דברי יהונתן לג

אין אחריות שבת עליו אבל בסיפא דנוטל שכר שבת והוי ש"ש ומיקרי פושע אי לא קידם אפי' בשכר א"ו מוכח דאפי' בפשיעה פטור אמנם י"ל קו' התוס' דאפי' הרמב"ם דמחייב בפשיעה היינו מתורת מזיק ובהקדש מזיק פטור דכתיב כי יאכל פרט למזיק ולכך ל"מ לשנוי' האי ברייתא דהקדישות בפשיעה וז"פ. והנה יש להקשות מאי פריך הש"ס אי להפסיד שכרו אימא רישא לפיכך אין אחריות וכו' דלמא ה"פ שוכרו לשבוע יש לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו פי' ומפסיד שכרו של כל השבוע אבל ברישא שוכרו לימים אין אחריות שבת עליו היינו דאינו מפסיד שכרו של כל השבוע מיהו ז"א דאי חייב מתורת שומרים מהכ"ת יפסיד שכרו של כל השבוע הא כל השבוע שמר כראוי אמנם לשיטת הרמב"ם דחייב מתורת מזיק דינא הוא שיפסיד שכרו של כל השבוע אך ז"א דלהרמב"ם בלא"ה פטור דמזיק בהקדש פטור והנה הרמב"ם פסק אע"ג דמזיק בהקדש פטור מ"מ אי תפס הגזבר לא מפקינן מיני' ולפ"ז הדקל"ד אי בפשיעה חייב לוקמי הברייתא בכה"ג שוכרו לשבוע יש לו שכר שבת לפיכך אם לא הציל בשכר חייב היינו דאין נותנין לו שכר של כל השבוע מתורת מזיק והנה המפורשים הקשו מאי משני הש"ס בשקנו מידו ת"ל דשמירת שומרים הוי אסמכתא ול"ש קנין ותי' דרחמנא אפקי' מדין אסמכתא. אך כל זה א"א דחייב מתורת שומרים אבל אי חייב מתורת מזיק הקו' הנ"ל במק"ע ולפ"ז א"ש דאי הוי משני רק בשקנו מידו הוי ניחא רק אי חייב מדין שומר אבל אי חייב מדין מזיק קשה הא הוי אסמכתא ואי הוי משני רק להפסיד שכרו הי' קשה תינח אי חייב מתורת מזיק דין הוא שיפסיד שכר כל השבוע אבל אי חייב מתורת שומרים מהכ"ת יפסיד שכר כל שבוע להכי הוצרך הש"ס להני ב' תי' אם כן ממנ"פ אי חייב בתורת מזיק דין הוא להפסיד שכר כל השבוע ואי מתורת שומרי' הא קנו מידו כנ"ל ודוק

פרשת תרומה

מו) ויקחו לי תרומה במדרש זש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו במכירה נתתי לכם התורה ולא במתנה ותמוה. ונקדים עוד מדרש תנחומא ויקחו לי תרומה שתשרה שכינתי ביניכם ואכפר לכם עיי"ש. ותמוה גם כן. ונראה דאיתא במכות די"א למה נאמר בפ' ערי מקלט בלשון עזה דבר אל ב"י ותנו ערי מקלט שהוא לשון עז משום דיהושע הי' משהה אותם להפריש לכך אמר הקב"ה בלשום עז. והקשה האברבנאל א"כ גבי תרומה דכתיב דבר אל ב"י ויקחו וכו' למה נאמר שם בלשון עזה ותי' דבתרומה הן השקלים וקיי"ל דעל השקלים הי' ממשכנין אפי' חשוב שבישראל לכך נאמר בלשון עזה ונראה דזהו כוונת רש"י ג"כ שכתב שלש תרומות נאמר בפרשה זו ולכאורה ק' מאי בעי רש"י בזה אבל לפי' הנ"ל ניחא דלא תקשה קו' אברבנאל. ואיתא בש"ס ב"ב דמ"ז ע"ב תלוי' וזבין זבינא זבינא כדתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך הש"ס דלמא שאני התם דניחא לי' דלהוי לי' כפרה ע"כ והביא הרמב"ם דין זה בפסקיו בה' מעה"ק פי"ד דכופין אותו וכו' משום דניחא לי' דלהוי ליה כפרה. ותמה עליו הכ"מ דהרי לפי האמת פסקינן דתלוי' וזבין זביני' זבינא ולמה צריך להביא טעם דכפרה ונראה דלק"מ דלכאורה קשה הא בקרבנות הוי מתנה וקיי"ל תלוי ויהיב אינו כלום אך דהש"ס סבר מתחלה דכמו דתלוי וזבין זביני' זבינא כך תלוי ויהיב הוי מתנה ומביא הש"ס שפיר ראי' מקרבנות אמנם אליבא דאמת דתלוי ויהיב אינו כלום קשה מקרבנות וצ"ל משום כפרה והוי כמו מכירה כמ"ש התוספת בב"ב דמ"ח ד"ה אילימא ושפיר מתורץ הרמב"ם דהוכרח להביא טעם דכפרה והבן. אמנם כל זה הוא בחטאת ואשמות דהוי לכפרה אבל בתמידין דאינו לכפרה א"כ איך כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הא תלוי ויהיב אינו כלום והתוס' כ' שם דבמקום דכופין ממשכנין נמי ובמקום שאין כופין אין ממשכנין א"כ לפ"ז קשה משקלים שהי' מביאין מהם תמידין וא"כ איך הי' ממשכנין עלי'. אמנם לפ"מ דמבואר במדר' כדי שאכפר עליכם א"כ הוי שקלים לכפרה וכופין אותו ושפיר ממשכנין. והשתא א"ש דבר אל ב"י ויקחו וכו' קשה למה נאמר בלשון עז וצ"ל משום דממשכנין קשה הא תלוי ויהיב אינו כלום לכך קאמר המדרש כדי שאכפר עליכם כנ"ל. ובזה יתיישב ג"כ המדרש שהתחלנו דאיתא בגמרא ע"ז ד"ב שכפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית אם יקבלו ישראל וכו' ואם לאו וכו' אמר ר"א מכאן מודעא רבא לאורייתא וכו' אמנם כ"ז ניחא אי אמרינן יהיב אם כן הוי תלוי ויהיב כנ"ל אבל א"א דבמכירה ניתנה ליכא למימר מודעא רבא והשתא א"ש דבר אל ב"י ויקחו וכו' כדי שאכפר עליכם כנ"ל וקשה למה בשביל כפרה וצ"ל דתלוי ויהיב אינו כלום וקשה א"כ הוי מודעא רבא כו'