דברי יהונתן יא

היא משום דאין נותנים תרומה אלא לכהן ת"ח עכ"ז המפורשים ועוד מצינו דרשה על ונתתם לאהרן וכי אהרן לעולם קיים אלא מכאן לתחיית המתים וא"כ לפ"ז הדק"ו המפורשים הנ"ל לדוכתי' וא"ל כנ"ל דחדא הוא דכיון דדרשינן מקרא דונתתם לאהרן לתחה"מ לא ידעי' כלל דאין נותנים אלא לכהן חבר ומעתה א"ש הסמיכות ולכל היד החזקה אשר עשה משה היינו ששיבר את הלוחות כמבואר במדרש וקשה קו' הילקוט הנ"ל הלא מעשה אלקים המה ואינם בטלים לכך קאמר לעיני כל ישראל ר"ל באחיזת עינים ולא באמת וקשה קו' שני' של המדרש והרי אדם וצ"ל כתירוצו מכאן לתחיית המתים וא"כ קשה למה אמר ונתתם תרומה לאהרן וא"ל ללמד על תחה"מ הא מכאן מוכח וצ"ל לדרשה דמה אהרן חבר וכו' וא"כ שפיר איכא למימר בשביל התורה שנקרא' ראשית

י) ויאמר ה' לקין אי הבל אחיך ויאמר השומר אחי אנכי ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים כו' ופירש"י דמו ודם זרעותיו ולהבין מאי בעי רש"י בזה נראה דאיתא הרוצח עובר בכל עשרת הדברות משום דנרצח היה יכול לקיים כל העשרת הדברות ואפילו היה ע"ה ורשע היו יכולים בניו לקיים עשרת הדברות וא"ש אי הבל אחיך לקיים המצות והשיב השומר אחי אנכי פי' כלום שמר אחי עשרת הדברות המתחילים באנכי ויאמר קול דמי אחיך דמו ודם זרעותיו ובניו היו יכולים לקיים עשרת הדברות ודוק

יא) במדרש כיון שפגע אדה"ר בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל קין עשיתי תשובה ונתפשרתי מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת ותמוה. ונראה דאיתא לפי שכל העולם של הקב"ה הארץ ומלואה תבל ויושבי בה לכך יכול לקבל בתשובה ולא נחשב לקבלת שוחד ואיתא בגמרא שאל האי מין האיך הקב"ה מוריד גשמים והשיבו לו לפי שכל העולם שלו ומעתה מובן המדרש כיון שאמר לו קין שקיבל הקב"ה תשובתו א"כ מוכח דכ"ע דילי' פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת ודוק

יב) במדרש אמר קין להקב"ה אתמול גרשת את אבא ועכשיו גרשת אותי ותמוה. ונרא' דאי' במדרש קין והבל הי' חולקין ביניהם את העולם קין נטל הקרקעות והבל נטל את המטלטלין אמר קין להבל ארעא דאת קאים עלה דידי היא אמר הבל לקין לבישין דאת לביש דידי הן ומתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו וג"כ תמוה. ונראה בהקדם הגמ' מכות ד"ח ע"א זרק את האבן לחצרו והרג אם יש לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות וכו' יצא חצר בעה"ב שאין רשות לניזק ליכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו פירש"י להטותו לדרך האמת ולמצוה פטור לפ"ז לת"ק דס"ל דהיכי דאין רשות לניזק ליכנס פטור מגלות א"כ גם קין הי' פטור מגלות לפי שהבל ל"ה רשאי לילך על קרקע שלו אבל לאבא שאול דהקרא אתי למעט דבר מצוה י"ל אע"פ שקרקע שלו הי' חייב גלות. ואיתא במפורשים טעם על חטא של אדה"ר לפי שראה שחירם מלך צור יצא ממנו שיעשה עצמו אלהי לכך חטא להביא מיתה לעולם שימות גם הוא ויראו העולם שכמות כל האדם ימות ולא יטעו אחריו והי' כוונתו לש"ש. עוד איתא במפורשים אדה"ר חייב גלות לפי שגרם מיתה לעולם אך לדברי המפורשים הנ"ל דכוונתו היה לש"ש הרי פטור מגלות לאבא שאול דהקרא ממעט דבר מצוה מגלות וע"כ דקרא דיער כת"ק דהיכי דאין רשות לניזק ליכנס פטור מגלות ולפ"ז יש מקום לפטור את קין מגלות ומעתה א"ש טענת קין אתמול גרשת את אבא אף דכוונתו לש"ש והוי לדבר מצוה וע"כ צ"ל כת"ק דקרא אתי להורות שיהא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם והשתא למה גרשת אותי הא קרקע שלי ופטור אני מגלות ודוק

יג) ביבמות דף ס"ב א"ר תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה. בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה להניח ברכה אל ביתך. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. במערבא אמרי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושי' נדחה ממני ע"כ. ויל"ד דהא האי קרא דנלמד מיניה בלא טובה הוא מוקדם בתורה דהוא בפ' בראשית והקרא דנלמד מיני' בלא שמחה הוא בפ' ראה ולמה נקיט ר"ת תחלה בלא שמחה ואח"כ בלא טובה. ובאמת בטור אהע"ז סי' א' נקט תחלה בלא טובה ואם באמת יש מילתא בטעמא דנקט הש"ס תחלה בלא שמחה קשה על הטור למה שינה מסדר הגמרא. ונ"ל והסגנון כך הוא דהגמרא ס"ל דר' חנילאי לא אמר בלא טובה כלל רק בלא שמחה ובלא ברכה לבד ור' תנחום הוסיף ואמר ג"כ בלא טיבה והוכיח זאת מדברי ר"ח דאמר בלא שמחה מדכתיב ושמחת אתה וביתך ע"כ מוכח נמי בלא