דברי יהונתן כח

מ) בש"ס שבת דנ"ו רבי דחתי מדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד ותמוה מהו הלשון מהפך. ונראה דאיתא בש"ס לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ולפ"ז לא חטא דוד בב"ש כלל. אמנם אי משכחת תשובה בל"ז א"כ חטא דוד במעשה דב"ש. ואיתא ברש"י חומש וישב ראובן אל הבור מלמד ששב לשקו ולתעניתו על שבלבל יצועי אביו וא"כ כבר מוכח תשובה מראובן ולפ"ז חטא דוד בב"ש ואיתא בשבת דנ"ה ע"ב כל האומר ראובן חטא אינן אלא טועה כתנאי פח"ז כמים אל תותר ר"א אומר "פזתה "חבתה "זלתא וכו' ר"א המודעי אומר הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך ולפ"ז לא חטא ראובן כלל וזהו כוונת הש"ס רבי דאתי מדוד מהפך ודריש ר"ל דהי' מהפך התיבה ודורשה לשבח כנ"ל ואומר דלא חטא כנ"ל וזה מוכת מהיפוך התיבה פח"ז כנ"ל וכיון דלא חטא ראובן כלל ולא מוכח מיני' תשובה א"כ שפיר יכול לומר דדוד לא חטא כלל ול"ה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וזהו מהפך ודריש בזכותי' דדוד והבן

פרשת שמות

מא) ויקרא מלך מצרים למילדות וכו' במדרש אמר להם פרעה וכי אין לכם מורא מלכות והשיבו לו כי לא כנשים המצריות העבריות שאין להם צער לידה כלל ואינם בפתקא של חוה. ותמוה וכי מפני שאין להם צער לידה ל"ה יראים מפני המלכות. ונ"ל באופן נאות עפ"מ דאיתא בש"ס חולין דנ"א אמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים א"ל רבא תני' דמסייע לך וכו' ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וכו' ודחי כגון שיצא דרך דופן ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזהו מן המוכן וכו' ומשני הב"ע שהפריס ע"ג קרקע ע"כ. והנה הרא"ש בפ"ק דביצה ד"ו כתב עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וכו' וצריך ג"כ שיפריס עג"ק שיצא מספק ריסוק אברים כדאיתא בפ' אלו טרפות עיי"ש. ותמהו עליו כל הפוסקים הב"י והרמ"א בד"מ והרש"ל ביש"ש דאדרבה מסוגי' דהתם מוכח להיפוך דהא דדחי הש"ס כגון שהפריס עג"ק אינו אלא דיחוי בעלמא דלא תהוי סייעתא לר"נ אבל לפי האמת דקיי"ל כר"נ א"צ שיפריס עג"ק. והנה הרמ"א באו"ח סי' תצ"ח מיישב ד' הרא"ש דחיישי' שמא יראה בו ריעותא באברים הפנימיים ונמצא שוחט ביו"ט שלא לצורך. ותמה המג"א מ"ש מעוף הנדרס דפסקי' דמותר לשחטו ביו"ט דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ותי' דש"ה דה"ל חזקה דכשרות משא"כ בעגל שנולד ביו"ט ומ"מ צ"ע דהא כל בהמות אין להם חזקה דכשרות אלא מכח דרוב בהמות בחזקת כשרות וא"כ אפי' עגל נמי יש לו חזקה דאתי' מכח רוב עיי"ש והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו הוסיף להקשות דגם אם נאמר איזה סברא שצריך שיפריס עג"ק מ"מ מפ' א"ט ליכא הוכחה ואיך כ' הרא"ש כדאי' בפ' א"ט. ונ"ל בטוטו"ד דלכאורה קשה מאי מייתי הש"ס סייעתא לר"נ מעגל שנולד ביו"ט דהא התוס' והרא"ש כ' דהא דר"נ מיירי בדאיכא ריעותא שאינו הולך ואיצטריך לאשמעי' דאלת"ה פשיטא דאזלי' בתר רוב ולדות ודילמא הך דעגל שנולד ביו"ט מיירי דליכא ריעותא. ונראה דהנה הר"ן כ' גבי אין לוקחין בצים מן הנכרי ביו"ט שמא נולדו היום והא דלא אזלי' ב"ר בצים שלא נולדו היום משום דהוי דבר שיל"מ אחר יו"ט ודשיל"מ לא אזלי' ב"ר לפ"ז כיון דעיקר טעמו של ר"נ משום דאזלי' ב"ר בהמות אע"ג דאיכא ריעותא וא"כ גבי עגל שנולד ביו"ט דהוי דשיל"מ ל"ש למיזל ב"ר לפ"ז מייתי הש"ס שפיר סייעתא לר"נ מהא דעגל שנולד ביו"ט דע"כ בה"ר ליכא חשש ריסוק אברים כלל דאי איכא חשש ר"א רק בעגל שנולד ביו"ט ההיתר מצד רוב הא הוי דשיל"מ אחר יו"ט דבשלמא בחול דאין האיסור מצד השחיטה רק משום חשש ר"א שפיר שייך למיזל ב"ר משא"כ ביו"ט דיש איסור בשחיטת טריפה ולענין היתר השחיטה ל"מ רוב דהוי דשיל"מ. אמנם ידוע הכלל דדשיל"מ הוא רק אם ההיתר מתקיים לעולם ואינו חוזר לאיסורו כמ"ש הרמב"ם גבי חמץ בפסח דל"מ דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורו בפסח אחר ולפ"ז לק"מ קו' המג"א דבשלמא בעגל שנולד ביו"ט פסק הרא"ש שפיר דאסור לשחטו כנ"ל דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ע"י שהי' מעל"ע ואינו חוזר עוד לאיסורא קמא לעולם דכ"מ שהפריס מהני אף מעל"ע מהני כמ"ש הב"ח והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו וא"כ כשיבא תו יו"ט אחר אין כאן חשש איסור כלל כמו בהפריס לכך מקרי שפיר דשיל"מ ול"מ רוב ואסור לשחטו ביו"ט משא"כ בעוף הנדרס דאפי' שהתה מעל"ע צריך לעולם בדיקה זולת אם שהתה י"ב חודש וא"כ חוזר לאיסורו ביו"ט הבא דאיסור שחיטתו יהי' עליו כמו ביו"ט העבר כ"ז שלא נבדק וכ"מ שאין המתיר בא בודאי ל"ש דשיל"מ ושפיר מהני הכא רוב וחזקה לכך מותר לשחטו ביו"ט. ועתה נבא ליישב מ"ש הרא"ש כדאי' בפרק א"ט דהנה העולם מקשים אמאי לא משני