דברי יהונתן יז

ולא שלמים וח"א שלמים ועולות ומקשה הש"ס למ"ד עולות ולא שלמים הא כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים ופירש"י עולות כמשמעו זבחים אלו שלמים הרי דהקריב נמי שלמים הניחא למ"ד יתרו לאחר מ"ת בא ולא הי' באותו זמן ב"נ אלא למ"ד יתרו קודם מ"ת בא מא"ל ומשני דאותו מ"ד דס"ל קודם מ"ת בא ס"ל כמ"ד ב"נ מקריב שלמים. כלל העולה למ"ד יתרו קודם מ"ת בא ב"נ מקריב שלמים ולמ"ד אחר מ"ת בא ב"נ מקריב עולות ולא שלמים ואיתא במפורשים ב' טעמים למה נענש איוב טעם א' משום שהקריב עולות ולא שלמים ועולה היא כולה כליל ולא נתן חלק לסט"א ולכך קטרגו עליו להביא עליו יסורים. טעם ב' כ' כדי לתקן חטא של תרח שעבד ע"ז ואיוב הי' גלגול תרח נמצא דלטעם הראשון דלכך נענש איוב משום שלא הקריב שלמים ע"כ צ"ל דב"נ מקריב שלמים ולטעם ב' י"ל דב"נ אינו מקריב שלמים רק הי מינייהו מוכח ולכאורה י"ל דמוכח דב"נ מקריב נמי שלמים דאיתא דורות הראשונים לא הי' עבודתן רק לכוכבים ולמזלות וכוונתם הי' לש"ש כי מגדולת העבד ניכר גדולתו של רבו ולפ"ז לא חטא תרח שעבד ע"ז ולמה באו יסורין על איוב וע"כ מטעם הראשון בשביל שלא הקריב שלמים ומוכח כמ"ד דב"נ מקריב שלמים אך כ"ז ניחא אי חולקין כבוד לתלמיד במקום רבו אזי לא חטא תרח כנ"ל אבל אי אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ל"ש הסברא מגדולת העבד ניכר גדולת רבו ושפיר חטא תרח. וזה ידוע שיש לדוד תירץ על הריגת אורי' משום דמורד במלכות הוי דאמר לי' אדוני יואב כו' וקרא ליואב אדוני בפני דוד אך א"א חולקין כבוד לתלמיד במקום רבו ל"ה מורד במלכות ואין לדוד תי' על הריגת אורי' ואיתא בב"ב דט"ז וה' ברך את אברהם בכל ח"א בת הי' לו ובכל שמה וח"א שעשה ישמעאל תשובה ונוכל לומר דפליגי בפלוגתת ב"ש וב"ה דמ"ד בת היתה לו ס"ל כב"ה שאינו מקיים מצות פו"ר אלא בבן ובת והוי שפיר לידת הבת ברכה טובה ואידך מ"ד ס"ל כב"ש אע"פ שאין לו רק בן מקיים פו"ר ומה היא הברכה בבת וע"כ ס"ל דבא לומר שעשה ישמעאל תשובה. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל אלו נתנו מיד לדוד ל"ה יכול לברך בשביל חטא דאורי' וא"ל שהי' מורד במלכות דקרי לי' ואדוני יואב בפני דוד ז"א די"ל דחולקין כבוד לתלמיד במקום רבו אבל השתא דאברהם לא רצה לברך בשביל שיצא ממנו ישמעאל וקשה הא עשה תשובה דכתיב וה' ברך את אברהם בכל וצ"ל כאידך מ"ד דבכל היינו שנולדה לו בת ושמה בכל וע"כ כב"ה דאינו מקיים פו"ר עד שיהי' לו בן ובת וקשה איך הסכים הקב"ה עם משה לפרוש מאשתו הא אכתי ל"ה לו בן וצ"ל דיתרו לאחר מ"ת הוי וא"כ י"ל כמ"ד דב"נ מקריב עולה ולא שלמים כנ"ל וקשה למה באו יסורים על איוב הרי שפיר עבד שלא הקריב שלמים רק עולה וע"כ כטעם הב' של המפורשים לתקן חטא תרח וקשה הא כוונתו הי' לש"ש דמגדולת העבד ניכר גדולת רבו וצ"ל דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום רבו ולכך חטא תרח בעבודת צבא השמים וא"כ ממילא לא חטא דוד בהריגת אורי' דשפיר הוי מורד במלכות בהא דקרי ליואב אדוני בפני דוד משום דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והשתא שפיר אמר דוד לי נאה לברך ודוק

לפרשת וירא ולפסח

כד) בפסחים דף ד' מכדי בין לר"מ ובין לר"י שא חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה וניבדק בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דכתיב וביום השמיני וכו' ותני' כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין וכו' עיי"ש. והקשו המפורשים מאיזה קרא קא פריך אי מוישכם דעקדה דילמא ה"ט דלא הלך קודם צפרא משום דלעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב ואי מקרא דסדום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם דבזה ל"ש דיצא בכ"ט דהא הי' במקום שבקי ורגיל הרי מזה ג"כ לא מוכח מידי דהא ילפינן מהאי קרא בברכות דכ"ו דאברהם תיקן תפלת שחרית מדכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל ולכך לא מצי להקדים טפי מצפרא דלא יכול להתפלל שחרית בלילה אבל לעולם י"ל דזריזות הוא קודם צפרא. ונראה ליישב דבלא"ה יש להקשות בברכות דיליף מהאי קרא דאברהם תיקן שחרית ממ"נ היכי מוכח מיני' אי ס"ל לש"ס דוישכם הוא פי' תפלה א"כ למה צריך תו לאתוי' קרא דויעמוד פנחס ויפלל הא עיקר הלימוד מתיבת וישכם ואי ס"ל דמוישכם לא מוכח מידי רק מתיבת עמד ולכך מייתי קרא דויעמוד פנחס ויפלל הרי מזה ג"כ ליכא הוכחה דאשר עמד פירושו עמד מאתמול בערב כדמצינו באמת שעמד שם מאתמול דכתיב ואברהם עומד עליהם לשלחם ויבואו סדומה והי' בערב וכתיב ואברהם עודנו עומד לפני ה' א"כ אדרבה מוכח מזה דאברהם תיקן תפלת ערבית ולא