דברי יהונתן לד

לכך פי' המדרש כי לקח טוב נתתי לכם במכירה נתתי לכם ולא במתנה לכך תורתי אל תעזובו דל"ש כאן מודעא וכו' דתלוי וזבין וכו' ודוק

מז) בש"ס דשבת ד' כ"ח תחש שהי' בימי משה טמא הי' או טהור הי' אר"א ארשב"ל אומר הי' ר"מ תחש שהי' בימי משה ברי' בפ"ע הי' ולא הכריעו בה חכמים אי מין חי' היא או מין בהמה וכו' וקרן א' הי' לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה מדקאמר קרן א' הי' לו במצחו ש"מ טהור היה כדאמר ר"י שור שהקריב אדה"ר קרן א' הי' לו במצחו ע"כ. ויש להקשות למה לא קאמר הש"ס בפשיטות תנינא קרן א' הי' לו במצחו ומאי נ"מ אי ל"ה אלא לפי שעה או הי' אפי' לדורות. ונראה דאיתא בירושלמי ר' חייא אמר תחש שהי' בימי משה ל"ה אלא לפי שעה ור' דאמר לר"ח מנ"ל הא דל"ה אלא לפי שעה אומר אני אף לדורות הי' ע"כ. ונראה דבזה פליגי דר"ח סבר דתחש טהור הי' ומכח זה מוכח דלא הי' אלא לפ"ש דאי' בש"ס חולין דס"ג ע"ב גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם דעופות טהורים מרובים על הטמאים לכך פרט את הטמאים שהן מיעוט ובבהמות וחיות דהרוב טמאים לכך פרט את הטהורים שהן מיעוט ולפ"ז צ"ל דתחש ל"ה אלא לפי שעה דאי לדורות נמי קשה הא ר' חייא סבר דתחש טהור הי' כסברתי הנ"ל וקשה לחשוב התחש דבהמות וחיות הטהורין אלא ע"כ צ"ל דל"ה אלא לפ"ש ולפ"ז צ"ל דתחש טהור הי' דאל"כ קשה מנ"ל דלפ"ש הי' דלמא הי' לדורות. אך נוכל לומר דלמא לעולם תחש טמא הי' וא"ל מנ"ל דל"ה אלא לפ"ש י"ל מהכא גופא מוכח דאיתא בש"ס נדה דנ"א ע"ב כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וטהורה ולפ"ז קשה הא תחש נמי הי' לו קרן א' ואפ"ה הי' טמאה כסברתי הנ"ל אלא ע"כ צ"ל דלפ"ש היתה ולעולם דתחש טמא הי'. אך ז"א דהא דאמרינן כל שיש לו קרנים היינו ב' קרנים אבל קרן א' יש אפי' לטמאים ולא מוכח כלל דתחש ל"ה רק לפ"ש א"ו דטהור הי' ומוכת שפיר כנ"ל מדלא פרט הכתוב תחש בבהמות אך עדיין קשה דלמא לעולם תחש טמא הי' והא דל"ה רק לפ"ש מוכח מדקאמר ולא הכריעו בה חכמים וכו' קשה הא איתא בתוס' חולין כל שיש לו קרן א' חיה היא א"כ איך קאמר ולא הכריעו בו חכמים הא ודאי חי' היא א"ו דל"ה רק לפ"ש. רק גם מזה ליכא הוכחה דהתוס' בעצמם דחו זאת מדאמר ר"י שור שהקריב אדה"ר קרן אחד וכו' הרי מצינו דגם לבהמה יש קרן אחד ומנ"ל דל"ה רק לפ"ש א"ו דטהור הי' כנ"ל ומוכח שפיר. וזהו המשך הגמרא ת"ש דתני' תחש ל"ה אלא לפ"ש וק' מנ"ל א"ו דטהור הי' וכנ"ל דליכא למימר דמוכח מזה מדלא הכריעו בו חכמים כנ"ל ז"א דהא גם לבהמ' יש קרן א' דאר"י שור שהקריב וכו' וגם ליכא הוכחה מהא דכל שיש לו קרנים וכו' כנ"ל דהא רק קרן א' הי' לו וקרן א' יש אפי' לבהמה כנ"ל א"ו דטהור הי' כנ"ל ודוק

מח) בש"ס סנהדרין דף ל"ט שאל האי מין לר"נ אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טביל אילימא וכו' אלא בנורא. ותמוה למה שאל דווקא אלהיכם כהן הוא הא אפי' ישראל שטימא עצמו למת נמי צריך טבילה ונראה דאיתא בש"ס נכרים אין להם נזירות דכתיב בפ' נזירות ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ודרשינן מי ששייך בו דין טומאה שייך בו דין נזירות לאפוקי עכו"ם דלא שייך בו דין טומאה ומקשה הא גופא מנ"ל ומשני מי שיש לו דין טהרה יש לו דין טומאה משא"כ עכו"ם דאין לו טהרה עולמית ולפ"ז קשה איך קאמר דקב"ה כהן הוא הא בפ' כהנים נמי כתיב לאביו ולאמו וכו' ונדרוש נמי למי ששייך בו טומאה וטהרה שייך בו פ' כהנים משא"כ הקב"ה דל"ש בו טהרה לפי סברת המין א"כ לא יוכל להיות כהן אך לפי תשובת ר"נ דקב"ה טביל בנורא א"כ שפיר יכול הקב"ה להיות כהן. והשתא א"ש בלא זה דאמר הקב"ה כהן הוא דכתיב וכו' ל"ה מקום לשאלת המין במאי טביל די"ל אדרבה היא הנותנת כיון דאין לו טהרה אין לו טומאה ולכך קאמר דכהן הוא וקשה כנ"ל וע"כ צ"ל דיש לו טהרה ושפיר שאל במאי טביל ודוק

מט) במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה בורר לי כהן אמר משה מאיזה שבט א"ל משבט לוי אמר במאי אמשח אותו א"ל בשמן המשחה אמר משה כמה חביב שבטי לפניך ותמוה למה דוקא כשאמר לו בשמן המשחה אמר כמה חביב ולא מקודם ועוד וכי לא ידע משה שימשח אותו בשמן המשחה. ונראה דאיתא בש"ס בכורות דמ"ד ויפרוש האהל על המשכן מלמד שגבהו של משה הי' עשר אמות עיי"ש ואיתא בש"ס כשם שגבהו של משה הי' עשר אמות כך כל הלוים שבאותו דור הי' יו"ד אמות והקשה המזרחי דהנה איתא בשאול משכמו ולמעלה גבוה מכל העם מפני שהי' משיח בשמן המשחה וכן מצינו במלכות ב"ד א"כ מצינו דטבע של שמן המשחה ליגדל וא"כ