דברי יהונתן יט

פרשת תולדות

כו) ויבז עשו את הבכורה ויאמר הנה אנכי הולך למות וכו'. ובמדרש איתא הכניס עמו כת של פריצים ואמר נאכל מדילי' וכו' עיי"ש ותמוה. ונראה בהקדם הגמ' ב"ב דקנ"ט שלחו מתם בן שמכר חלק בכורה בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקיחות וזהו שקשה בד"מ אבוה מזבין ואיהו מפיק וכו' ופריך דילמא מצי אמר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא וכו' עד אלא אי קשיא הא קשיא הי' יודע לו עדות בשטר קידם שנעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו הוא אינו מעיד על כ"י אבל אחרים מעידים וזהו שקשה בד"מ דמה לי הוא ומה לי אחרים עיי"ש ובתוס' שם דחקו עצמם איך שייך האי דינא על הא דשלחו מתם בן שמכר וכו' ומפרשי תוס' דשלחי מתם דינם הללו ועל א' מהם נאמר זהו שקשה בד"מ והש"ס עצמו נסתפק על איזה מהן נאמר זהו שקשה בד"מ אך כ"ז איננו שוה לי ונראה דהרמב"ם פסק קורבא ע"י אב וכן ע"י אישות הוא דרבנן ולכאורה הוא נגד הש"ס דאיתא בש"ס סנהדרין כ"ח לא יומתו אבית על בנים אין לי אלא אב מנין שבן פוסל להעיד לאמו ת"ל אבות תרי זימני נמצא מוכח דקירבא ע"י אם דאורייתא כאשר כבר תמהו על הרמב"ם כל נושאי כליו. ונראה דהא דקאמר בש"ס דיתורא דאבות קאי נמי על אם היינו למ"ד בני בנים הרי הן כבנים וא"כ על ב"ב ל"צ קרא וע"כ צ"ל דיתורא דאבות לרבות בן לאמו משא"כ למ"ד ב"ב אינם כבנים י"ל דריבוי' דאבות קאי לרבות בן בנו דפסול לעדות וא"כ י"ל שפיר דקורבא ע"י אם ואישות דרבנן לפ"ז שפיר פסק הרמב"ם לדינא דפסקי' דב"ב אינם כבנים לכך פ' דקורבא ע"י אם דרבנן ואיתא בש"ס גיטין דף י' שטרא דחתים עלי' ישראל וכותי פי' הכותי חתום ברישא ואח"כ ישראל כשר דאי לאו דכותי כשר הוא ל"ה שבקי' ישראל למיחתם ברישא ופי' התוס' אע"ג דהוי רק ע"י עד א' מ"מ כשר כיון דמדאורייתא כותי כשר לעדות דגירי אמת הן עיי"ש. ולכאורה קשה לפ"ז מאי קאמר הש"ס לעיל וזהו שקשה בד"מ שהוא אינו מעיד על כ"י ואחרים מעידים הא הכא ג"כ ל"ה רק ס' דרבנן דהא נעשה חתנו קתני והוי קורבא ע"י אישות ולהרמב"ם הוי נמי דרבנן ולכך הוא לא מהימן על כ"י כמו גבי כותי אבל אם אחר מעיד אזי כשר דהא יש ע"א כשר שחתם על השטר וצ"ל דהש"ס דלעיל קאי למ"ד בני בנים הרי הם כבנים וממילא יתורא דאבות קאי על אם והוי קירבא דאם ואישות ד"ת ומקשה הש"ס שפיר רק מנ"ל להש"ס להקשות דילמא הני דשלחו מתם ס"ל ב"ב אינם כבנים כמ"ש הרמב"ם רק ז"א דהא קאמר הש"ס דמצי למימר אנא מכח אביה דאבא קאתינא דכתיב תחת אבותיך וכו' וא"כ ל"צ יתורא דאבות על ב"ב רק על קורבא דאם ואישות דהוי ד"ת ומקשה הש"ס שפיר מהא דיודע לו בעדות וכו'. והנה כבר מלתי אמורה בפ' ראה על הקרא כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' שהקשיתי לפי שיטת הש"ס במכות ד"ה דר"י סובר מקיש ג' לב' מה שנים נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה אף ג' ואפי' מאה כן ומקשה הש"ס שם אלא מעתה הרוג יציל ומשני כשהרגו מאחוריו וקשה לפ"ז איך משכחת כלל דין מסית דכתיב כי יסיתך בן אחיך או בן אמך ואם יש עדים בדבר הורגין גם המסית וזה א"א דכשמעידין שזה ניסת מאחיו הוי היא ג"כ עד בדבר והוי נמצא א' מהם קרוב או פסיל ועדותן בטלה והכא ל"ש לומר כתי' הגמ' שניסת מאחוריו. אמנם לשיטת הרמב"ם דקורבא ע"י אם דרבנן א"ש דבן אמך כתיב ול"ה כלל פסול מה"ת ולולא שיטת הרמב"ם צ"ל דלא כר"י רק אפי' נמצא א' מהם קא"פ עדותן קיימת. והשתא א"ש המדרש הנ"ל ויבז עשו את הבכורה ויאמר הנה אנכי הולך למות פי' דסבר עשו אפי' כשימכור הבכורה יהא המכר בטל דהוי בן שמכר חלק בכורה בחיי אביו דאביו הי' חי ואנכי הולך למות ואתי' בני ויפקיעו מיעקב כמו ששלחו מתם דמצי אמרי אנא מכח אבוה דאבא קאתינא רק קשה דילמא ב"ב אינם כבנים ול"מ להפקיע הבכורה מיעקב לכך הכניס עמו כת של פריצים דפסולין לעדות וסבר דממ"נ יתבטל המכירה אי ב"ב הרי הם כבנים בלא"ה יתבטל כנ"ל ואי ב"ב אינם כבנים א"כ צ"ל דיתורא דאבות קאי על ב"ב שפסולין לעדות וא"כ י"ל כהרמב"ם דקירבא ע"י אם דרבנן וגם י"ל כר"י דאם נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה ול"ק ממסית דשם הוי קורבא ע"י אם כנ"ל ולכך הכניס עמו כת של פריצים לחתום על השטר מכירה דאף כשיחתום יעקב עוד עדים כשרים אפ"ה יהי' פסול מכח נמצא א' מהם קא"פ ודו"ק

כז) ויאמר יעקב אל עשו מכרה כיום את בכורתך לי. ובמדרש איתא כל מעשיו של יעקב לא הי' אלא במכירה אפילו אשה שנשא לא הי' אלא ע"י מכירה שבשכר המעות שעבד אצל לבן ותמוה. ונקדים דברי הש"ס כתובות י"ט אר"י א"ר האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן. דקאמר מאן