דברי יהונתן לז

יועיל כיון שהעדים חותמין אע"פ שאין מכירין אם הוא כהן ויש חשש דילמא ילוה לא' משני יב"ש שאינו כהן ויכתוב בשטר כהן דהא עדים אין מדקדקין כ"כ ואח"כ יוציא בזה השטר גם מיב"ש שהוא כהן וי"ל דהיכי דהוחזק שני יב"ש ודאי אכולהו מילתא קא מסהדי ומדקדקין שפיר ע"כ א"כ מוכח מזה דעדים מדקדקים אשני יב"ש ואיך תי' ר"י דאין מדקדקין כ"כ אב' יב"ש וצ"ל דודאי עפ"י הרוב מדקדקים אך לפעמים אינם מדקדקים ואז לכל הפחות אם יכתוב כהן הוי סימן אמצעי וא"כ לא סתרי ד' התוס' אהדדי דבשלמא בגט דמדאוריי' בעינן דוקא זה בפני זה ואינו מועיל אם כתב כהן דמדאו' בעי' סימן מובהק אבל בממון דהיינו שט"ח סימן אמצעי נמי מועיל לכך קאמר שפיר דאם כתב כהן מוציאין. ולפ"ז מיושב הקו' הנ"ל דלכאורה יש להקשות למה משלש הקרא איש יהודי כו' ושמו מרדכי וכו' וקא חשיב ואזיל עד דור שלישי דהיינו עד בן קיש א"ו צ"ל דכמה מרדכי איכא בשוקא וא"י לידע איזהו לכך קמשלש הקרא עד איש ימיני שהוא משבט בנימין ולפ"ז ל"ק קו' המהרש"א דהתוס' ל"ה מצי להקשות בפשיטות אמאי לא גירשה להוציאה מאיסור א"א די"ל דבאמת נתן לה גט ומשלש בה וא"כ מדאו' להוציאה מא"א סגי בכך דהא דצריכין סימן מובהק היינו מדרבנן אבל להוציאה מאיסור א"א בסי' אמצעי סגי לכך הקשה התוס' אמאי ל"ה מגרשה דהיינו שיהי' זה בפני זה ויהי' מותרת לו אח"כ משום דבלא זבפ"ז מאיסור א"א הוציאה אבל להחזירה אע"פ שמשליש אסורה מפני שאינו אלא סימן אמצעי ותי' התוס' שפיר השתא דצ"ל זה בפני זה איכא פירסום וקו' הרשב"א לשיטת האלפס ז"ל נמי לק"מ. רק כ"ז אי הפי' של ימיני הוא משבט בנימין וא"כ משלש הקרא וי"ל שפיר כנ"ל אבל אי הפירוש של ימיני כאידך פי' דהיינו שמאמן את הדין וכל הקרא לדרשה כדאיתא בש"ס דמגילה לא מוכח מכאן שהי' עוד מרדכי וא"כ קו' התוס' במ"ע הו"ל ליתן גט בפני ב' עדים או בינו לבינה כנ"ל וצ"ל לפי' זה שבאמת ל"ה אסתר אשת מרדכי והא דכתיב כאשר אבדתי אבדתי פי' כאשר אבדתי מאבי ואמי אבדתי מן העולם. והשתא א"ש בל"ז ל"ה יכול לומר אשרי שומר משפט עושה צדקה בכל עת זהו מרדכי שגידל יתומה בתוך ביתו דהיינו אסתר דהי' קשה הא אסתר אשתו הי' לכך קאמר תחלה איש ימיני שמאמן את הדין וקשה קו' התוס' הנ"ל וליכא למימר משום פרסום ז"א די"ל כקו' הרשב"א הנ"ל וע"כ צ"ל דל"ה כלל אשתו אלא שגידלה בביתו א"כ שפיר קאמר אשרי וכו' עושה צדקה וכו' זהו מרדכי שגידל יתומה בתוך ביתו משום דלא היתה אשתו כלל ודו"ק היטב

פרשת ויקהל

נד) ויקהל משה וכו' במדרש בכל התורה לא מצינו שנאמר ויקהל אלא כאן לומר לך שאמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות ודורש להם הלכות שבת בשבת מכאן אמרו משה תיקן לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הל' חג בחג הל' עצרת בעצרת ע"כ, ופי' המפורשים דהואיל דלא מצינו שהקהיל משה לישראל בחצוצרות א"ו דהי' בשבת ולכך צוה להם ששת ימים וכו' ודורש להם הלכות שבת. אבל מ"מ יש לתמוה מנ"ל ששואלין הל' פסח בפסח וכו'. ונראה דהר"ן הקשה למ"ל לתקן משה שיהא דורשין הל' פסח בפסח הא אמרי' בפסחים דף ו' דשואלין ודורשין ל' יום קודם לפסח מכ"ש דדורשין בו ביום עצמו. ונראה דיש להסתפק אם בשבת שבלמ"ד יום קודם הפסח צריך לדרוש בהלכות פסח או דלמא רק בחול אבל בשבת דורשין בהל' שבת דודאי אם פסח עצמו חל בשבת יש להוכיח מגמרא דמגילה דף ד' דדורשין בהל' פסח דאיתא שם פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום דהיינו מענינא דפורים ופריך הגמרא מאי אירי' פורים אפילו פסח נמי ומשני וכו' הרי מוכח בהדיא דאפילו חל פסח בשבת נמי דרשי' בהל' פסח אבל בלמ"ד יום שקודם לפסח עדיין יש להסתפק כנ"ל ולכאורה יש להביא ראי' ממדרש הנ"ל דאין דורשין בו בשבת הל' פסח דרש"י פי' ויקהל משה למחרת יוהכ"פ הי' וא"כ כבר חיוב לדרוש הל' חג דהנך למ"ד יום לאו דוקא בפסח אלא ה"נ בחג כמבואר בש"ס שם ועי' בתוס' בכורות דנ"ז ע"ב ואפ"ה דרש משה הל' שבת ש"מ דבשבת שבלמ"ד יום לא דרשי' הל' יו"ט. ולפ"ז מיושב קו' הר"ן דלכך צריך משה לתקן כדי שיהי' דורשין בהל' יו"ט אף אם חל יו"ט בשבת משא"כ בלמ"ד יום המוקדמים. ולפ"ז א"ש גם דברי המדרש דבל"ז ל"ה יכול לומר דמשה תיקן וכו' דהי' קשה קו' הר"ן למה צריך לתקן אבל השתא דקאמר שהי' דורש לפניהם הל' שבת וקשה הא כבר חל החיוב לדרוש בהל' יו"ט וע"כ צ"ל דבשבת שקודם לחג אין דורשין בהל' חג ושפיר הי' צריך משה לתקן דדורשין הל' פסח אף אם חל בשבת וק"ל: