דברי יהונתן יד

א"ו אתא לאשמעינן דכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה אבל אם יש לו אשה שרוי בטובה ובשמחה ובברכה ויכול ללמוד בטהרה ודוק

ואגב דעסקי' בענינא דנשואין אציג עוד בענין זה יד) במדרש פליאה כל ימיו של דוד הי' מצטער ולא נתקררה דעתו עד שהגיע לפרק בתולה נישאת ליום הרביעי. וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי. ונראה בפשיטות ליישב בהקדם הגמר' כתובות ד"ט אמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. והאמר ר"א אין אשה נאסרת אלא על עסקי קנוי וסתירה וכו' אלא ה"ק אין האשה נאסרת בע"א וכו' וכ"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה כי האי דאר"ש ב"נ אר"י כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ופירש"י אם ימות במלחמה יהא הגט משעת כתיבה והתוס' הקשה עליו דתנן במ"ש דע"ג מה היא באותן הימים ר"י אומר הרי היא כא"א לכל דברי' וקאי אמהיום אם מתי ותי' דיש לחלק בין אם אמר מהיום לפירש בהדי' שיחול משעת כתיבה ע"ש. הרי דהתוס' צריכין לחלק שלא תקשה למה לא אסרוה לב"ש על דוד אמנם אם נאמר דאין האשה נאסרת על בעלה רק בקנוי וסתירה בלא"ה לק"מ למה לא אסרוה משום דל"ה קנוי וסתירה וא"צ לדחוק ולחלק כמ"ש התוס' ויש נ"מ דלטעם דל"ה קינוי וסתירה י"ל חטא בב"ש והא דלא נאסרה משום דל"ה קנוי וסתירה ולטעם דכל היוצא וכו' גט כריתות כותב ע"כ לא חטא כלל ואע"ג דמקרא נראה דנחשב לו חטא היינו חטא קל כמ"ש תוס' ולא חטא חמור כבא על א"א דלדברי ר"ש בן מנסיא הוי בכלל מעוות לא יוכל לתקן. עוד איתא שם בגמרא ע"ב אף אנן נמי תנינא (דאשה נאסרת אף בלי קו"ס) דתנן בתולה נישאת ליום הרביעי ולא ליום חמישי מ"ט משום אקרורי דעתא ולמאי אי למיתיב לה כתובה ניתיב לה אלא לאוסרה עליו ע"ש ולפ"ז הא דלא אסרוה לב"ש ע"כ משום דגט כריתות כותב ול"ה א"א כחילוק התוס'. והנה דוד ראה שלא נאסרה ב"ש עליו דלא אמר לו נתן הנביא בשם הקב"ה כלום מדבר זה לגרשה אך לא נתברר לו אם לא חטא בזה דאף דבעלה כתב לה גט כריתות דלמא ל"מ כקו' התוס' ולא כמו שמחלק בתירוצו והא דלא נאסרה עליו משום דל"ה קנוי וסתירה. ובזה מבואר המדרש דכל ימיו של דוד הי' מצטער ולא נתקררה דעתו אולי חטא בב"ש כנ"ל והא דלא נאסרה משום דל"ה קו"ס עד שהגיע לפרק בתולה נישאת ליום הרביעי ולא ליום חמישי מ"ט משום אקרורי דעתי' ולמאי וכו' אלא לאוסרה עליו א"כ מוכח מזה דנאסרה על בעלה גם בלא קנוי וסתירה ולמה לא נאסרה ב"ש עליו ע"י נתן הנביא כנ"ל וע"כ צ"ל כמו שמחלק התוס' דלא היתה א"א כלל וא"כ לא חטא בא"א ול"ה בכלל מעוות לא יוכל לתקן ולכך נתקררה דעתו והבן

פרשת נח

טו) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו' מה כתיב למעלה מן הענין אמחה את האדם כו' ולהבין הסמיכות נראה עפ"מ דאיתא במדרש אמחה את האדם אשר בראתי ע"פ האדמה מאדם ועד בהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה ותי' לפי שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם ואם אדם כלה מה תועלת באלו ואיתא ב' דעות אי התחתונים חשובים מעליונים ובשביל התחתונים נברא העולם או עליונים חשובים מתחתונים ובשביל עליונים נברא העולם ואי' ברש"י אלה תולדות נח נח איש צדיק ללמדך שמעשיהם של צדיקים אלו תולדותם ופשוט דקשה לרש"י דהתחיל בתולדות נח וסיים בנח עצמו לכך פי' דמעשיהם של צדיקים אלו תולדותם רק צריך להבין מנ"ל לרש"י סייעתא לזה ונראה עפ"י הידוע דכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך ושפיר נקרא תולדות ולפ"ז ממילא מוכח דאדם חשוב ממלאך לפי שחיותו של מלאך תלוי באדם שע"י מצותיו נבראו מלאכים ומעתה א"ש הסמיכות ויאמר ד' אמחה את האדם כו' מאדם ועד בהמה וקשה קו' המדרש בהמה מה חטאה וצ"ל כפירושם דהכל נברא בשביל האדם אך מנ"ל דתחתונים חשובים מעליונים לכך מתחיל אלה תולדות נח נח איש צדיק וקשה קו' רש"י דפתח בתולדות נח וסיים בנח עצמו וצ"ל כפירושו שמעשיהן של צדיקים אלו תולדותם ומנ"ל זאת וצ"ל משום דכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך ומוכח מזה דתחתונים חשובים מעליונים כנ"ל ובשביל התחתונים נברא העולם לכך קאמר שפיר מאדם עד בהמה כתי' המדרש דאם האדם כלה מה תועלת באלו והבן

טז) בפסוק ונח מצא חן בעיני ה' וסמיך ליה אלה תולדות נח ולקשר הסמיכות נראה בפשיטות עפ"ד המפורשים מה הוא החן שיש לנח שכתוב בו ונח מצא חן ותי' דמצינו בכ"מ דצדיק נתפס בעון הדור אבל נח לא הי' נתפס וזה הוא החן וצריך להבין באמת למה עשה הקב"ה זאת וצ"ל