דברי יהונתן כה

מצוה שפיר מקשה הש"ס אבל למ"ד הנחה עושה מצוה לא מקשה מידי דבמנורה הדלקה עושה מצוה כפירש"י ותוס'. ואיתא בזוהר והבור רק וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו אע"פ דכוונת ראובן הי' להציל את יוסף ולמה השליכהו אל הבור הזה אלא בטוח הי' דיעשה לו נס אע"פ שאין סומכין על הנס אבל היכא דשכינה שרי' שפיר דמי וביוסף כתיב וה' עמו מש"ה הי' מובט' בו שיעש' לו נס. ולפ"ז לא מקש' הש"ס מידי ממנור' די"ל כנ"ל דבמנור' איכ' קפיד' וא"ל דא"כ איך הי' סומך על הנס ז"א משום דהתם שכינה שרי' ושפיר סומכין על הנס. ואיתא בתוס' ד"ה נ"ח שהניחו כו' פסולה וא"ת הול"ל ימעט כמו גבי מבוי וי"ל דלא רצה להאריך ולמימר יכבה וימעיטנה ויחזור וידליקנה דלמעטה ולהניחה כשהן דולקין א"א דהדלקה עושה מצוה וכו' עיי"ש. והשתא א"ש סמיכות המימרות נ"ח שהניחו למעלה מכ' אמה פסולה וקשה קו' התוס' אמאי לא תני ימעט וצ"ל כתי' כנ"ל וא"כ מוכח דהדלקה עושה מצוה וקשה לרב ממנורה וא"ל כנ"ל דהתם איכא קפידא ז"א כנ"ל דהא אין סומכין על הנס מש"ה קאמר מ"ד והבור רק אין בו מים וכו' וקשה כנ"ל איך סמך על הנס וצ"ל דהיכא דשכינה שרי' סומכין על הנס א"כ לק"מ ממנורה כנ"ל ודו"ק

ובד"א י"ל עפ"מ דאיתא בש"ס שם דכ"ד חצר שיש לו ב' פתחים צריכים ב' נרות דילמא איכא דמעיין בהא וכו' וחיישינן לחשדא ומייתי ראי' ממתני' דפיאה. ולכאורה יש להוכיח כן מן הקרא דכתיב למען הציל אותו מידם למה כתבו רחמנא אע"כ דחיישינן לחשדא. ואי' בתוס' רפ"ק דעירובין איך שייך גבי נ"ח פסולה וי"ל דלא מצי למיתני ימעט דה"א כמו שהן דולקות וז"א דאפי' למ"ד הנחה עושה מצוה חיישינן לחשדא. והשתא א"ש הסמיכות נ"ח שהניחו וכו' פסולה וקשה קו' התוס' וצ"ל כתירוצם דחיישי' לחשדא ומנ"ל זאת לכך מייתי והבור רק אין בו מים וע"כ מוכח דחיישי' לחשדא ודוק היטב

פ' מקץ

לז) ויהי מקץ שנתים ימים במדרש זש"ה קץ שם לחושך קץ נתן ליוסף כמה שנים יהי' באפילה ומפני ששם מבטחו באדם נתוסף לו ב' שנים שנאמר אשרי הגבר אשר שם מבטחו בה' ותמוה. ונ"ל בהקדם ד' הגמרא ב"ק דנ"ד ע"ב שאל ר"ח את רחב"א מפני מה דברות הראשונות לא נאמר בהן כי טוב ובד"א נאמר כי טוב א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר וכו' שואלני אם נאמר בהן כי טוב וכו'. קו' העולם מפורסמת מה הי' ספיקו של ר"ח נייתי ספר ונחזי. וליישב זאת נקדים עוד מה דאיתא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר ולפ"ז קשה איך נאמר בדברות למען יאריכון ימיך הא אפי' לא יקיימו נמי יאריכון ימים דאפי' ע"ת אינו חוזר וי"ל עפ"מ דאיתא בש"ס דשבת דק"ה כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקברו בחייו שנאמר ויקברו אותו וכו' מצפון להר געש מלמד שרגש עליהן ההר להורגן אח"כ איתא כל המתעצל בהספידו ש"ח אינו מאריך ימים איתביה ר"ח לר"י ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים וכו' א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו ופריך א"מ דכתיב למען ירבו ימיכם ה"נ נימא ימים ולא שנים ומשני ברכה שאני. נמצא מוכח דימים תרתי משמע די"ל ימים ולא שנים וי"ל ימים היינו שנים ולפ"ז לק"מ מכיבוד דכתיב למען יאריכון ימיך דאם אינו מקיים כיבוד או"א אז הפי' של יאריכון ימיך היינו ימים ולא שנים ומעתה יש לתת טעם לשאלת ר"ח למה לא נאמר בדברות הראשונות כי טוב די"ל הואיל והקב"ה בעצמו אמרן ואפי' ע"ת אינו חוזר אבל בד"א שפיר נאמר למען ייטב היינו אם נקים כי משה ע"ת אמרן. אך בזה אי' ב' דעות במפורשים אי דברות אחרונות נמי הקב"ה אמרן בעצמו או רק משה אמרן ומעתה לאותו דעה דס"ל דמשה אמרן שפיר לק"מ שאלת ר"ח די"ל כנ"ל אבל לדעה אחרת דס"ל דד"א נמי הקב"ה אמרן נסתר תי' זה ושאלת ר"ח במק"ע. ולפ"ז י"ל דזה שהשיב לו רחב"א עד שאתה וכו' שואלני אם נאמר בהן כי טוב ר"ל אם נאמר מפי הקב"ה בעצמו דילמא כאידך דעה דמשה אמרן ולכך שפיר כתבו בד"א למען ייטב לך משא"כ בד"ר דנאמרו מפי הגבורה כנ"ל ומעתה א"ש דגם רחב"א ידע דנאמר בהן כי טוב רק דספיקו הי' כנ"ל ולפ"ז א"ש המדרש הנ"ל דלכאורה קשה איך נתוסף ליוסף ב' שנים להיות בבית הסוהר לפי דרש הקרא קץ שם לחושך ואיך שינה הקב"ה מטובה לרעה אך י"ל דודאי מתחלה נגזר עליו להיות יו"ד שנים וב' ימים ואח"כ כשסרח ושם מבטחו באדם נהפך הב' ימים לב' שנים וזה כוונת המדרש ויהי מקץ שנתים ימים וקשה למה אמר כפל לשון שנתים ימים א"ו כנ"ל דנהפך מימים לשנים ושפיר קאמר זשה"כ קץ שם לחושך כו' דבל"ז אינו