דברי יהונתן כט

הש"ס כגון שהפריס עג"ק מיד לעיל אהך ברייתא דעגל שנולד ביו"ט. וי"ל כך דהנה הר"ן כ' למאן דאזיל ב"ר אפי' באיכא ריעותא אזלי' ב"ר ולדות כו' וכ"כ התוס' גבי ישב לה קוץ בושט דאפי' בדאיכא ריעותא דקורט דם לא איתרע חזקה ומכ"ש רוב דעדיף מחזקה ולפ"ז קשה מאי איצטרך ר"נ לאשמעי' דבה"ר אין בו משום ר"א אפי' אי מיירי בדאיכא ריעותא ת"ל דאזלי' ב"ר ולדות אך י"ל דר"נ אתי לאשמעי' אפי' למאן דחייש למעוטא אפ"ה אין בו משום ר"א היכא דליכא ריעותא אבל זה סברא פשיטא דהיכא דאיכא ריעותא למאן דחייש למעוטא ליחוש לר"א ור"נ אשמעי' בליכא ריעותא אפי' למאן דחייש למעוטא ליכא חשש ר"א דליכא מציאות כלל אפי' מיעוט היכא דעמדה או הלכה שיהא בו ר"א ולולא ד' ר"נ ה"א דאפילו בליכא ריעותא למאן דחייש למעוטא ניחוש לר"א ואשמעי' ר"נ דלא כנ"ל ובזה מיושב קו' העולם הנ"ל דודאי המקשן ידע דאיכא לשנוי אהך דעגל כגון שהפריס עג"ק אפ"ה מייתי שפיר סייעתא לר"נ דאיתא בש"ס ביצה ד"ו אפרוח שנולד ביו"ט אסור לשחטו ביו"ט ומה בין זה לעגל שנולד ביו"ט וכו' ומה בין ה לעגל שנולד מן הטריפה ומשני הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים עיי"ש וקשה הא קיי"ל לכם ולא לכלבים וצ"ל דהך ברייתא אתי' כר"ע דס"ל לכם אפי' לכלבים ושפיר מוכן הוא אגב אמו לכלבים וידוע דר"ע חייש למיעוטא לפ"ז שפיר מייתי סייעתא לר"נ אפי' אי מיירי בהפריס דכיון דהך ברייתא אתי' כר"ע דחייש למעוטי אפי' הפריס ל"מ דלולא דברי ר"נ הי' הסברא דלמאן דחייש למעוטא אפי' הפריס ל"מ כנ"ל ואמאי שוחטין עגל שנולד ביו"ט אע"כ כר"נ דבה"ר אין בו משום ר"א לכך הוצרך לשנוי כגון שיצא דרך דופן אבל על ברייתא שני' דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו דלא מוכח דאתי' כר"ע ובודאי דאתי' אליבא דהילכתא דאזלי' ב"ר ומהני הפריס לכך משני שם שפיר כגון שהפריס עג"ק. והא דלא משני הש"ס בפשיטות אפי' בלא הפריס משום דאזלי' ב"ר דבלא הפריס ל"ה אזלי' ב"ר משום דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ע"י שהי' מעל"ע אבל השתא דמיירי בהפריס הואיל דההיתר בא עכשיו כשעומדת ואין היתר יותר אחר יו"ט מדהשתא ל"ה דשיל"מ. ומעתה מיושב מ"ש הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט היינו מדלא משני הש"ס שם מיד אהך ברייתא דעגל כגון שהפריס מוכח דלמאן דחייש למיעוטא בלא ר"נ אפי' הפריס ל"מ אבו השתא דקיי"ל כר"נ פסק שפיר הרא"ש דצריך שיפריס דביש ריעותא אף ר"נ מודה דלר"ע דחייש למיעוטא אסור לשחטו וא"כ ביו"ט דהוי דשיל"מ לכ"ע חיישי' למיעוט כנ"ל בהר"ן וא"כ אסור לשחטו עד שלא יהי' בו שום ריעותא כגון שהפריס עג"ק ודו"ק

ובד"א יש ליישב ד' הרא"ש דהנה המהרש"ל ביש"ש כ' הא דכ' הרא"ש וצריך שיפריס היינו היכא דלא כלו לו חדשיו ויש יותר צער וקישוי בלידה ולכך יש חשש ר"א לכך צריך שיפריס אבל היכא דכלו לו חדשיו א"צ שיפריס עיי"ש אולם כל האחרונים תמהו עליו דעדיין לשון הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט אינו מיושב וגם הקשו הב"ח והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו דאם הפריס שהיא עמדה מהני ה"ה מעל"ע מהני וא"כ ביום השמיני דכבר עברו ז' מעל"ע פשיטא דליכא חשש ר"א. ונ"ל דברי מהרש"ל דודאי פשיטא דבעמדה מעל"ע דאינו טריפה אבל בדיקה בעי משא"כ בהפריס דליכא ריעותא ואזלי' ב"ר אפי' בדיקה לא בעי והנה בביצה ד"ו הקשה התוס' בד"ה וכי מה בין זה לעגל ותימא דהא מוכן הוא דאמרי' בחולין ב"פ ניתר בד' סימנים בשחיטת אמו או בדידי' וא"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו ויהי' מוכן כה"ג וי"ל וכו' ועי"ל דהתם מיירי דאירע שכלו לו חדשיו והכא מיירי בדלא כלו עד היום א"כ ל"ה מוכן היום הואיל ובהש"מ ל"ה חזי' עיי"ש והקשה המהרש"א דא"כ בלא נולד מן הטריפה תקשי' לי' וכי מה בין זה לעגל שנולד בעיו"ט ולא כלו לו חדשיו עד היום דל"ה מוכן הואיל ובה"ש לא חזי' וי"ל דהא ביו"ט נמי אסור דספק נפל הוא וצריך להמתין ח' ימים מלידתו אמנם תקשה לי' מעגל שנולד קודם יו"ט ולא כלו לו חדשיו ויום ח' שלו הוא ביו"ט דהשתא ל"ה מוכן היום דבה"ש ל"ה חזי' ומיהו למאי דמסיק היתירא בנולד מן הטריפה הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ניחא דקושטא דמילתא הוא דעגל שנולד ויום ח' שלו הוא ביו"ט דאסור לרב משום דל"ה חזי' בה"ש אפי' לכלבים עכ"ד. ולכאורה קשה לר"י דלדידי' אפי' בכה"ג דנולד קודם יו"ט ויום ח' שלו הוא ביו"ט אפ"ה מותר כדמוכח מלשון מהרש"א שכ' דוקא לרב כן משמע דלר"י מותר וא"כ למ"ל להברייתא דתני' כותי' דר"י למתני עגל שנולד ביו"ט ואפרוח שנולד ביו"ט מותר הו"ל לאשמעי' רבותא טפי אפי' בנולד קודם יו"ט ויום ח' שלו הוא ביו"ט דאע"ג דל"ה מוכן היום דבה"ש לא חזי' אפ"ה מיתר אמנם י"ל דהברייתא אתי לאשמעי' אגב אורחי' דא"צ שיפריס עג"ק דסתם עגל שנולד לא הפריס ומש"ה ל"מ למינקט בנולד ח' ימים קודם יו"ט ולא כלו לו