דברי יהונתן טו

שגלוי וידוע לפני הקב"ה שמנח יצא זרע טוב והשתא א"ש ונח מצא חן בעיני ה' ומהו החן שלא נתפס בעון הדור וקשה למה לא לכך סמך אלה תולדות נח פי' שהי' לו בנים צדיקים וזרע צדיקים נמלט

יז) במדרש נח הי' עסוק בבנין התיבה ק"כ שנים והי' בני דורו אומרים מה לך זאת אמר להם כן אמר מארי דעלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא א"ל לא אתי' מבולא על עלמא ואי אתי' לא אתי' אלא על ביתא דמתושלח כיון שמת משותלח א"ל הא לא אתי' מבולא אלא על ביתי' דהאי גברא נח. ותמוה דאפי' אם היו פושעים ולא האמינו בשכר ועונש עכ"פ מהיכי תיתי יבא מבול על נח ולא עליהם ונראה עפ"ד הגמ' ב"ב דט"ז אמר איוב יכולני לפטור כל העולם כלו מדינה של גיהנם אמר רבש"ע בראת רשעים בראת צדיקים וכו' לא הי' לך לברוא את יצה"ר והשיב הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין כדאמרינן בקידושין אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואיתא בסנהדרין ד' נ"ט בן נח שלמד תורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה מלמד שירושה הוא לנו נמצא ב"נ שלמד תורה חייב משום גזל דכתיב לנו מורשה ולא לב"נ ואי' במדרש ע"פ מן הבהמה הטהורה מלמד שלמד נח תורה ולפ"ז א"ש דנח בנה התיבה ק"כ שנים ואמר אתי מבול לעלמא ואמרו לי' לא אתי' מבול לעלמא הכוונה דאף אם אנחנו חוטאים יש לנו תירץ הנ"ל בראת יצה"ר ולא שייך בראתי תורה תבלין דהא הם ב"נ וב"נ שלמד תורה חייב מיתה מכח גזל שב"נ מצוה על הגזל וממילא אין להם תבלין וע"ז שפיר סיימו ואי אתי' לא אתי' אלא על ביתי' דמשותלח ונח היינו שלמדו תורה ויש להם תבלין ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואין להם תי' בראת יצה"ר דהא יש להם תבלין. ובזה יומתק פירש"י על הפסוק קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם ופירש"י לא נחתם גז"ד אלא על הגזל והוא תמוה ולפי האמור א"ש דאי ל"ה גוזלים הי' להם תי' הנ"ל בראת יצה"ר ואין להם תורה תבלין דהא ב"נ שלמד תורה חייב מיתה משום גזל משא"כ השתא דגוזלים שאר דברים ונסתר התי' שלא למדו תורה משום גזל דהא לא השגיחו ע"ז ולכן פירש"י לא נחתם גז"ד אלא על הגזל ודוק

יח) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ודברים אלו אין להם המשך. ונראה לפרש עפ"ד המדרש דכ' שם גזל פחות משו"פ או חמס פחות משו"פ פטור וכך הי' אנשי דור המבול עושין שכל א' וא' נטל פחות משו"פ כדי שלא יוכל להוציאן בדין ואיתא אם אין דין למטה יש דין למעלה והשתא א"ש קץ כל בשר בא לפני וקשה למה דוקא לפני ולא לפני ב"ד של מטה לכך בא כמתרץ כי מלאה הארץ חמס ר"ל שכל א' נטל פחות משו"פ א"כ אין דין למטה ולכך בא לפני והבן

יט) ותבא אליו היונה וכו' ובמדרש תנא מהיכן הביא' מהר המשחה שהי' שם אילן ותמו' מה בעי המדר' בזה דקאמ' תנא וכו' ונראה דאית' בעירובין דק"ח מה הביאה עלה זית שהיא מר אמרה יונה לפני הקב"ה מוטב יהי' מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ולא יהי' מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. אך עדיין קשה למה הביאה עלה ולא פרי גופא אך י"ל עפ"מ דאמרי' בחולין ד"ז אין הקב"ה מביא תקלה על בהמתן של צדיקים וראי' מחמורו דר"פ ב"י וזה ידוע דהר המשחה הי' בא"י לכך לא היתה יכולה להביא פרי גופא דהא חייבת במעשר ואין הקב"ה מביא תקלה ע"י כנ"ל והשתא א"ש והנה עלה זית טרף בפיה קשה למה עלה דוקא ולא פרי וצ"ל משום מעשר וקשה הא בחו"ל פטורה ממעשר לכך בא המדרש כמתרץ תנא מהיכן הביאה מהר המשחה שהוא בא"י לכך הביאה דוקא עלה ולא פרי כנ"ל ודוק

פרשת לך

כ) במדרש לך לך. אמר הקב"ה לך אני פוטר מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד או"א. ותמוה וכי משא פנים יש בדבר. ונראה בפשיטות ליישב דהנה טעם מצות כיבוד אב ואם הוא לפי שהביאו לעוה"ז וזולתם לא הי' ולא נברא כדאמרי' באלו מציאות דל"ג אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת שאביו הביאו לעוה"ז ורבו מביאו לחיי העוה"ב. ואיתא במדרש ב"ר פי"א ראוי הי' אברהם לברוא קודם אדה"ר ולהיות יציר כפיו של הקב"ה ולכך נברא באמצע הדורות כדי שיסבול דורות שלפניו ושלאחריו. הרי דליצירת אברהם לא הי' נצרך אב ואם כי הי' ראוי להיות נוצר מיציר כפיו של הקב"ה ולא נוצר מהם כי אם לצורכם להיות סובל את הוריו ונושא את נושאיו ואזלי הטעם של חיוב כיבוד אב ואם כשאר יליד אשה שאביו ואמו הביאו לעוה"ז לכן רק אותו פטר הקב"ה מכבוד או"א ולא לאחר

לפרשת לך לך ולסכות

כא) בסוכה דל"א ההיא איתתא דאתי' לקמי' דר"נ אמרה לי' ריש גלותא וכלהו רבנן בסוכה