דברי יהונתן יב

טובה מדכתיב לא טוב היות האדם לבדו ולכך נקט בלא טובה בסיף דקאי אדברי ר"ח דמדבריו מוכח כך אבל הטור דידע מזה דהוסיף ר' תנחום בלא טובה לכך נקט שפיר כסדר דכתוב באורייתא. וכדי ליישב איך תלוי זב"ז נקדים לתרץ דברי הטור דכתב בזה"ל יתברך שמו חפץ בטוב וכו' ונקדים קו' המהרש"א ותירוצו ומה שיש להקשות עליו דהמהרש"א ביבמות הנ"ל הקשה אהא דקאמר בלא שמחה דכתיב ושמחת וז"ל וא"ל הקרא שהמצוה הוא כך שישמח הוא ואשתו באכילת מע"ש בירושלים דכיון דאין האשה חייבת במצות ראי' וכי משום אכילת מע"ש יצטרך להעלותה לירושלים ברוב השנים שהמע"ש נוהג בה אלא דהכתוב לא השמיע לנו אלא שלא יהא שמחה בלא אשתו עמו שם עכ"ל המהרש"א ולפ"ז קשה דמשמע אילו היה נשים חייבת בראי' הייתי מוקי הקרא שהמצוה הוא כך כיון שצריכה לעלות משום ראי' והרי איתא בגמ' קידושין דף ל"ד ע"ב כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות דילפינן מתפילין ופריך אדילפי' מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה ופי' תוס' אשה בעלה משמחה שבעלה מחויב להעלותה לירושלים לשמחה בשלמי שמחה וא"כ כיון שמחויב להעלותה משום שלמי שמחה הדרי קו' המהרש"א לדוכתי' דלמא המצוה הוא כך שישמח הוא ואשתו כמש"ל. אך רש"י פי' בעלה משמחה בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן וכן פירש"י ג"כ בר"ה דף ו' ע"ב אלא שהתוס' הקשה שם ע"ז קו' עצומה מהא דאיתא בחגיגה דף ו' גבי הא דתנן איזה קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית מתקיף לה ר"ז עד הכא מאן אתי' א"ל אביי עד הכא דמחייבי אימי' בשמחה אייתי' אימי' מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואם לאו פטור אלמא דאשה חייבת לעלות לירושלים משום שלמי שמחה עיי"ש. ונראה דהא דרש"י לא מפרש שבעלה משמחה שמחויב להעלותה לירושלים אפשר דקשה ליה לרש"י קושי' המהרש"א הנ"ל מנ"ל דשרוי בלא שמחה דילמא הקרא אתי לאשמעינן שהמצוה הוא כך אלא ע"כ דאינו מחויב להעלותה לירושלים משום שמחה. ומה דקשי' לי' לתוס' וריטב"א אפירש"י נראה לתרץ באופן זה דבר"ה דף הנ"ל איתא בעי ר"ז אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מחייבי בראי' א"ד הא איתא בשמחה א"ל אביי ותיפוק ליה דהא איתא בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה ומשני לדבריו דר"ז קאמר ופירש"י א"ד הא איתא בשמחה דאמר מר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ואהא דאמר אביי אשה בעלה משמחה פירש"י בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן דמשמע דאף בזמן שבהמ"ק קיים ס"ל דאין חייב להעלותה וכן משמע לתוס' מפירש"י וצ"ל דס"ל לרש"י לחלק אם האשה חייבת בשמחה בפ"ע כמו האיש בהא מחויבת לעלות בזמן שבהמ"ק קיים כמו האיש ולשמוח בשלמי שמחה אבל אם היא אינה מחויבת בשמחה רק בעלה משמחה בהא אינה מחויבת לעלות אלא בעלה משמחה בבגדי פשתן וכו' ומבואר בגמ' דר"ה דר"ז ואביי פליגי בזה דר"ז ס"ל דאשה חייבת בפ"ע ולאביי בעלה משמחה. והשתא י"ל קו' התוס' והריטב"א ארש"י מחגיגה דשם השיב אביי כן לר"ז שמתקיף עד הכא מאן אתי' שפיר א"ל כיון דלדידך דס"ל דאשה חייבת בשמחה בפ"ע א"כ מאי קשי' לך עד הכא אימי' מחייבת אייתיתי' אימי' אבל לאביי דס"ל דאינה חייבת בפ"ע אלא בעלה משמחה אינה מחויבת לעלות ואקושי' דר"ז ס"ל לאביי תירץ אחר ומה דמתרץ היינו דמתמה אר"ז אשיטתי'. היוצא לנו מזה דיש בזה פלוגתא אי אשה מחויבת בפ"ע או בעלה משמחה ונ"מ אי חייבת לעלות לירושלים משום שמחה. אך קשה למ"ד דחייבת בפ"ע נשאר קו' הגמרא בקידושין אדילפי' מתפילין וכו' אך י"ל דהאי מ"ד ס"ל דקו' המקשין ל"ק דאע"ג דקיי"ל דהיכא דאיכא לאקשוי' לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מ"מ בזה דמ"ע שהז"ג בלא"ה יש סברא לפטור כדכתבו קצת מפורשים דהטעם שמ"ע שהז"ג נשים פטורות כיון שרשות בעלה עליה אין לחייבה בז"ג דולמא באותו זמן יאמר הבעל לעשות צרכיו והמ"ד דס"ל בעלה משמחה דקשי' ליה קו' המקשן י"ל דס"ל דמהאי סברא אין לפוטרה ממצוה זולת כשיש איזה לימוד משום מקום דאף שמשועבדת לבעלה היינו כשאין לה לעשות שום מצוה. לפ"ז י"ל דפלוגתת המ"ד אי אשה חייבת בשמחה או לא תלי' במ"ש הראב"ד המובא בטור אהע"ז דלכך ברא אלקים את האשה ולקחה מן האיש ולא כשאר ברואים אשר בראם שנים שאלו נבראו זכר ונקבה כשאר ברואים היתה הנקבה עומדת אצל הזכר כנקבות הבהמות העומדת אצל הזכר ואינו מקבלת שלטנות הזכר לכן לקח הקב"ה אחת מצלעותיו וזה לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהי' לבד מאשתו כמו הבהמה שאינה עומדת לעזר לו אלא אעשה לו עזר כנגדו