דברי יהונתן כד

לטומאה ודוחק הוא דהא מחד קרא ילפי' תרווייהו ואיך נחלק ביניהם ולתרץ זאת י"ל דס"ל להרמב"ם דבאמת ר"י לא יליף מנבילה דשם מיירי בסרוחה מעיקרא והא דנטלפ"ג מותר משום דהוי שלכדה"נ ור"י לטעמי' אזיל דס"ל בפסחים דכ"ז דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן וז"פ. אך לפ"ז צריך להבין למה לא נקיט הש"ס לר"ש הטעם דשלכדה"נ ונראה דהש"ס ס"ל דבע"כ לר"ש לא ס"ל הטעם דשלכדה"נ דהתוס' כ' שם למ"ד לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא געולי נכרים דכ"ר למ"ל כיון דכבר כתיב משרת לטכע"ק כו' ותי' דגם ר"ש מודה דקדרה בת יומא א"א דלא פגמה, פורתא רק דפגם זוטא הוא עיי"ש וא"א דטעמי' דר"ש דנטלפ"ג מותר משום דהוי שלכדה"נ קשה קו' התוס' הנ"ל וא"ל דגם ר"ש מודה בזה דפגמה קצת דמה בכך הא זה הוי עכ"פ דרך הנאתן דהא מבשלין בכל קדרה ב"י א"ו דטעמי' דר"ש משום דחזי' לגר קרוי' נבילה וכיון דהתורה קפדה שלא יהא נפסל מאכילת אדם ה"א דגם בפגם זוטרא שנפגם קצת מאכילת אדם יהא מותר לכך איצטרך קרא דאסור כנ"ל. והנה מ"ש הרשב"א דלהכי מחייב הרמב"ם שתים באוכל גהנ"ש של נבילה או של עולה אף דאב"ג בנו"ט משום דאחשבי' לענין גיד אחשבי' נמי לענין נבילה זה שייך רק אי אמרי' דנטלפ"ג מותר משום דהוי שלכדה"נ וא"כ בגיד דדרך הנאתן בכך שפיר י"ל מדאחשבי' רחמנא אכילה לענין גיד משום דהוי כדה"נ אחשבי' נמי לענין נבילה אבל א"א הטעם דכל שא"ר לגר אינו קרוי' נבילה א"כ אף דהתורה חייבה על גיד מ"מ ליכא איסור נבילה דהא אין בנו"ט וא"ר לאדם וכל שא"ר לגר אינו קרוי' נבילה ול"מ חשיבותו למיקרי' נבילה, ולפ"ז קשה לכאורה מאי פריך הש"ס בפסחים אלא למ"ד אב"ג בנו"ט מא"ל ופי' התוס' דל"ש לומר כשהותרה וכו' הרי א"א הטעם דנטלפ"ג מותר משום דהוי שלכדה"נ א"כ כל גהנ"ש של נבילה לוקה שתים מטעם אחשבי' כנ"ל והרי הוא בכלל נבילה ושפיר י"ל כשהותרה וכו' וצ"ל דהש"ס פריך אליבא דר"ש דס"ל הטעם דנטלפ"ג מותר משום דא"ר לגר וע"ז ל"מ אחשבי' כנ"ל ול"ש לומר כשהותרה וכו' ובזה מדויק תי' הגמ' מאן שמעת לי' האי סברא ר"ש לר"ש ה"נ דאסור ותמהו המפורשים הרי גם ר"י ב"ב ס"ל אב"ג בנו"ט ולקמן דצ"ט מסיק דהילכתא דאב"ג בנו"ט ולהנ"ל א"ש דהכא קו' הגמ' לא יתכן רק לר"ש לשיטתו דס"ל הטעם דא"ר לגר כנ"ל לכך משני שפיר לר"ש ה"נ דאסור בהנאה. ולפ"ז א"ש פסק הרמב"ם דאף דפסק אב"ג בנו"ט מ"מ שפיר פסק דגהנ"ש מותר בהנאה דלשיטתו אזיל דס"ל הטעם דנטלפ"ג משום דהוי שלכדה"נ וממילא י"ל הסברא דאחשבי' וחייב שתים באוכל גהנ"ש של נבילה ושפיר י"ל כשהותרה וכו' משום דהוי בכלל נבילה מכת אחשבי' וסוגית הש"ס בפסחים דמסיק דאי אב"ג בנו"ט גה"נ אסור בהנאה הוא רק לר"ש לשיטתו כנ"ל וכמו כן סוגית הש"ס ר"פ גהנ"ש דמסיק דאי אב"ג בנו"ט איסור מוקדשין ליכא יש לומר דאזלי אליבא דר"ש ודו"ק

לפרשת וישב ולחנוכה

לו) בשבת דכ"ב ע"א דרש רנב"מ משמי' דרב תנחום נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמר ר"ת מ"ד והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ותמוה האיך תלוי הסמיכות זב"ז ולקשר המאמרים נ"ל עפ"מ דאיתא עוד שם רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר יתיב האי מרבנן ואמר טעמא דרב משום בזוי מצוה וחד אמר משום אכחושי מצוה מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך וכו' אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות זו נר מערבי שהי' נותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים וכו' עיי"ש ויש להקשות למה לא מקשה ממתני' דאיתא בהדיא במס' תמיד דל"ג שהי' מדליק מנר מערבי ולמה מקשה מברייתא. ונ"ל דהנה י"ל ב' פי' על הפסוק דמחוץ לפרוכת יערוך די"ל דמצוה דוקא להדליק הנר מערבי ולא ממקום אחר ולפ"ז לא מקשה הש"ס מידי דבנר מערבי איכא קפידא וא"א בענין אחר אבל בנ"ח אפשר בע"א ולכך אין מדליקין מנר לנר ופי' אחר י"ל דרשות הוא ולא עיכוב ופריך הש"ס שפיר ולכאורה יש להוכיח כפי' השני דאי נימא דאיכא קפידא קשה האיך קתני בברייתא דנתן בה שמן כמדת חברותי' איך הי' סומך על הנס דילמא יכבה הנר מערבי ג"כ ולא יהי' לו ממה להדליק דהא אין סומכין על הנס א"ו כפי' שני דאין קפידא ולק"מ ולפ"ז א"ש דממתני' דתמיד לא הי' יכול להקשות דה"א דגבי מנורה איכא קפידא ולק"מ כנ"ל אבל בברייתא דקאמר ונתן בה שמן כמדת חברותי' א"כ מוכח כפי' שני כנ"ל ומקשה הש"ס שפיר ודו"ק. אך כ"ז הוא למ"ד הדלקה עושה