דברי יהונתן מא

אף כאן אינו חייב אלא בהעלם דבר כמו שאר מצות האי שגגת מעשה ה"ד אי וכו' אלא לאו בעובד מאהבה ומיראה. פירש"י כסבר שמותר לעבוד מאהבה ומיראה אע"ג דזה העלם דבר הוא שנעלם ממנו גוף הלכה לאסור לעבוד מאהבה ומיראה מ"מ לא נקרא העלם דבר אלא א"כ נעלם ממנו עיקר ע"ז באחת מעבודותיו כסבור שעבודה זו מותר לה ע"כ. ורבא אמר באומר מותר וכו'. ולכאורה קשה דלקמן דס"ד איתא רב מנשי' הוי קאזיל לבי תורתא א"ל עכו"ם הוא דקאי הכא שקיל פיסא שדא בי' א"ל מרקוליס הוא אתא שאיל בי' מדרשא א"ל הזורק אבן למרקוליס תנן אע"ג דמכוין לביזוי. תוס' ד"ה אע"ג דמכוין לבזוי' ולעבדה בביזוי קמיבעי' דאלת"ה אפי' העובד מאהבה ומיראה פטיר לרבא והכא אפי' אביי מודה עכ"ל עי' במהרש"א שכתב ז"ל נראה דלענין חיוב מיתה קאמרי דאינו חייב אא"כ נתכוין גם לעובדה אבל לענין חיוב חטאת חייב אפי' לא נתכוין לבזות כיון דעבודתה בכך כדמוכח מהך עובדא דר"מ דמייתי עלה דל"ה מתכוין אלא למרגמי' וכ"כ המיימני פ"ג מע"ז והכ"מ עיי"ש. והנה לפ"ז דבשוגג חייב אף בלא נתכוין אלא לבזות א"כ כ"ש דבשוגג חייב אף בעובד מאהבה ומיראה דהרי התוס' כתבו דבמאהבה ומיראה יש סברא יותר לחייב וא"כ קשה קו' עצומה מאי הוכיח אביי מהא דתנן כהן משיח וכו' הא התם מיירי בע"ז בשוגג ובזה גם רבא מודה דחייב מאהבה ומיראה כנ"ל ולא פליגי רק במזיד וכדי ליישב זאת נתרץ עוד דקדוק מה שק' ברש"י ד"ה אלא לאו שפי' דכה"ג לא מקרי העלם דבר וכו' ופי' דחוק הוא מאוד. ונ"ל בהקדם מ"ש התוס' בד"ה רבא אמר פוטר אע"ג דאמרינן בע"ז יהרוג ואל יעבור דכתיב בכל נפשך מ"מ ניהו דמחייב מסור עצמו לכתחלה מ"מ אם לא מסר א"ע לא מחייב וכו' ויש מפורשים הא דאמרי' יהרוג וא"י היינו בסתם ע"ז והכא איירי בע"ז שהכל עובדין אותה מאהבה ומיראה עכ"ל. וזה ודאי דהוכחת התוס' לקמן שהוכיחו בד"ה אע"ג דמכוין לעובדה בביזוי הוא רק לתי' הא' של התוס' דאלו להי"מ בלא"ה לק"מ דשאני התם די"ל דמיירי בהכל עובדין איתה בעבודה גמורה ואינם מכוונים לביזוי א"ו דהוכחת התוס' הוא לתי' הא'. והנה לכאורה י"ל ארבא דאמר כהמן וכו' ולכאורה מי הכריחו לדוחק זה והלא יותר י"ל כאביי כיון דלדידי' יש ראי' טובה וחזקה ולרבא ליכא ראי' כלל, אמנם לפמ"ש תוס' הנ"ל ניחא דרבא הוכיח דע"כ הוא פטור בעובד מאהבה ומיראה דאל"כ קשה למ"ל בכל נפשך להורות דיהרג ואל יעבור לכתחלה הלא אף בדיעבד חייב אפי' במאהבה ומיראה ומכ"ש דאסור לכתחילה בכל גוונא א"ו מוכח דבדיעבד פטור במאהבה ומיראה לכך איצטרך לכתוב בכל נפשך לומר דעכ"פ לכתחלה יהרג ואל יעבור וא"ש אבל לאביי י"ל דס"ל כסברת הי"מ של תוס' וא"כ י"ל שפיר דחייב אף בדיעבד והיינו אם כל העולם עובדין אותה בעבודה גמורה אבל אם כ"ע עובדין אותה מאהבה ומיראה פטור בדיעבד ולכך אתא קרא לומר דלכתחל' יהרג וא"י בכל גווני אף אם כ"ע עובדין אותה מאהבה ומיראה ולרבא צ"ל דאין חילוק בין אם עובדין אותה מאהבה ומיראה או בעבודה גמורה א"א דחייב חייב בכ"מ וא"א דפטור פטור בכ"מ ולפ"ז י"ל דה"ק אביי מנא אמינא לה דתני' כהן משיח וכו' והיינו דבא להוכיח דראייתו ראשונה טובה דע"כ מוכח כסברת הי"מ ובודאי גם בלא ראי' אחרונה נמי מוכח מראי' ראשונה דמה"ת נאמר כסברא דחוקה של רבא רק דיש סמך קצת לסברתו מדאיצטרך בכל נפשך כנ"ל ולכך הביא ראייתו אחרונה דע"כ מוכח כסברת הי"מ של תוס' דתני' וכו' אלא לאו באהבה ומיראה וא"כ קשה קו' רש"י הרי הוא נמי העלם דבר א"ו צ"ל דהיינו שגגות דבר דהוא סבר דכ"ע עובדין אותה מאהבה ומיראה ופטור והאמת אינו כן אלא כ"ע עובדין אותה בעבודה גמורה ולכך חייב ומש"ה אקרי שגגות מעשה וא"כ ע"כ מוכח כסברת הי"מ דיש חילוק בין עובדין אותה מאהבה ומיראה או לא וא"כ שפיר טפי ניחא לן ראי' ראשונה מהמן וכו' ומהכ"ת נאמר כסברא דחוקה של רבא כהמן ולא כהמן ומיושב הכל שפיר ודוק היטב

פרשת צו

נח) צו את אהרן וכו' פירש"י אין צו אלא לשון זירוז אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. ותמוה מאי בעי רש"י בזה דקאמר אין צו וכו' ועוד מאי בעי הכי ר"ש דלכאורה הוא שפת יתר ועוד מאי חסרון כיס איכא לבני אהרן בהקרבת התמודין הלא הי' מתרומת הלשכה ועורות הי' שלהן ואפילו כסף שקלים לא היו שוקלין כדאיתא בשקלים שהכהנים דורשין מקרא לעצמן עיי"ש. ונראה ליישב דאיתא במדרש בכל פ' ויקרא לא נאמר רק בני אהרן ולא אהרן עמד משה והתפלל ואמר לעצים חלקת כבוד בשביל בתיהן דתנן אין מביאין עצי מערכה מן של זית וגפן משים דשמן ויין נקרבין ע"ג המזבח לנסכים ולמנחות ולאהרן אי אתה חולק כבוד דכתיב בני אהרן