דברי יהונתן כג

יותר מדאי שמא יאמרו שסיים שבחי' דמרי' ואיתא בש"ס עירובין די"ח מקצת שבחו של אדם אומרים לו בפניו וכולו שלא בפניו נמצא א"א דהקב"ה שורה למטה ג"כ אזי רשאי לשבח אותו משום דהוי בפניו ול"ה אלא מקצת שבחו אבל א"א דהקב"ה הוא רק למעלה אזי אסור להרבות בשבחים כדי שלא יאמרו סיימתא וכו' ואי' במפורשים ז' רשעים הי' מאדם עד אברהם והם גרמו שהשכינה עלה עד לרקיע השביעי וז' צדיקים הי' מאברהם עד יהודה והם החזירו את השכינה למטה נמצא קודם שנולד יהודה ל"ה רשאין להרבות בשבחו של הקב"ה מטעם הנ"ל דהוי שלב"פ אבל משנולד יהודה והשרה שכינתו על הארץ אזי מותר להרבות בשבחים להקב"ה והא"ש בשעה שנולד יהודה וירדה השכינה למטה כנ"ל אמרה שפיר הפעם אודה את ה' ר"ל שתוכל להרבות בשבחים ולא קודם כנ"ל והבן

פרשת וישלח

לד) בש"ס חולין דצ"א ע"ב עה"פ ויאמר שלחני כי עלה השחר וכו' מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע לי' לר"ח דאמר ר"ח ג' כתות של מה"ש אומרים שירה בכל יום ותמוה איך הוא סייעתא מכאן ונראה דאיתא בש"ס בר"ה ויוהכ"פ אין אומרים הלל משום דספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ובתוס' שם רצו להוכיח דמלאכים אומרים שירה אף בר"ה ויוהכ"פ מדלא קאמר הש"ס דמלאכים אין אומרים שירה וממילא נשמע דגם ישראל אין אומרים א"ו דמלאכים אומרים ולכך שפיר קאמרי' בר"ה ויוהכ"פ והחיות ישוררו עיי"ש והרשב"א כ' למה אין אומרים הלל בר"ה ויוהכ"פ אי משום דספרי חיים וספרי מתים מונחים לפניו אדרבה צדקה הוא שצדיקים נחתמים לאלתר לחיים ואי משום ספרי מתים הא באבוד רשעים רנה אלא משום דלכתחל' צדיקים בעת צרה נינהו משום דבתחלת הדין מתיראין עכ"ל ולכאורה י"ל קו' הרשב"א עפ"מ דאי' בשעה שמצרים היו טובעין בים בקשו מה"ש לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ופריך והכתיב באבוד רשעים רנה ומשני כדמצינו בחורבן בהמ"ק דהוא אינו שש אבל אחרים משיש ולפ"ז י"ל דלהכי אין אומרים שירה בר"ה משום דספרי מתים פתוחי' לפניו והוא אינו שש אך י"ל דלהרשב"א לא ניח' לי' בזה דאי מה"ט א"כ גם המלאכים ל"ה להם לומר שירה כמו בטביעת מצרים שלא אמרו שירה מה"ט. ואיתא במדרש דמעשה יעקב שנאבק עם המלאך הי' ביוהכ"פ והוא הסימן דבזה היום אנו נוצחין את השטן ויוצאים בדימוס והשתא א"ש דבל"ז ה"א דלכך בר"ה ויוהכ"פ אין אומרים הלל מטעם דהוא אינו שש וא"כ גם המלאכים אין אומרים שירה כמו בטביעת מצרים אבל השתא דקאמר המלאך הגיע זמני לומר שירה ובו ביום הי' יוהכ"פ א"כ מוכח דבר"ה ויהכ"פ נמי אומרים המלאכים שירה ושפיר קאמר מסייע לי' לר"ח דאמר דהמלאכים אומרים שירה בכל יום ויום ר"ל אפי' בר"ה ויוהכ"פ כדעת התוס' ודו"ק

לה) הרמב"ם פסק האוכל מגהנ"ש של נבילה או של עולה חייב שתים וכ' הרשב"א אע"ג אב"ג בנו"ט מ"מ מדאחשבי' רחמנא אכילה לענין גיד אחשבי' נמי לענין נבילה או קדשים. אמנם תמהו עליו דזה נגד סוגי' הש"ס חולין פ"ט ר"פ גהנ"ש דמסיק הגמ' אלא קסבר אב"ג בנו"ט ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא. ונלע"ד ליישב ונקדים ליישב גם מה שהקשו חכמי לוניל על הרמב"ם דפסק אב"ג בנו"ט ופסק גהנ"ש מותר בהנאה וזה נגד סוגי' הש"ס דפסחים כ"ב דפריך לר"א מגהנ"ש דכתיב לא יאכלו ותנן שולח אדם ירך לנכרי ומשני כשהותרה נבילה היא חלבה וגידה הותרה ופריך הניחא למ"ד יב"ג בנו"ט אלא למ"ד אב"ג בנו"ט מא"ל ומשני מאן שמעת לי' ה"ס ר"ש לר"ש ה"נ דאסור עיי"ש ואיך מזכה הרמב"ם שטרא לבי תרי. ונראה דאיתא בש"ס ע"ז דס"ז ע"ב לר"ש דס"ל נטלפ"ג מותר מ"ט דתני' ל"ת כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה הראוי' לגר קרוי' נבילה שא"ר לגר אינה קרוי' נבילה והרמב"ם בפ"ז ממא"ס פסק האוכלין אסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל דרך הנאתן חוץ מבב"ח וכלאים כיצד וכו' עירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יי"נ או אכל מאכל איסור לאחר שהסריח והבאיש פטור מדבר זה למדנו דנטל"פ מותר וס"ל להרמב"ם הטעם דהוי שלכדה"נ וצריך להבין למה בחר הרמב"ם טעמא אחרינא. ונראה דק"ל להרמב"ם קו' התוס' בבכורות כ"ג דאמרי' ר"י ור"פ פליגי אי טומאת נבילה צריך שיהא נפסל כ"כ מאכילת כלב או מאכילת אדם וטעמא דר"פ דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה מידי דחזי' לגר קרוי' נבילה ור"י סבר למעוטי סרוחה מעיקרא והקשו התוס' שם א"כ לר"י נטל"פ אסור ובע"ז אמרי' דס"ל נטל"פ מותר ורצו התוס' לחלק בין אכילה