דברי יהונתן כא

כט) במדרש ר' אבא הלך לפני בהמ"ד שמע דקא קרי יניקא ויסע אברם מלוט אמר להם הזהרו בגחלת של ת"ח שגחלתן גחלי אש ולחושתן לחישת שרף שע"י שריבו לוט עם אברהם וגרם לו שיסע אברהם משם לכך כתוב בתורה לא יבא עמון ומואב בקהל ה'. והמדרש הזה אומר דרשוני. ונראה דאיתא בגין דחטא אדה"ר לכך כתיב לא יבא עמון ומואב בקהל ה' וגם זה תמוה. ונראה עפ"ד המפורשים שכתבו דלכך נענש לוט על שגרם שיסע אברהם משם ולמה באמת לא מחל אברהם ללוט וכ' דאי הוי מצער לי' במילי דעלמא הוי מחל לי' רק שציער לי' במילי דשמיא ודרשו פי' על פסוק ויחפרו באר מים חיים שאברהם הי' רוצה לתקן החיים היינו החטא של אדה"ר שגרם מיתה ורצה אברהם לתקנו והוא הי' מקלקל את הכל לכך ל"ה יכול למחול לו ולכך לא יבא עמון ומואב בקהל ה' והבן. אמנם קשה איך נוכל לומר דמטעם זה נענש הא כתיב בפירוש על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ונ"ל והסגנון יהי' כך דעל טעם המפורשים לבד יש להם תירץ רק לפי שלא קדמו בלחם נסתר התי' דהנה המפורשים רוצים לומר דאדה"ר לא חטא באכילתו מעה"ד דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ואדה"ר הי' פועל בכרם ומותר לו לאכול ממנו אמנם המפורשים דחו זאת שהרי הקב"ה התנה עמו לכתחלה שלא לאכול והיכא שאומר לפועל בפירוש שלא לאכול אסור לאכול רק דקשה הא הגמ' למד ק"ו דחסימה אסור באדם משור מה שור שאי אתה מצוה להחיותו אתה מצוה על חסימתו דכתי' לא תחסו' שור בדישו אדם שאתה מצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך לא כ"ש שאתה מצוה על חסימתו ולפ"ז אכתי לא חטא אדה"ר. והשתא א"ש בל"ז הי' לו תירץ על שקלקל לפי שאדה"ר לא חטא כלל כנ"ל אבל מכח שלא קדמו בלחם ומים ולא השגיחו על הא דכתיב וחי אחיך עמך שאתה מצוה להחיותו ולפ"ז נסתר הק"ו הנ"ל א"כ שפיר חטא אדה"ר דהרי התנה עמו הקב"ה שלא לאכול וא"כ הי' צריך לתקן חטא אדה"ר והוא קלקל לכך לא יבא וכו' כנ"ל. ועפ"ז מיושב המדרש הנ"ל כששמע ר"א הקרא ויסע אברם מלוט הי' קשה לו קו' המפורשים למה לא מחל לו אברהם וצ"ל כנ"ל דהי' מקלקל לי' במילי דשמיא ול"ה יכול למחול לכך אמר שפיר הזהרו בגחלתן של ת"ח שע"י מריבה שהי' ללוט עם אברהם וגרם שיסע אברם משם לכך כתיב לא יבא עמון ומואב בקהל ה' כנ"ל ודו"ק

ל) במדרש רגזו ואל תחטאו חמר דוד לפני ישראל אתם מחטיאין אותי ואמרתם שאני אסור לבא בקהל אף אתם אסורין מפני שנשא יעקב ב' אחיות בחייהן ותמוה איך תלוי זה בזה. ונראה דאיתא בש"ס יבמות דמ"ח ע"ב תניא מפני מה גרים בזמה"ז מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו ז' מצות בשעה שהי' בני נח א"ל ר' יוסי הלא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני ששהו עצמם להכניס תחת כנפי השכינה וכו' מאי קרא דכתיב גבי רות ישלם ה' פעלך וכו' אשר באת לחסות וכו' פירש"י שמהרת ולא איחרת לבא לכך לא בא עלי' יסורין ובתוס' הקשה ע"ז דהרי בת ס' שנה היתה רות כשנתגיירה ותי' דאותו היום נדרש בבהמ"ד הלכה זו מואבי ולא מואבית ול"ה יכולה להתגייר מקודם. וזה ידוע דרשעי הדור הי' אומרים שדוד אסור לבא בקהל משום שבא מרות המואבי' וצ"ל דלית להו הך דרשא מואבי ולא מואבית וממילא נסתר לסברתם גם תי' התוס' הנ"ל כמובן והדקל"ד למה לא נענשה רות אלא ודאי הטעם משום ז' מצות וקשה הא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וצ"ל דליתא לדידהו האי דרשא. ואיתא במפורשים תירץ על הקושי' איך נשא יעקב שתי אחיות משום דהי' מגיירין וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והשתא א"ש אתם מרגיזין אותי ואמרתם שאני אסור לבא בקהל מפני שאני בא מרות המואבי' וקשה הא באמת כתיב מואבי ולא מואבית א"ו דל"ל הך דרשא וקשה מפני מה גרים בזמה"ז מעונין וצ"ל משום ז' מצות שלא קיימו וקשה הא גר שנתגייר כקטן שנולד וצ"ל דל"ל האי דרשא א"כ אף אתם פסולין מפני שנשא יעקב ב' אחיות ול"ש תי' המפורשים הנ"ל וק"ל

לא) במדרש העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו ומפרש המדרש ירושה שראוי לנו לירש מצד אמנו לאחר מיתת אבינו לא נטלנו כי מכרנו שמכרנו ליעקב בשכר עבודה ולא בכסף קדושין ותמוה ונראה ליישב בהקדם דברי הש"ס קידושין דמ"ז ע"א אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי דאתמר המקדש במלוה א"מ וי"א מקודשת מ"ל בהא קמפלגי מ"ס מלוה להוצאה ניתנה ומ"ס לאו להוצאה ניתנה ומשני ותסברא ושוין במכר שזה קנה ואס"ד מלוה לה"נ במכר אמאי קנה ע"כ. והרמב"ם פסק המקדש במלוה א"מ דמלוה לה"נ ובמכר פסק דקנה וכבר צוחו בזה קמאי דהוא נגד הש"ס הנ"ל ונראה ליישב