דברי יהונתן י

המסקנא משמע בסוגין דדוקא היכי דשני בדיבוריה אסיפה במקום שחיטה דאחריני אז נשמע דא"צ שחיטה אבל בחגבים דלא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני מנ"ל דא"צ שחיטה ולשיטת הרמב"ם קושי' הגמרא במ"ע אלא מעתה גבי שליו דכתיב ויאספו וכו' עיי"ש בכ"מ ובלח"מ. ונראה דאי' פלוגתא בחולין די"ז דר"ע סבר דבמדבר הי' אוכלין בשר נחירה ופריך הא כתיב הצאן ובקר ישחט להם ומשני נחירתן היא שחיטתן ולפ"ז י"ל דלדידן שיש לנו דין שחיטה א"כ כל מקום שנאמר אסיפה ע"כ לאו שחיטה היא אפי' היכא דלא שני בדיבורי' אבל לבני מדבר שהי' להם בשר נחירה וקרא דצאן ובקר ישחט לאו דוקא רק אסיפה בעלמא דנחירתן היא שחיטתן א"כ אסיפה זה שחיטה שלהם דהיינו נחירה ומעתה י"ל דהכי אזדי קושי' הגמ' אלא מעתה ויאספו את השליו ה"נ דעופות א"צ שחיטה אלא ע"כ משום דהאי קרא מיירי במדבר מש"ה כתיב לשון אסיפה אף דבאמת צריכים שחיטה לדידן א"כ גם גבי דגים י"ל כן דצריכים שחיטה והא דכתיב אם את כל דגי הים יאסף להם משום דהאי קרא ג"כ מיירי במדבר לכך כתיב לשון אסיפה ע"ז משני שפיר מדשני בדיבורי' דכתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני ש"מ דדגים א"צ שחיטה אמנם כ"ז לר"ע דס"ל דבשר נחירה הותר במדבר אבל לר"י ליתא לכל הנ"ל ולפ"ז שפיר כ' הרמב"ם דחגבים א"צ שחיטה מדכתיב אסוף החסיל דהאי קרא מנבואת ישעי' שכבר נאסר להם בשר נחירה א"כ ודאי לשון אסיפה דוקא ולאו שחיטה היא אפי' היכא דלא שני בדיבורי' כנ"ל וא"ש. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל דבל"ז לא יכול להקשות מנ"ל שדגים א"צ שחיטה די"ל שמוכח מקרא דצאן. ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם אבל השתא דקאמר בשר תאוה נאסר להם וגם בשר נחירה נמי א"כ ליכא למימר דמוכח מלשון אסיפה דכתיב גבי דגים דקשה קושי' הש"ס אלא מעתה ויאספו את השליו ה"נ דלאו בשחיטה וקשה ממ"נ או דדגים צריכים שחיטה או דעופות נמי א"צ שחיטה ולכך יליף המדרש מדכתיב זאת תורת הבהמה והעוף וכו' והוצרך לימוד אחר ודוק היטב

ז) במדרש כתיב נורא עלילה על בני אדם אמר ר' ברכי' בתחלה בעלילה בא עלינו שהרי אדם נברא ביום וא"ו ומלאך המות ביום א' ותמוה איך תלוי בזה שנברא מה"מ ביום א' הלא אם היה נברא ביום ה' היה ג"כ קודם לאדם שנברא בע"ש והוי עלילה. ונראה דאיתא מפני מה נבראו מלאכים ביום ב' כדי שלא יאמרו שיתוף הי' להקב"ה במעשה בראשית והקשה המהרש"א הא מלאך המות נברא ביום א' שהוא משלשה דברים שנבראו ביום א' וחד מינייהו מה"מ דכתיב וחושך ע"פ תהום זה מה"מ ותי' דמה"מ אינו רוצה בקיום העולם וממילא אין לחוש שיאמרו שיתוף היה במ"ב נמצא מוכח מזה דיש מיתה אף בזולת חטא אדה"ר וא"ש נורא עלילה על ב"א מתחלה בעלילה בא עלינו שהרי אדם לא נברא עד ע"ש ומה"מ ביום א' וקשה קו' המהרש"א וצ"ל כתירוצו א"כ מוכח דיש מיתה בלא חטא אדה"ר נמצא בעלילה באת עלינו דבל"ז אי היה נברא בשאר ימי השבוע הייתי אומר דמה"מ על תנאי נברא אם יחטא אדה"ר יהי' מיתה ואם לאו לא יהי' מיתה משא"כ השתא שנברא ביום א' וצ"ל כתי' המהרש"א מוכח דיש מיתה בלא חטא ונמצא בעלילה בא עלינו

ח) במדרש שאל משה להקב"ה על מה העולם עומד אמר לו הקב"ה למשה תדשא הארץ דשא לא ידע משה מה אמר לו הקב"ה א"ל הקב"ה משה וכי לא ידעת שבהמ"ק עתיד ליחרב תמוה. ונראה דאיתא בגמרא העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ופריך הא תנן על הדין ועל האמת ועל השלום ומשני קודם חורבן בהמ"ק דהוי עבודה הי' על התורה ועבודה וגמ"ח כאן לאחר חורבן בהמ"ק על דין אמת שלום והשתא א"ש שהשיב הקב"ה למשה תדשא הארץ דש"א ר"ת דין שלום אמת ולא ידע משה מאי קאמר לי' כי היה קשה ליה קושי' הגמרא דתנן על התורה והעבודה וגמ"ח א"ל הקב"ה וכי אינך יודע שעתיד בהמ"ק ליחרב ויהי' קיום העולם על דין שלום אמת כנ"ל

ט) לנעוץ סוף התורה לתחלתה משה לעיני כל ישראל בראשית ואיתא במדרש בזכות התורה שנקראת ראשית ונראה ע"ד פשוט דאיתא בילקוט כל מה שעשה הקב"ה בעצמו בעולם לעולם אינו בטל והקשה הרי לוחות דכתיב והלוחות מעשה אלקים המה ושברן משה ותי' לא שברן משה אלא באחיזת עינים הוי וישראל סברו שמשה שברן ופריך והרי אדם עשה הקב"ה בעצמו ואפ"ה הוכרח למות ומשני מכאן מוכח תחיית המתים מן התורה וממילא לא בטל לגמרי ואיתא בסנהדרין ד"צ ע"ב ונתתם תרומה לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מה אהרן חבר אף כהנים חברים. והנה המפורשים הקשו ע"ד המדרש בראשית בזכות התורה שנקרא' ראשית ולקמן אמר בזכות ביכורים שנקראו ראשית ותי' דדא ודא אחת