דברי יהונתן לה

קשה איך אמר הקב"ה שימשח א' מבני לוי הא לא יוכלו ליכנס למשכן דהמשכן הי' גבוה רק עשר אמות ומתרץ דבאמת הי' ע"פ נס עיי"ש. אך קשה הא למעט בניסא עדיף והו"ל לברר כהן משבט אחר א"ו מוכח דחביב עליו ביותר שבטו של לוי. והשתא א"ש דאלו אמר לו שיברר לו כהן משבט אחר ל"ה צריך לשאול במה אמשח אותו דהי' יודע בעצמו דבשמן המשחה אבל השתא דקאמר לי' בורר משבט לוי א"כ אם ימשח אותו בשהמ"ש אזי יהי' גדול ביותר ולא יוכל ליכנס למשכן לכך שפיר שאל במאי אמשח אותו ואפ"ה השיב לו הקב"ה בשמן המשחה וקשה כנ"ל הא למעט בניסא עדיף א"ו משום חביבות ושפיר אמר משה כמה חביב שבטי לפניך

נ) בש"ס יומא ד' ע"ג אורים ותומים ר' יוחנן אמר בולטות הי' רשב"ל אמר מצטרפות ופריך והא לא כתיב צ' ופירש"י אם הוצרך לצ' כגון והציל תציל ומשני אברהם יצחק יעקב הוי כתיב ופריך הא לא כתיב ט' ומשני וכו' ותמוה הא לפי ה"א דלא ידע מאברהם יצחק כו' א"כ ל"ה חי"ת גם כן. גם הו"ל להקשות כסדר א"ב והא לא כתיב חי"ת וטי"ת שהמה קודם לצדי"ק ולמה שינה הסדר. ונראה דאיתא בריש מגילה מנצפ"ך צופים אומרם וכו' ומסיק דשכחו ולא ידעו הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותקנו פתוחים באמצע וסתומים בסוף. והקשה הריטב"א איך יתכן לשכוח דבר אשר רגילים בו בכל יום ועוד וכי ל"ה להם מזוזות בפתחיהן ותפילין בראשיהן ויכולין להבחין מזה סדר קריאותיהן וכתיבותיהן ותי' עפ"מ דאיתא בפ"ב דסנהדרין דבבית ראשון הי' להם כתב עברי שהוא כתב יוונאה ולא אשורית שלא הי' משתמשין בו כלל אלא יחידי סגולה ובזו אין בו אותיות מנצפ"ך וכל ס"ת להמון עם ותפילין ומזוזות הי' הכל בכתב עברי זולת הלוחות וכהנה דברים נשגבים ולכך שכחו ונעלם מאתם כתב אשורית על בורי' כי עיקר תשמישן הי' כתב עברי ע"כ. והנה מזה מוכח דכתב של אורים ותומים היה ג"כ כתב עברי ולא אשורית דלולא זאת ל"ש שכחה דכהן גדול נשא אותו על כתפיו לזכרון כל ימי בית ראשון ושני והרי עינים רואות אם פתוחות או סתומות א"ו מוכח דהי' כתב עברי אמנם לס"ד דל"ה כתוב רק שמות השבטים אינו ראי' לפמ"ש החכם ראב"ע דלכך פתוחות באמצע תיבה וסתומות בסוף כדי ליישר הכתיבה דהמה קרוים ישרים ואלו באו באמצע היה מבלבלין ומפסיקין המלה משא"כ לבסוף שהמה נותנים גבול וגדר למלה. אבל האחרונים השיגו עליו דמה תאמר במ"ם סתומה ופתוחה דשניהם שוין וכ"א נוחים בין באמצע בין בסוף. והנה לפ"ז להס"ד דל"ה רק שמות השבטים ול"ה כתוב באורים ותומים מאותיות מנצפ"ך רק נ' ופ' א"כ שפיר יתכן אצלם שכחה דסברי באמת מדינא אין קפידא לשנות ולהחליף בין סתומה בסוף או באמצע רק באורים ותומים שהי' הנ' ופ' בסוף תיבה הי' ליישר הכתיבה שיהי' על צד היותר נאות. אמנם אי גם שמות האבות הי' כתובים א"כ הי' נראה המ"ם שבאמצע תיבה דהיינו שמעון היה במ"ם פתוחה ומ"ם שבסוף התיבה באברהם הי' סתומה ומוכח מזה דפתוחות באמצע דבזה ל"ש כדי ליישר הכתיבה כנ"ל. והשתא א"ש דמתחלה לא רצה להקשות והא לא כתיב ח' וט' די"ל כיון דכל ענין של אורים ותומים הי' להשיב לשואל דבר ולא כתיבה תמה א"כ י"ל שהי' לכ"ג סימן באותיות נו"ן ופ' כפולים והמה הי' משתמשין במקום ח' וט' כיצד אם בקשו להשיב דבר שצריך ח' באמצע מלה אז הי' בולטות או מצטרפות נו"ן פשוטה באמצע להבין דלגופא א"א בנו"ן פשוטה באמצע המלה רק שהוא במקום אות ח' ואם הוצרך ח' לסוף תיבה אז הי' בולטות או מצטרפות נו"ן כפופה להבין שהוא ח' דלגופא ל"ה כתוב נו"ן כפופה בסוף התיבה וכן הדבר בפ' כפופה ופשוטה לסימן לאות ט' כנ"ל ואין כאן שום ספק כלל. וא"ל הא ל"ה נכתב בכתב אשורית דאל"כ ל"ה שכחת מנצפ"ך כנ"ל ז"א די"ל דשכחו וסברו שאין קפידא לשנות בין סתומות בסוף או באמצע ובאורים שהי' באים פשוטים בסוף תיבה הוא כדי ליישר הכתיבה אבל לא מעכב לכך פריך ברישא והא לא כתיב צ' דע"ז אין סימן כלל דל"ה באפוד יותר אותיות כפולות רק נו"ן ופ' שהמה סימנים לח' וט' ומשני אברהם יצחק וכו' וקשה א"כ למה לא הרגישו מאברהם החילוף של מ"ם פתוחה וסתומה דבזה ל"ש ליישר הכתב כנ"ל וע"כ צ"ל דהי' בכתב עברי דלית בי' אותיות מנצפ"ך כלל וע"ז פריך שפיר והאי לא כתיב טי"ת דא"ל דמנצפ"ך הי' לסימן כנ"ל ז"א דהא הי' בכתב עברי ולית בי' אותיו' מנצפ"ך ודו' היטב

פרשת תשא

נא) כי תשא את ראש ב"י במדרש הה"ד שררך אגן הסהר אל יחסר המזג מלמד שלא יצאו הסנהדרין עד שישאר כ"א סנהדרין מפני שמזג בגימט' חמשים ומחמשים עד ע"א הוא כ"א ע"כ המדרש ותמוה. ונראה דאיתא בש"ס דמגילה ד"ב מנצפ"ך