקריבין משנהן כדכתיב ישומו קטורה באפך וא"כ הי' בו חסרון כיס ולכך הי' זירזן ג"כ מיד ומדויק מאד הא דנקיט ר"ש וא"ש

נט) זאת תורת העולה במדרש ילקוט זש"ה כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים זה בלעם הרשע שרצה לדמות עצמו להקב"ה בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב א"ל הקב"ה מה אתה מבקש שאקבל קרבנות מהאומות א"א יכול שבועה הוא מלפני שאיני מקבל אלא מבני אברהם יצחק ויעקב. לתרץ שייכות דאין מקבלין קרבנות מן הנכרי לפסוק זאת תורת העולה. נקדים לתרץ מ"ש עוד במדרש הנ"ל מה כתיב למעלה מן הענין והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל אמר הקב"ה כשאתם מקריבין קרבן הוי זהירין מגזל הה"ד כי אני שונא גזל בעולה וגם זה תמוה ויתורץ בהקדם גמ' דסוכה ר"פ לולב הגזול אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן משום רשב"י משום דהוי מצוה הב"ע שנאמר והבאתם את הגזול ואת הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח לית לי' תקנתא אף גזול וכו' בשלמא וכו' אלא לאחר יאוש הא קני' ביאוש אלא משום דהוי מהב"ע ואר"י משום רשב"י מה דכתיב אני ה' שונא גזל בעולה וכו' ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל ובתוס' ד"ה הא קני' ביאוש וא"ת הא במרובה אר"י יאוש כדי לא קני וי"ל דכאן הוי ג"כ שינוי השם דמעיקרא הוי חולין והשתא הקדש וא"ת א"כ מ"פ אביי לרבא דאמר התם יאוש קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול הא ממ"נ קני' התם דאיכא יאוש ושינוי השם מ"מ מיפסל להקרבה משום מהב"ע ע"כ עיי"ש. גם המפורשים הקשו כיון דרשב"י ס"ל מהב"ע איך חולק רבא דהוא אמורא על התנא ול"ל תנא דמסייע. ונ"ל לישב קו' התוס' דהרשב"א הקשה מאי תי' התוס' דהוי שינוי השם הא קיי"ל שינוי השם החוזר לברייתו ל"ה שינוי וה"נ חוזר לברייתו דהא יש שאלה בהקדש. ונ"ל דהפוסקים מחולקים בהגיע ליד גזבר אי מהני שאלה ועיין רמב"ן פ' ג"פ ובחו"מ סי' רנ"ה בש"ך והנה אי נימא דבהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה לק"מ קו' הרשב"א די"ל דכאן מיירי שכבר הגיע ליד גזבר או ליד כהן כדכתיב והבאתם וכו' שכבר הובא וא"כ שפיר הוי שינוי השם דאינו חוזר לברייתו. אולם לפענ"ד דזה תלי' במ"ש בגמ' ב"מ דמ"ז ע"ב אר"י ד"ת מעות קונות ור"ל אמר משיכה מפורשת מה"ת והקשה הריטב"א לר"י דאמר מעות קונות במה קונין מתנה ותי' דבאמת