דברי יהונתן ל

חדשיו דבזה אשור לכ"ע אם לא הפרים. ומעתה י"ל דמכאן [הוציא מהרש"ל דינו דבלא כלו חדשיו צריך שיפריס דאל"כ קשה כנ"ל דהו"ל לאשמעי' רבותא בנולד קודם יו"ט ח' ימים ולא כלו חדשיו דמותר לשחטו ביו"ט אפי' בלא הפריס וממילא ידעי' דלית בי' משום ר"א דאי אית בי' משום ר"א ל"ה שרי לשחטו ביו"ט אף דשהתה מעל"ע כנ"ל ובזה מיושב גם קו' העולם הנ"ל למה לא משני הש"ס כשהפריס אברייתא דעגל שנולד ביו"ט ז"א דע"כ הך בריית' לא מיירי בהפריס דא"כ הדקל"ד אמאי לא אשמעי' רבותא טפי בכה"ג דל"כ לו חדשיו ונולד ח' ימים קודם יו"ט א"ו דמיירי בלא הפריס כנ"ל לכך הוצרך לשנוי' כגון שיצא דרך דופן אך עדיין קשה קו' הנ"ל לפי האוקימתא ביצא דרך דופן למ"ל למינקט בנולד ביו"ט הא בנולד ביו"ט דרך דופן ליכא שום רבותא הו"ל לאשמעי' רבותא טפי בלא כלו לו חדשיו ונולד ח' ימים קודם יו"ט דרך דופן דמותר לשחטו ביו"ט אע"ג דל"ה מוכן דבה"ש ל"ח כנ"ל אמנם י"ל דהרא"ש הקשה על הך ברייתא דעגל שנולד ביו"ט ול"ש טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשוב הכנה וכו' עיי"ש ולפ"ז לק"מ דברייתא רצה לאשמעי' בעגל שנולד ביו"ט סברא הנ"ל דל"ש כאן הכנה אך ז"א דהא האי ברייתא אזלי אליבא דר"י כדמביא שם תני' כותי' דר"י ומייתי האי ברייתא ור"י ס"ל דאף בביצה אין הטעם משום הכנה דל"ל הכנה דרבה רק הטעם משום משקין שזבו וא"כ לא אצטריך לאשמעי' האי סברא הנ"ל דהא ל"ל כלל הכנה אמנם י"ל עפמ"ש התוס' בביצה פ"ב דע"כ לא ס"ל לר"י הכנה היינו רק הכנה ביד"ש אבל הכנה בידי אדם ס"ל לר"י ג"כ לפ"ז א"ש דל"מ לשנוי' אברייתא דעגל כגון שהפריס דא"כ קשה לאשמעי' רבותא טפי בלא כלו לו חדשיו כנ"ל וא"ל דאתי לאשמעי' סברת הרא"ש דל"ש בעגל הכנה ז"א דהא ר"י ל"ל הכנה ביד"ש ועכשיו מיירי הברייתא שיצא דרך רחם רק שהפריס וזה הוי הכנה ביד"ש לכך משני הש"ס כגון שיצא דרך דופן וא"כ הוי הכנה ביד"א וא"כ אי לא אשמעי' בעגל שנולד ביו"ט ה"א כקו' הרא"ש דליתסר מטעם הכנה דר"י ג"כ ס"ל הכנה ביד"א לכך אשמעי' הברייתא דל"ש הכנה גבי עגל כלל כתי' הרא"ש. ובזה מיושב ג"כ לשון הרא"ש שכ' כדאיתא בפ' א"ט היינו דשם מוכח דבלא כלו לו חדשיו צריך שיפריס דאם לא כן לאשמעי' רבותא טפי כנ"ל וזה מוכח מדלא משני מיד אברייתא דעגל כגון שהפריס כנ"ל ודוק

היוצא לנו מזה דכל חשש ריסוק אברים היינו [היכא דאיכא צער וקישוי לידה אבל היכא דליכא צער לידה לא. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל דלכאו' תמוה מה שאל פרעה למילדות וכי אין לכם מורא מלכות הא קיי"ל גבי שפיכת דמים יהרג ואל יעבור אך י"ל דזיל בתר טעמא מ"ט אמרי' בש"ד יהרג ואי משום מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי אבל אם יש סברא דדמו עדיף מדחברי' א"צ למסור עצמו להריגה בשביל חברו ואי' בחולין י"א דילפי' דאזלינן ב"ר מהורג את הנפש דא"ר קטלי' ודלמא טריפה הוי א"ו דאזלי' ב"ר ובתוס' ד"ה וליחוש הקשו דבפ"ק דמכות אר"ט ור"ע אלו היינו בסנהדרין ל"ה נהרג אדם מעולם דהוי בדקי' לי' והכא משמע דל"ח דאזלי' ב"ר ותי' דר"ע לטעמי' דחייש למיעוטא עיי"ש לפ"ז קשה למה לא הרגו המילדות את הילדים בני יומא הא ידוע הכלל דהיכא דאיכא תרי מיעוטא איתרע לי' רובא וכאן הוי ב' מיעוטא דלמא טריפה הוי התינוק ועוד דילמא נתרסקו אבריו בשעת לידה וא"כ הוי הריגת התינוק ספק והריגתן ודאי ול"ש מאי חזית כו' וזה הי' שאלת פרעה וכי אין לכם מורא מלכות שאהרוג אתכם וא"ל דבש"ד יהרג וא"י ז"א דהכא ל"ש מאי חזית וכו' דאתם ודאי והילדים ספק דלמא טריפה נולדו ודילמא נתרסקו אבריו וע"ז שפיר השיבו כי לא כנשים המצריות העבריות שאין להם צער לידה, וליכא חשש ריסוק אברים כמ"ש המהרש"ל וליכא אלא חד מיעוטא דילמא טריפה נינהו ולזה שפיר אזלי' ב"ר ושפיר שייך יהרג וא"י משום דמאי חזית וכו' ודוק היטב כי נכון הוא

פרשת בשלח

מב) ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע. פירש"י השביעים שישביעו לבניהם ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ מיד וכו' ותמוה מדוע לא הקשה בל"ז למה לא השביע את בניו שישאיהו מיד. ונראה בהקדם ש"ס דסוטה די"א ע"ב כתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו ב"י קברו בשכם מ"ש שכם ומשני בשכם גנבוהו ולשם החזירוהו קשיא קרא אהדדי כתיב אשר העלו בנ"י וכתיב ויקח משה את עצמות יוסף ומשני כל המתחיל במצוה ובא אחר וגומרה נקראת על מי שגמרה. ותמוה מדוע פריך ברישא מ"ש בשכם שהוא סוף פסוק ואח"כ מקשה קראי אהדדי שהוא אמצע פסוק ועוד שהי' יכול להקשות בל"ז רומי' דקראי אהדדי. ונראה דלכאורה