דברי יהונתן יח

שחרית. ונראה דהרמב"ם פ' בה' תפנה דמדאורייתא חייב אדם להתפלל פעם א' בתוך כ"ד שעות בלא תיקון אבות וזמן תפלה אינו קבוע מן התורה רק דאבות תיקנו ג' זמנים שחרית מנחה ערבית והנה לפ"ז א"א דזריזות הוא רק מצפרא אם האיר היום חל עליו מצות תפלה מה"ת דהא זריזין מקדימין אך כ"ז אם לא התפלל כבר ערבית אבל אם התפלל ערבית כבר יצא ידי תורה ואין עליו חיוב רק מתקנת אבות. והשתא א"ש דודאי מוכח ממלת וישכם דלמה השכים א"ו לתפלה ומוכח דתפלת שחרית תיקן רק דהי' מקום לדחות מנ"ל דהוא תיקן דילמא לא התפלל ערבית ועכשיו התפלל תפלה המוטלת עליו מה"ת והתפלל בשחרית משום דזריזין מקדימין למצות וזריזות אינו רק מהשכמה לכך מייתי קרא אשר עמד שם וכו' דאיירי בערבית כמש"ל ואין עמידה אלא תפלה הרי דכבר התפלל ערבית ויצא ידי חובת התורה ולמה התפלל עוד הפעם בבוקר א"ו דאברהם תיקן תפלת שחרית. אמנם הא תינח א"א דהזריזות אינו אלא מצפרא אבל א"א דזריזות הוא טפי מצפרא הדקול"ד למ"ל הקרא אשר עמד כו' הרי מוישכם לחוד נמי מוכח דאברהם תיקן תפלת שחרית וא"ל דילמא התפלל תפלה המוטלת עליו מה"ת ז"א דאברהם בודאי הי' מן הזריזין ולמה המתין עד צפרא ולא התפלל מקודם צפרא בזריזות א"ו דכבר התפלל תפלה דאו' מקודם בזריזות והשתא התפלל מה שתיקן בעצמו וא"כ גם בלא קרא אשר עמד מוכח דתיקן תפלת שחרית אלא ע"כ דזריזות הוא רק מצפרא ולא מקודם לכך שפיר מייתי הקרא אשר עמד שם כנ"ל. ומעתה א"ש נמי הגמ' דפסחים הנ"ל וניבדק מצפרא דזריזות ל"ה טפי מצפרא דכתיב וישכם אברהם בבוקר הכוונה מקרא דסדום דכתיב אל המקום אשר עמד שם ואי ס"ד דזריזות הוא לפני צפרא קשה קו' הנ"ל דהא אברהם הי' בודאי מן הזריזין ובודאי התפלל כבר תפלה דאורייתא בזריזות והשתא התפלל בשחרית מה שתיקן בעצמו ולמ"ל אשר עמד שם הא מוישכם לחוד נמי מוכח דתיקן תפלת שחרית אע"כ מוכח דזריזות אינו אלא מצפרא כנ"ל והשתא שפיר מוישכם לחוד לא מוכח דדילמא התפלל תפלה המוטלת עליו מה"ת לכך איצטרך קרא אשר עמד שם להורות דאברהם תיקן תפלת שחרית כנ"ל ודו"ק

פרשת חיי

כה) במדרש לא לנבונים עושר ולא ליודעים חן לא לנבונים עושר זה אברהם אע"פ שאומרים לו נשיא אלהים אתה בתוכנו אפ"ה אמר תנו לי אחוזת קבר ולא ליודעים חן זו שרה שאמרה גרש את האמה הזאת וכו' וירע הדבר בעיני אברהם ותמוה איך תליא זב"ז. ונראה ליישב בהקדם קו' הכ"מ על המ"מ שכ' על הרמב"ם פ"א מאישות שפסק כל הנושא פלגשים בלא כתובה וקדושין עובר על לא תהי' קדשה וקשה הא אמרי' בש"ס ב"מ אר"י א"ר דוד נשא פלגשים בלא כתובה דכתיב ויקח דוד פלגשים על נשיו מאי פלגשים ומאי נשים אלא נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה וקדושין ומשני אפשר דגירסת רבינו הי' בלא כתובה אבל קדושין בעי והקשה הכ"מ הא הרמב"ם פ' לקמן בפ"ד מה' מלכים דהדיוט אסור בפלגשים אבל מלך שרי לישא פלגשים וא"כ לק"מ מדוד דמלך הי'. ונראה דהרמב"ן הקשה אם מה"ת אסור להדיוט ליקח פלגשים והוא בכלל לא תהי' קדשה ומנ"ל היתר למלך ותי' דכתיב בנותיכם יהי' לרקחת ולטבחת ודרש המדרש דזהו פלגשים ולישנא מעליא נקיט וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"ד מה' מלכים שכ' ויש לו לעשות הפלגשים טבחות כו' דכתיב ואת בנותיכם כו' ש"מ דמותר אך התינח א"א כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו אבל א"א מלך אסור בו קושי' הרמב"ן במק"ע. והשתא א"ש דודאי הרמב"ם ס"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ולכך מותר לישא פלגשים אך רב ס"ל דמלך אסור בו ושפיר מקשה המ"מ אליבא דרב דס"ל דאין חילוק בין מלך להדיוט הא כתיב וכו' ומשני שפיר אפשר דגירסת רבינו הי' אליבא דרב כנ"ל בלא כתובה אבל קדושין בעי וא"כ לא נעלם מהמ"מ דברי הרמב"ם דלקמן. ואיתא ברש"י חומש פלגשים חסר כתיב נשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה וידוע דבן זונה אינו יורש כדין בנים ממש ואיתא במפורשים נשיא אלהים אתה בתוכנו פי' מלך ממילא בהא תליא א"א מלך אסור בו הוי ישמעאל בן זונה ולכך כדין עשתה שרה שאמרה גרש את האמה הזאת אבל א"א כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו קשה על שרה למה אמרה גרש את האמה א"ו מוכח דמלך אסור בו והשתא א"ש בל"ז לא מצי לפרש ולא ליודעים חן זו שרה שאמרה גרש האמה ז"א דדילמא כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וא"כ באמת שלא כדין אמרה שרה גרש וכו' אבל השתא דאמר לא לנבונים עושר זה אברהם דאמר תנו לי אחוזת קבר ומוכח דמלך אסור בו וכדין עשתה שרה שאמרה גרש דהוי בן זונה ואפ"ה וירע בעיני אברהם ע"כ קאמר שפיר ולא ליודעים חן כנ"ל ודו"ק: