דברי יהונתן לו

צופים אמרו ולא ידעי' הי מינייהו אי פתוחות או סתומות (עיין בתוס' שם ד"ה ועוד ובשבת דק"ד) אך לכאורה מוכח דצופים סתומות הוא דתקנו דאיתא בש"ס מנצפ"ך אחר כל האותיות הם במנין דהיינו הכ"ף במספר חמש מאות מ"ם שש מאות וכן כולם ואיתא במדרש כי תשא את ראש ב"י אמר משה להקב"ה האיך אמנה אותם וא"ל הקב"ה מנה אותם ראשי אותיות כגון ר' מראובן הוא שני מאות אלפים וכן כולם ולפ"ז מוכח דמנצפ"ך סתומות תקנו דאל"כ אלא דפתוחות תקנו א"כ לפ"ז מנצפ"ך פתוחות הם למספר גדול א"כ האיך יכול למנות ראשי אותיות מהשבטים דהרי נ' מנפתלי הוא שבע מאות אלפים וזה אינו א"ו דסתומות תקנו. והשתא א"ש המדרש כי תשא את ראש ב"י וקשה האיך מונין אותן וצ"ל כנ"ל בראשי אותיות אך קשה דילמא פתוחות דמנצפ"ך הוא למספר גדול וא"כ א"א למנות כך כנ"ל ולכך קאמר הה"ד שררך אגן הסהר אל יחסר המזג שלא יצאו סנהדרין וכו' מפני שמזג בגי' חמשים א"כ מוכח דסתומות תקנו דאל"כ איך קאמר דמזג בגי' חמשים הא המ"ם הוא במספר שש מאות א"ו דסתומות תקנו ולכך שפיר יכול למנותם בראשי אותיות והבן

נב) במדרש שאלה אשה חכמה את ר"א הלא כל ישראל עבירתן שוה בעגל ומ"מ אין מיתתן שוה והשיבה אין חכמה לאשה אלא בפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידי' טוו ותמוה האיך מיושב בזה קושיתה ועוד מנ"ל מהך קרא דאין חכמה לאשה אלא בפלך דילמא לפלך ג"כ וה"ה לשאר מלאכות ונראה דאיתא בש"ס יומא דס"ו טעם למה באמת ל"ה מיתתן שוה משום דיש מהן הי' בהתראה ונהרגו בסייף ויש מהן בלא התראה ונהרגו במגפה והיינו מיתה ביד"ש עיי"ש ויש להבין מי התרו בהם הא חור הרגו מיד ומשה ל"ה שם ואהרן באמת עשה להם ועוד אי כשהתרו בהן התרו בכולן וא"כ הדקל"ד. ונראה דאיתא טעם במאי הי' זוכות הנשים לטוות למשכן משום דבשעת העגל באו האנשים להנשים לפרוק נזמי הזהב ולעשות מהן עגל והנשים שהיו חכמת לב מיחו בידם ולא פרקו ושאר נשים פרקו מיד הנזמי זהב ולכך כתיב וכל אשה חכמת לב בידי' טוו ר"ל אותן שהי' מוחה ביד בעליהן שלא לעשות העגל אותן זכו לטוות למשכן וא"כ שפיר הי' קצתן שהתרו בהן היינו הנשים וקצתן שלא התרו בהן ולכך אין מיתתן שוה. והשתא א"ש שאלה אשה חכמה וכו' ומ"מ אין מיתתן שוה ר"ל דהיא סברה דכל הנשים ל"ה פורקות וא"כ כולם התרו בהן ולמה ל"ה מיתתן שוות בסייף והשיב ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך דכתיב וכל אשה חכמת לב וכו' וקשה למה כתיב חכמת לב וצ"ל כנ"ל דקאי על אותן שהתרו לבעליהן ולא רצו לפרוק אותן זכתו ולא שאר נשים כנ"ל וא"כ מוכח מזה דיש מהם שהתרו בהם ויש מהם שלא התרו בהם לכך ל"ה מיתתן שוה ודו"ק

לפורים

נג) במדרש רבה איש יהודי הי' בשושן הביר' וכו'. איש ימיני למה נקרא ימיני שמאמן את הדין וזש"ה אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת אשרי וכו' זה מרדכי שמאמן את הדין עושה וכו' שגידל יתומה בביתו זהו אסתר ותמוה מה ענין זה לזה, ונראה דאיתא בש"ס מגילה דף ט"ו ע"ב כאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך שאבודה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ומעיקרא הי' באונס ועכשיו ברצון ואסורה והקשה התוס' אמאי ל"ה מגרשה ותהי' מותרת להחזירה וי"ל שירא פן יתפרסם הדבר למלכות והקשה מהרש"א דהו"ל להתוס' להקשות בפשיטות אמאי ל"ה מגרשה שתהא יוצאה מאיסור א"א וגם הרשב"א הקשה מאי תי' התוס' שירא פן יתפרסם הדבר מאי פירסום איכא כשיגרשנה לפני ב' עדים ובפרט לפי שיטת האלפס ז"ל דפסק דמותר ליתן גט בינו לבינה א"כ קו' התוס' במ"ע. ונראה דאיתא בש"ס ב"ב דף קמ"ד ע"ב כותבין גט אעפ"י שאין אשתו עמו ופריך וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' אמר ר"ה אין מגרשין אלא זה בפני זה והקשה התוס' בד"ה וליחוש ממנ"פ אליבא דמאן אי אליבא דר"מ דאמר עדי חתומה כרתי ליכא למיחוש למידי שהגט לא יהי' גט מאחר שאינו מוכח מתוכו שהיא שלה ואי אליבא דר"א קשה למה צריך להיות זה בפני זה הא ע"מ כרתי ורואים איזה יו ב"ש ואומר ר"י דאין ע"מ מדקדקים לראות אם הי אשתו כיון שמכירין שמו ושמה וכתוב בגט שמו ושמה לא אסיק אדעתי' להבחין אם יש עוד יוסף ב"ש וכו' עיי"ש. ולכאורה דברי התוס' סותרים אהדדי דאיתא בש"ס דכתובות דכ"ד ע"ב איבעי' להו מהו להעלות משטרות ליוחסין אמנה שבשטר הן מעידין או אכולא מילתא מעידין תוס' וא"ת אי לאו אכולא מילתא מעידין א"כ עדים חותמין אע"ג דלא ידעי אי כהן הוא או לו והיכי קאמר בפ' גט פשוט שני יב"ש הדרין בעיר א' משלשין או יכתוב כהן קשה מאי