דברי יהונתן טז

גזולה יתבי צווחה ולא אשגח בה פירש"י שצוחה להחזיר לה העצים עצמם. א"ל איתתא דהוי לאבי' תלת מאה ותמני סרי עבדי וכו' פירש"י לאברהם אבינו שהי' לו. ג' מאות וי"ח ילידי ביתו וכו' עיי"ש ותמוה. ונראה דבש"ס סוטה מ"ג פריך הש"ס לריה"ג דאמר הירא ורך הלבב הירא מעבירות שבידו ומקשה הש"ס הא כתיב אשר בנה ולא אשר גזל ולמה לי קרא הא גזלן בל"ז צריך למיהדר משום עבירות שבידו ומשני כגון דקיהיב דמי ופריך א"ה לוקח הוי ולהדר ומשני כיון דמעיקרא בתורת גזלה אתא לידו לא. ומוכח מזה דכל מה שמעיקרא בתורת גזלה בא לידו לא יצא וברש"י חומש ע"פ וירק את חניכיו פי' חניכו כתיב זה אליעזר בגימט' הכי הוי והרא"ם תירץ דכולם חזרו מעבירות שבידם ולא נשאר רק אברהם ואליעזר והשתא א"ש מה שאמרה רבנן וכו' בסוכה גזולה יתבי ורצונה הי' להחזיר לה העצים עצמן כמו שפירש"י והם רצו להחזיר לה דמי עצים כמו שאמר ר"נ לבסוף פעיתא היא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד ולפ"ז הכי צווחה איתתא דהו"ל לאביה שי"ח עבדים ואפ"ה לא הלך רק אליעזר והשאר חזרו מעבירות שבידם וקשה קו' הש"ס למ"ל אשר בנה ולא אשר גזל הא בלא"ה חוזר מעבירות שבידו וצ"ל כתי' הש"ס דיהיב דמי וקשה א"כ הו"ל לוקח וצ"ל כיון דמעיקרא בתורת גזלה אתא לידו לא א"כ אף אתם אינכם יוצאים מדרבנן אעפ"י שרצונכם להחזיר לי הדמים והבן

לפרשת לך לך ולמילה

כב) בש"ס ע"ז דכ"ז אתמר מנין למילה בגוי שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר אמרה תורה ואתה את בריתי תשמור ור"י אמר המול ימול וכו' מאי בינייהו ומסיק א"ב אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא ומקשה הש"ס מי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צור כו' ומשני קרי ותקח ע"י שליח ואבע"א אתיא איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרי'. והקשה התוס' לרב דאמר אשה אינה כשרה למול א"כ בפ"ק דקדושין דמצריך אותו ולא אותה להורות שאינה חייבת למול למה לי הא בלא"ה אינה כשרה למול. ונראה לתרץ קו' התוס' דבלא"ה יש לדקדק למה לא מקשה הש"ס בפ"ק דקדושין מהאי קרא דצפורה כמו הכא וצ"ל דהייתי אומר דהא דממעטינן מאותו ולא אותה היינו דאשה אינה חייבת למול את בנה כמו האיש אבל הרשות בידה ולא פסולה ולכך לק"מ מצפורה דהיא עשתה זאת מרצונה אבל הכא מקשה שפיר דע"כ מוכח דפסולה לגמרי דאל"כ רק דהקרא בא להורות דאינה חייבת למול זה כבר ממעטינן מאותו ולא אותה ולמ"ל קרא ואתה את בריתי תשמור אלא ע"כ מוכח דפסולה לגמרי למול וא"כ מקשה שפיר מצפורה. וממילא מיושב קו' התוס' הנ"ל דבלא קרא דאותו ולא אותה לא הי' מוכח דאשה פסולה למול דלא הוי ממעטינן מואתה את בריתי תשמור רק דאינה חייבת למול כמו האיש אבל אם רצונה למול רשאי לכך איצטרך אותו ולא אותה למעט דאשה אינה חייבת למול והשתא ע"כ ממעטינן מואתה את בריתי תשמור דאשה פסולה לגמרי. ואל תשיבני הרי מהאי קרא ממעטינן נמי גוי ובגוי ל"ש לומר כן דממעטי' רק לענין שאינו מחויב ז"א די"ל דהא דממעטי' גוי מהאי קרא היינו לפי האמת דכתיב אותו כו' וממעטי' מואתה את בריתי באשה נמי לפסול לגמרי וק"ל

כג) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק בנו במדרש ע"ז הפסוק איתא לעתיד יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים ואחר שיאכלו וישתו יתן כוס של ברכה לברך ויאמר אברהם אין אני ראוי לברך לפי שיצא ממני ישמעאל וכו' עד שיתן לדוד ויאמר לי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ותמוה למה לא נתן לדוד מיד. ונראה ליישב והסגנון יהי' כך דמחמת שאברהם אינו יכול לברך לכך יכול דוד לברך אבל אם נתנו לדוד מיד ל"ה יכול לברך משום חטא דהריגת אורי' עפ"מ דאיתא בע"ז דכ"ד ע"א פלוגתא אי יתרו קודם מ"ת בא או לאחר מ"ת בא והקשה התוס' למ"ד לאחר מ"ת הוי א"כ צפורה אשת משה לא באה אלא לאחר מ"ת ותקשי על הא דאמרי' בפ' הבא על יבמתו דס"ב ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו וקחשיב פירש מן האשה ומאי קאמר הא לא היתה צפורה עמו ולכאורה יש להבין במאי פליגי ונראה דהני תנאי כהני תנאי דאיתא פלוגתא במס' יבמות דס"א ע"ב דב"ה סוברים שמי שאין לו בן ובת אינו מקיים מצות פו"ר וב"ש סברי אע"פ שאין לו בת רק בן יצא. ויש להקשות לב"ה איך הסכים הקב"ה עם משה לפרוש מאשתו הרי לא הי' לו בת אלא ע"כ צ"ל דס"ל לב"ה דיתרו לאחר מ"ת בא נמצא דבאותו שעה שאמר לו הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי עדיין לא היתה צפורה אצלו וב"ש סברי כאידך מ"ד ואיתא פלוגתא בש"ס זבחים קט"ז ח"א ב"נ מקריבין עולות