דברי יהונתן יג

בענין שתהא הנקבה עוזרת לו שבראה ממנו וזהו כנגדו שתהא עומדת אצלו יום ולילה עיי"ש באריכות. ואדבריו יש להקשות דלפ"ז מדוע אמר הקב"ה לחוה לאחר שהאכילה לאדה"ר מעץ הדעת והוא ימשול בך הא בלאו הכי ממשלת האיש על האשה מכח בריאותה כנ"ל אמנם י"ל דמצד בריאותה ל"ה מושל עליה רק בעת שאין לה לקיים איזה מצוה ולכך חזר ואמר והוא ימשול בך להוסיף לה ממשלה אף בזמן שיש לפניה איזה מצוה היא משועבדת לבעלה ופטורה מן המצוה וא"כ לדברי הראב"ד שבריאת האשה מגופו הי' כדי שימשול עלי' ממילא מוכח שפטורה ממ"ע שהז"ג כנ"ל וא"א למילף משמחה וי"ל אשה חייבת בפ"ע וק"ל. אמנם דברי הראב"ד יתכן רק למ"ד דמאחת מצלעותיו נברא האשה אבל למ"ד שני פרצופין נבראו אם כן אין הכרע מצד בריאת האשה שתהא משועבדת לו כיון דשני פרצופין נבראו וננסרו הרי בריאות זכר ונקבה בשוה ואינו מוכרע מי ימשול על מי ולכך אמר הקב"ה לאחר החטא והוא ימשול בך והיינו דממשלת הבעל רק בעת שאין לה לעשות מצוה ואין כאן סברא שתהא פטור' ממ"ע שהז"ג ונשאר קו' המקשן ונילוף משמח' וצ"ל אשה בעלה משמחה. היוצא לנו מזה דהפלוגתא אי חייבת בפ"ע בשמחה או בעלה משמחה תליא בפלוגתא אי נבראת מגוף האדם או שני פרצופין נבראו. ועפ"ז יתורץ דברי הטור שכתב יתברך שמו של הקב"ה שחפץ בטוב בריותיו שידע שלא טוב היות האדם לבדו ע"כ עשה לו עזר כנגדו ועוד כי כוונת הבריאה לפרות ולרבות וא"א בלא העזר וע"כ צוהו לדבק בעזר שעשה לו ולכך חייב לישא אשה ואח"כ כתב כל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה שזה כבר נשמע מתחלת דבריו וצ"ל דתחלת דבריו אינו אלא שלא טוב לו רק בדבר הזה ואח"כ קאמר שאין לו שום טובה וא"כ קשה אדברי הש"ס והטור דקאמרי ששרוי בלא שום טובה וכי בשביל שחסר טובה א' ממנו שלא יהי' לו עזר לא יהי' לו שום טובה אחרת ועוד קשה קו' הדרישה שהקשה אדברי הטור שכתב ועוד כי כוונת הבריאה לפרות ולרבות וכו' דנראה ששני הטעמים סותרים זא"ז דלטעם ראשון משמע שבריאת העזר הי' לטובת האדם בעצמו ולטעם השני משמע שבריאת העזר הוא לקיים מצות הבורא פריה ורביה ולא לטובת האדם והול"ל לשון א"נ אמנם לדברינו נראה דחדא קו' מתורצת בחברתה דלפמ"ש שיש פלוגתא אי בריאת הנקבה הי' מגופו א"כ בהכרח הי' לטובת האדם שיהא לו לעזר שימשול עלי' אבל אי בריאותה הי' ע"י שני פרצופין אין הכרח מצד בריאותה שתהא לו לעזר דמאי חזית כנ"ל והא דכתי' אעשה לו עזר כנגדו כדי לפרות ולרבות והא דכתיב לא טוב היות האדם לבדו צ"ל דכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה מצד שהיא עוזרת לו בצרכיו. והשתא א"ש דברי הטור דמתחלה כ' לדעת המ"ד שמגוף האדם נבראת הנקבה וצ"ל כטעם הראב"ד שתהא עוזרת לו והוא ימשול עלי' ולכך כתב שפיר שהקב"ה חפץ בטוב בריותיו כי לא טוב היות האדם לבדו ע"כ עשה לו עזר כנגדו ואח"כ כ' ועוד כלומר ואת"ל כמ"ד דשני פרצופין נבראו וא"כ אינה משועבדת לו מצד בריאותה ולמה כתיב אעשה לו עזר כנגדו וקאמר דאפ"ה א"ש אעשה לו עזר כי כוונת הבריאה כדי לפרות ולרבות ולפ"ז קשה לי' להטור מה זה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו בשלמא בלא זה הייתי אומר כמ"ש הראב"ד הפי' דלא טוב וקאמר הטור דלא טוב אתי לאשמעינן דשרוי בלא טובה ואין לו שום טובה בעולם אם אין לו אשה ודוק. ומעתה מובן דברי הגמרא שהתחלנו כיון דאמר ר"ח השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה וקשה קו' המהרש"א הנ"ל וצ"ל כתירוצו דכיון דאינה חייבת בראי' אין חייב להעלותה וקשה קושיתנו הא חייבת בשמחה וצ"ל דס"ל אשה בעלה משמחה וכשבעלה משמחה אין חייב להעלות' אלא משמחה בבגדי פשתן וקשה מנ"ל דאינה חייבת בפ"ע בשמחה וצ"ל דא"כ ישאר קו' המקשן ונילוף משמחה וקשה דלמא מצד הסברא יש לפוטרה כנ"ל דלכך נבראת מגופו כדי שימשול עלי' והא דקאמר והוא ימשול בך היינו להוסיף לו ממשלה שתהא משועבדת לו גם בעת שיש לה לעשות מצוה וצ"ל דלא ס"ל כמ"ד דמגופו נבראת אלא שני פרצופין וקשה למה כתיב לא טוב בשלמא בל"ז הייתי אומר כפי' הראב"ד וצ"ל דאתי' להורות ששרוי בלא טובה וא"כ הוכיח ר"ת שפיר מדברי ר"ח שאמר ששרוי בלא שמחה מוכח ג"כ ששרוי בלא טובה שאין לו שום טובה בעולם אך דעדיין קשה מנ"ל דלמא לא טוב אתא לאשמעינן דישא אדם אשה ואח"כ ילמוד תורה כדי שילמוד בטהרה וזהו כוונת הפסוק דמצינו דאין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וכו' וה"ק הקרא לא טוב היות האדם לבדו כשהוא לבדו בלא אשה א"א להיות טוב דהיינו תורה ע"ז מסיים במערבא אמרי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושי' נדחה ממני וא"כ מצד הסברא ידעינן דישא אשה ואח"כ ילמוד דא"א לו ללמוד מקודם וא"כ קשה למ"ל הקרא