דברי יהונתן לא

יש לתת טעם בלא"ה למה קברוהו בשכם משום דאסור לקבור צדיק בקרקע שאינו שלו והי' צריכים להמתין ז' שנים עד שחילקו לדעת איזהו חלקו לכן קברוהו בשכם דניתן לו במתנה כדכתיב ואני נתתי לך שכם אחד וכו' אך ז"א דהי' יכולים לקברו בארץ סיחון ועוג דשם הוברר חלק של חצי שבט מנשה אך דילמא הי' רוצה יוסף שיקבר בא"י גמור דמעבר לירדן לאו א"י גמור הוא דבכמה דברים נתקדש גוף א"י יותר מעבר הירדן. אמנם מהאי קרא יש להוכיח דמעבר לירדן א"י גמור הוא דהא כ' המפורשים דהא דאמרי' כל שהתחיל במצוה ולא גמרה אינ' נקראת על שמו ה"ד אם הי' סיפק ביד הראשון לעשות ולא עשה אבל אם לא הי' סיפק בידו לגמרה נקראת על מי שמתחיל לפ"ז קשה למה כתיב אשר העלו בנ"י משום דנקראת על מי שגמרה הא ל"ה סיפק ביד משה לעשות דהקב"ה נשבע שלא יבא לא"י וע"כ צ"ל דמעבר לירדן נמי א"י הוא וא"כ הי' סיפק בידו לקברו בחלק של מנשה לכך אינ' נקראת על שמו. וזהו כוונת הש"ס דפריך מ"ש בשכם ומשני משום דמשכם גנבוהו ולשם החזירוהו אך דעדיין יש לפקפק דלאו מה"ט הוא רק משום דאסור לקבור צדיק בקרקע שאינ' שלו לכך קברוהו בשכם דניתן לחלקו וא"ל דא"כ הו"ל לקברו בחלקו של מנשה י"ל דלא רצה משום דל"ה א"י ממש כנ"ל ולזה קאמר קשיא קראי אהדדי כתיב וכו' וצ"ל כתירוצם כנ"ל וע"כ מוכח מזה דגם עבר הירדן א"י הוא והי' ראוי לקברו שם א"ו דהטעם הוא משום דמשכם גנבוהו וכו' והש"ס אינו מביא רומי' דקראי לקו' מיוחדת רק כמו סייעתא לתירוצם דכל הטעם הוא משום דמשכם גנבוהו כנ"ל. ואיתא פלוגתא בש"ס ב"ב ואני נתתי לך שכם אחד ח"א שכם ממש וח"א חלק בכורה ופי' הרמב"ם דפליגי בהא מ"ד שכם ממש ס"ל דא"י מוחזקת מאבותינו הי' ומ"ד חלק בכורה ס"ל דא"י אינו מוחזקת מאבותינו. ואי' בפוסקים אין אדם יכול להטיל שבועה על בני בניו והקשו המפורשי' מאברהם דנשבע לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ותי' משום דא"י מוחזקת היא ויכול להטיל שבועה על ב"ב. נמצא דזב"ז תלי' א"א דאין אדם יכול להטיל שבועה על ב"ב מוכח דא"י מוחזקת היא מאבותינו וא"א דיכול להטיל שבועה על ב"ב י"ל דאין מוחזקת. והשתא א"ש דבל"ז ל"מ להקשות למה לא השביע את בניו וכו' די"ל דל"ה יכולים לקברו בקרקע שאינ' שלו וא"ל דהו"ל לקברו בשכם דילמא כמ"ד שכם היינו חלק בכורה וא"י אינו מוחזקת מאבותינו אבל השתא דפירש"י השביעם שישביעו לבניהם וקשה למה לא השביע מיד לבני בניו וצ"ל דא"א יכול להטיל שבועה על ב"ב וקשה מאברהם וצ"ל דא"י מוחזקת הי' וא"כ נוכל לומר כמ"ד שכם ממש ולכן שפיר הקשה למה לא השביע את בניו שישאוהו מיד דהא הי' יכולים לקברו בשכם ודו"ק

פרשת יתרו

מג) מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד הערב. פירש"י למה אתה מזלזל בכבודן של ישראל ומקשים העולם מה זו שאלה למה אתה יושב הלא הדין הוא כך דהדיינים יושבין ובע"ד עומדין. ונראה דאיתא בסנהדרין די"ח מלך לא דן ולא דנין אותו דכתיב ועמדו שני האנשים ודרשי' דב' בע"ד צריכים לעמוד ואין כבודו של מלך לעמוד ולא דן מפני קשוט עצמך וכו' וכתבו התוס' בד"ה והא וכו' דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו אבל עם אחרים שפיר מצי דן ואי' בשבועות ד' למ"ד ברייתא אחרת דועמדו שני האנשים קאי על העדים שיעמדו ולפ"ז י"ל דהבע"ד רשאים לישב וממילא דמלך דנין אותו ודן ג"כ. ומעתה א"ש דכך שאל יתרו מדוע אתה יושב לבדך ממנ"פ אם אתה סובר דועמדו קאי אבע"ד שצריכים לעמוד ולפ"ז המלך לא דנין אותו ולא דן לבדו זולת עם דיינים אחרים כשיט' התוס' א"כ מדוע אתה יושב לבדך הלא מלך אתה ואם אתה סובר כברייתא דועמדו קאי על העדים ולא אבע"ד ולפ"ז המלך דן ודנין אותו א"כ קשה למה וכל העם נצב עליך וכו' הא לפי ברייתא זו אין הב"ד צריכים לעמוד ודו"ק

מד) במדרש והגבלת את ההר. איני יודע אימת כשהוא אומר אם בהמה אם איש לא יחי' הוי אומר ביום שניתן התורה. ותמוה. ונ"ל בהקדם הש"ס סנהדרין דט"ו ע"ב בעי מיני' שור סיני בכמה מי גמר שעה מדורות או לא ת"ש אם בהמה אם איש וכו' מקיש בהמה לאיש מה איש וכו' תוס' ד"ה אם בהמה כ' מדקאמר מאי איש משמע דעל איש לא קמבעי לי' דיתרו כבר תיקן סנהדראות וא"ת ומאי קמיבעי' לי' משור סיני מאי נ"מ מאי דהוה הוה. ומקשים העולם למה לא הקשה התוס' בל"ז על האיבעי' מאי נ"מ מה דהוה הוה ועוד למה לא כתב התוס' בפשיטות מדקמיבעי' לי' שור סיני ולא על איש ש"מ דעל איש פשיטא לי' ולמה הוכיחו התוס' זאת מהמסקנא דפשיט לי' מה איש וכו' ועוד קשה לפמ"ש