דברי יהונתן כז

גדישים דשעורים דישראל הוי וגדישים דעדשים דפלשתים וכו' שלחו לי' חבול ישיב רשע גזילה ישלם אעפ"י שגזלה משלם רשע הוא אבל מלך אתה ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך וכו' עיי"ש והנה לכאורה אינו מובן קו' התוס' למה שאל דוד תיפוק לי' דמלך מותר בו דילמא הי' דוד מסופק כמאן הילכתא אך ז"א דא"כ למה השיבו לו מלך פורץ גדר ולמה לא השיבו לו דכל האמור בפ' מלך ממ"ב וע"כ דלא הי' מסתפק בזה ושפיר הקשה התוס' והנה הרמב"ן עה"ת כ' בטעמא דמלך מותר בו דמשום כבודו של מלך התיר לו הכתוב כל האמור בפ' מלך דהכל חייבין בכבודו ושארי מפרשים כ' דלא תליא כלל משום כבודו של מלך רק דהתורה נתנה רשות למלך לעשות כחפצו כמו שמצינו הפקר ב"ד הפקר והנה לפ"ז אכתי אינו מובן קו' התוס' מדוד די"ל כנ"ל דלכך שאל משום שהי' מסופק כמאן הילכתא וא"ל כנ"ל דהו"ל להשיבו כל האמור בפ' מלך ממ"ב ז"א דזיל בתר טעמא דמלך מותר בו הוא משום הפקר ב"ד הפקר וזהו באמת הי' תשובתם מלך פורץ גדר וכו' אך י"ל דקושיתם הוא אמאי לא אבה דוד לשתותם הא מותר לו אך דילמא רצה להחמיר על עצמו אף דמותר לו מדינא וצ"ל דהתוס' ס"ל הטעם דמלך מ"ב כסברת הרמב"ן הנ"ל משום כבודו וידוע דהמלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ושפיר קשה אמאי לא אבה לשתות אך לפ"ז לק"מ מה שהקשו מאחאב למה נענש וכו' דהא קיי"ל לענין כיבוד או"א בעינן דוקא עושה מעשה עמך ואם לאו אין הבן מחויב לכבדו ובודאי דה"ה במלך וכן קיי"ל לענין נשיא בעמך לא תאור דהיינו רק בעמ"ע ולפ"ז באחאב דאינו עושה מ"ע ממילא דל"ש גבי' האי דינא דמלך מותר בו ושפיר ניחא הא דנענש ומאי הקשו התוס' אולם אי הטעם דממ"ב משום הפקר ב"ד ולא תלי' בכבודו שפיר קשה מאחאב דדין מלך הי' בו אך לפ"ז שוב נסתר קושיתם מדוד די"ל דמחמיר ע"ע הי' כנ"ל ולפ"ז י"ל דכך הצעת ד' התוס' דמתחלה הקשה למה נענש אחאב היינו אי הטעם משום הפקר ב"ד וא"ל דהטעם הוא משום כיבוד ולכך נענש אחאב כנ"ל א"כ קשה מדוד למה לא אבה לשתות דהא מלך שמחל ע"כ אכ"מ ונשאר קו' א' בממנ"פ וע"ז תי' התוס' דלעולם הטעם משום הפקר ב"ד ולק"מ מדוד ואי דקשה מאחאב ע"ז שפיר יתכן תי' התוס' הנ"ל ודו"ק

ובד"א י"ל בסגנון הנ"ל דהנה הרמב"ם והראב"ד מחולקים בפי' המשנה דמלך פורץ גדר דהרמב"ם פי' פורץ גדר דכל האמור בפ' מלך ממ"ב והראב"ד פי' דסתמא דמתני' נשנית אליבא דכ"ע אף למ"ד מלך אסור בו אלא הטעם דבשעת מלחמה התירו לו לפרוץ גדר ולפ"ז מוכח דהתוס' ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם דא"כ לא מקשה מידי מדוד דבאמת השיבו לו דמלך פורץ גדר והנה הרב האברבנאל תי' על הקו' דלמה נענש אחאב משים דהא דמלך מותר בו לא נמסר אלא למלכות ב"ד אבל לשאר מלכי ישראל לא ולפ"ז מוכח כשיטת הראב"ד דמלך פ"ג לא תלי' כלל בהא דממ"ב דאל"כ היכא קאמר במתני' דמלך פ"ג ולא חילק בין מב"ד לשאר מ"י אבל הרמב"ם דס"ל דמלך פ"ג תלי' בהא דממ"ב ע"כ ס"ל דאין חילוק בין מלכי ב"ד למ"י. ולפ"ז כך הצעת התוס' מתחלה הקשה למה נענש אחאב וצ"ל כחילוק האברבנאל בממ"ב היינו למלכי ב"ד ולא לשאר מ"י וא"כ ממילא מוכח דלא כהרמב"ם דמלך פ"ג לא תלי' כלל בהא דמלך מ"ב מדלא הזכיר במתני' בהא דמלך פ"ג האי חילוקא בין מב"ד למ"י כנ"ל ולפ"ז קשה מדוד אמאי לא השיבו לו דממ"ב ואי דהשיבו לו מפ"ג הלא זה לא תלי' כלל בהא דממ"ב וע"כ צ"ל דדא ודא אחת היא כדעת הרמב"ם ואין חילוק בין מב"ד למ"י א"כ הדק"ל מאחאב וממנ"פ קשה קו' אחת ומתרצים התוס' דל"ק מאחאב כתירוצם וממילא די"ל כשיטת הרמב"ם דמפ"ג תלי' בממ"ב ושפיר השיבו לדוד מפ"ג כיון דהכל אחד ול"ק כלל גם מדוד. העולה מכל הנ"ל דא"א דממ"ב הוא מטעם כבודו של מלך א"כ קשה מדוד למה החמיר ע"ע הא מלך שמחל ע"כ אכ"מ. וא"ל הטעם משום הפקר ב"ד דא"כ קשה מאחאב וצ"ל כדעת האברבנאל דיש חילוק בין מב"ד למ"י. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל לא יסור שבט מיהודה וכו' לא מצינו שם מלכות אלא מב"ד להורות דמלך מותר בו אינו אלא במלכי ב"ד רק לולא הקרא דשום תשים עליך מלך אין מקום לחילוק זה ואי דקשה מאחאב למה נענש י"ל דהטעם דממ"ב הוא משום כבודו ובאחאב דאינו עושה מ"ע ל"ש כיבוד ואי דקשה מדוד למה החמיר ע"ע הלא מלך שמחל על כבודו אכ"מ ז"א דילמא באמת הדין דכבודו מחול ולא מוכח חילוק האברבנאל אבל השתא דקאמר שום תשים עליך מלך דמיני' ילפי' בסנהדרין די"ט דמלך שמחל ע"כ אכ"מ וא"כ קשה מדוע החמיר דוד על עצמו וצ"ל דהטעם דממ"ב משום הפקר ב"ד וקשה למה נענש אחאב וע"כ צריך לחלק בין מלכות ב"ד לשאר מלכי ישראל ושפיר צדקו דברי המדרש ודו"ק היטב: