דברי יהונתן כב

ונקדים מה שהקשו תלמידי רשב"א דהש"ס דקידושין הנ"ל סותר לסוגי' דב"מ דמ"ז דאיתא שם אר"י ד"ת מעות קונות ור"ל אמר משיכה מפורשת מה"ת אמר רבא קרא מסייע לר"ל דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' תשומת יד כגון שיחד לו כלי להלואתו וכו' וכי אהדרי קרא כתיב וכו' ואלו תשומת יד לא אהדרי לאו משום דמחסרי משיכה והקשה תלמידי הרשב"א דילמא לעולם מעות קונות ד"ת והא דלא אהדרי קרא ה"ט משום דהוי כמו לקח דבר אחד במלוה דל"ק דמלוה להונ"ת. והב"י כ' די"ל דמכאן היתה הוכחת הרמב"ם הך פיסקא הנ"ל וזהו דוחק מאוד אמנם י"ל כ"ז בחדא מחתא ומקודם נתרץ מה שקשה על הרא"ש וטור דפסקו המקדש אשה במשכון שיש לו עלי' מלוה מקודשת אע"פ שלא נתן לה המשכון מ"מ מקודשת בשעבוד שיש לו עלי' עיי"ש והקשו המפורשים א"כ הול"ל במלוה לחוד ג"כ דמקודשת בשעבוד שיש לו עלי'. ונראה דאי' פלוגתא בש"ס ב"ב ד' קע"ה ע"ב ר"י ור"ל ס"ל שעבודא דאורייתא ושמואל ס"ל שעבודא ל"ד ומסקינן אפילו א"א שעבודא דאורייתא חל השעבוד דוקא על הקרקע ולא אמטלטלין ומש"ה פסקי' מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. והנה ידוע דפסקנין דאין האשה מקודשת בקרקעות ולפ"ז לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס ותסברא ושוין במכר שזה קנה בשלמא קידושין א"מ במלוה משום דלהוצאה ניתנה ובשעבוד ג"כ א"מ משום דאמטלטלין לא חל שעבודא ובקרקעות בלא"ה ל"מ מקדש משא"כ במכר דשעבודא דאו' על הקרקע לכך קנה וצ"ל דקושי' הגמ' על רב לשיטתו דס"ל שעבודא ל"ד והוא אמר המקדש במלוה א"מ ולדידי' אין חילוק בין קידושין למכר ושפיר פריך ותסברא וכו' משא"כ הרמב"ם דפסק להדי' שעבודא דאורייתא שפיר פסק במלוה א"מ ובמכר קנה כנ"ל והשתא מיושב קו' תלמידי רשב"א הנ"ל דסוגי' דב"מ אזלי אליבא דר"י ור"ל דס"ל שעבודא דאו' א"כ הוכיח הש"ס שפיר מדלא אהדרי קרא לתשומת יד דמשיכה ד"ת וא"ל דהוי כמו קנה ד"א במלוה ז"א דהא לדידהו אף דאינה מקודשת במלוה אפ"ה במכר קנה כנ"ל. ולפ"ז פסק הרא"ש שפיר דמקודשת במשכון שיש לו עלי' מלוה דאז ודאי השעבוד חל אפי' אמטלטלין משא"כ בלי משכון לא חל השעבוד על המטלטלין רק אקרקעות ובקרקעות א"מ כנ"ל ודו"ק. והנה לעיל הבאתי דלמ"ד שעבודא ל"ד אין גובין מהיתומים כלום וזה ידוע דלשיטת רב דהמלוה א"מ משום דלהוצאה ניתנה ממילא גם במקדש בשכר פעולה א"מ מה"ט. והשתא א"ש דרחל ולאה הי' טוענין ממ"נ הלא נכריות נחשבנו שלא נטלנו הירושה מאמנו לאחר מיתת אבינו מיורשין של אבינו ובע"כ צ"ל הטעם משום דשעבודא ל"ד ולכך אין גובין מהיתומים ולפ"ז גם המקדש במלוה ובשכר פעולה א"מ וא"כ הלא מכרנו בלא כסף קידושין רק בשכר פעולה נתקדשנו ליעקב וא"מ ואת"ל דאבינו קידש אותנו שפיר בשכר פעולה משום דשעבודא דאורייתא א"כ הי' לנו לירש חלקנו המגיע לנו ודוק

לב) במדרש אמר יעקב ללבן אם יש לך תירץ על הבנות אין לך תירץ על צאנך ואם צאנך אתה מבקש אין לך תירץ על בנותיך כי זה עשרי' שנה אנכי בביתך י"ד שנים בשתי בנותיך וששה שנים בעד צאנך וכו' ותחלף את משכורתי עשרת מונים. וקשה למה צריך יעקב ליתן לו חשבון באריכות י"ד שנים וכו' וששה שנים וכו' הול"ל בקיצור זה עשרים שנה ודיו. ונראה דאיתא בש"ס ע"ז דף ט' יעקב נולד בשנת ב' אלפים וק"ח שנים לב"ע וכשבא אל לבן הי' בן ע"ז שנים כדאי' בש"ס מגילה די"ד נמצא ק"ח וע"ז עולה קפ"ה שנים ואי' פלוגתא בש"ס ר"י ורבנן ר"י סבר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן ורבנן סברי שנת נ' הוא יובל ושנת נ"א הוא שנה ראשונה לשמיטה. ואי' בטור חו"מ שכירות משמט אם ימי השכירות בשנת היובל נמצא ב' אלפים וקפ"ה שנים אליבא דרבנן עולה ע"פ חשבון מ"ג יובלות ול"ה שנים ואליבא דר"י עולה הנך ב' אלפים וקפ"ה מ"ד יובלות וכ"ט שנים. והשתא א"ש דיעקב אמר ללבן ממנ"פ אין לך תי' על שניהם אם יש לך תי' על בנותיך דאתה סובר כרבנן כנ"ל א"כ הרי באתי בתוך ל"ה שנים ליובל הרי ה' שמיטות ועבד י"ד שנים בשביל בנותיו הרי ז' שמיטות נמצא כלו שנות הבנות ביובל והיובל משמט השכירות דבנות אבל אין לך תי' על צאנך דהא הוה שנה אחר היובל ואם אתה סובר כר"י הרי באתי בשנת כ"ט ליובל וי"ד שעבד בשביל בנותיו וששה שנים בעד הצאן הרי מ"ט והוי ג"כ יובל ומשמט שכירות דצאן אבל אין לך תירץ על הבנות דשנות הבנות כלו בתוך היובל דכ"ט וי"ד הרי מ"ג ול"ה אז אז יובל וטען יעקב ממנ"פ ודו"ק

לג) הפעם אודה את ה' וקשה למה אמרה לאה הפעם אודה דוקא כשנולד יהודה ולא קודם ונראה עפ"ד הגמ' ברכות דל"ג דנחית קמי' דר"ח אמר האל הגדול הגבור והנורא וכו' א"ל ר"ח סיימתא לכולא שבחא דמרי' ר"ל דאסור לשבח הקב"ה