דברי יחזקאל סג

שאין לו משקוף עכ"ל, ובכ"מ שם הקשה על דבריו וז"ל ומה שכתב רבינו מפני שאין לה משקוף צ"ע שאם הכיפה חשוב משקוף אפילו אין גובה המזוזות עשרה טפחים ליתכשר ואם אין הכיפה חשוב משקוף כי הוו המזוזות עשרה טפחים מאי הוי אטו גובה המחוזות משוי לכיפה משקוף עכ"ל, והט"ז ביו"ד (סימן רפ"ז סק"ג) כתב ליישב קושית הכ"מ וז"ל ונ"ל דלק"מ דודאי יש בגובה עשרה אמרינן דיש כאן מזוזות וממילא יש משקוף על המזוזות משא"כ באין גובה עשרה טפחים אין לך מזוזות אלא שתאמר שמה שמתעקם הוא נחשב למזוזה ואם כן אין לך משקוף שכל העיקום כחדא חשבינן ליה ואין אתה יכול לעשות ממנו מזוזות וגם משקוף כן נ"ל עכ"ל, וכיו"ב כתב שם בבאר הגולה וז"ל ולענ"ד נראה נפרש דחשבינן ממקום שמתחיל להתעגל שהוא המשקוף ולכך צריך שיהיו המזוזות גבוהות עכ"ל, אמנם לשון הרמב"ם צ"ע דהרי כיון דס"ל דהמזוזות בעינן שיהיו בגובהן עשרה והעיגול אינו מצטרף אל המזוזות וכמו שכתב ג"כ הע"ז (שם בס"ק הקודם) יעו"ש אם כן הרי יש כאן משקוף ואין כאן מזוזות ולמה שינה הרמב"ם לכתוב לשון שאינו אליבא דאמת. [ב] והנה הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הלי"ד) כתב וז"ל כמה יהיה פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מעשרה טפחים ונא יותר מעשרים אמה וכו' בד"א שלא היה נו צורת הפתח אבל אם היה לו צוה"פ אפינו יהא גבהו מאה אמה או פחות מעשרה הרי זה מותר עכ"ל, ובחי' הרשב"א פ"ק דעירובין (דף י' ע"ב) כתב לתמוה על דברי הרמב"ם בזה וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל דצוה"פ מהניא אפילו למבוי שאינו גבוה עשרה ואינו מחוור בעיני כלל דצורת הפתח נא עדיפא ממחיצה גמורה וכל מחיצה גמורה שאינה גביה עשרה לא הויא מחיצה כ"ש צוה"פ דנא הויא מחיצה, ועוד דבהדיא תניא גבי כיפה דכל שאין ברגליה עשרה פטורה מן המזוזה דאינו פתח ונא נחלק ר"מ אנא משום דסבר חוקקין להשלים הא לאו הכי לא ומינה דכל היכא דליכא למימר חוקקין וכגון שאין בו כדי לחוק לכו"ע לאו פתח הוא עכ"ל. ולכאורה היה אפשר לומר לקושית הרשב"א דשפיר עדיף צוה"פ ממחיצה גמורה שאינה גביה עשרה, דאנו היה דין צוה"פ מצד יורד וסותם לבד וכמו דאמרינן לענין פי תקרה יורד וסותם וכמו שפירש"י לקמן (דף צ"ד ע"ב) ד"ה אמרי בי רב וכו' דאפילו בקרן זוית דנא עבדי אינשי פתחא אפ"ה שייך לומר פי תקרה יורד וסותם ועיי"ש בתד"ה וקירויו באלכסון ולעיל (דף ו' ע"א) ד"ה דפתחא יעו"ש דאלמא דפי תקרה אינו מדין פתח לפירש"י אלא מטעם דיורד וסותם, אז שייך שפיר סברת הרשב"א דנא עדיף צוה"פ ממחיצה ממש, אמנם בצוה"פ ס"ל להרמב"ם דמלבד דין דיורד וסותם אית ביה דין סתימה מתורת פתח וכמו פתח פחות מעשר דחשיב כסתום ה"נ ביותר מעשר בצוה"פ דכל שיש צוה"פ מפיק נה מתורת פרצה והו"ל פתח ממש ונא גרע מפתח פחות מעשר דהתם אע"ג דליכא משקוף שיורד וסותם אעפ"כ חשיב כל הרשות כסתום משום דעל כל החלל יש תורת פתח ה"נ בצוה"פ נעשה כל החלל כונו פתח ואף החלל שלמעלה מהמשקוף חשיב הכל פתת עד המחיצות שבצדדיו, ומשו"ה מועיל צוה"פ למטה מעשרה שכיון שחל תורת פתח על חלל זה פקע ממנו תורת פרצה ונעשה כונו כסתום ודמי למחיצה שגבוה יותר מעשרה. והנה במאירי בשבת (דף צ"ע) כתב להקשות דאמאי מועיל פי תקרה הא הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בו וכתב שם לתרץ דכך נאמרה הלכה דבקיעת גדיים נא מבטל מחיצת תקרה יעו"ש. והנה קושיא זו שייך רק אם נימא דעיקרו של תקרה הוא מצד דחשיב כסתום מתורת מחיצה אז שייך לומר דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו אבל אם נימא דחשיב כפתח ל"ש כלל חסרון דגדיים בוקעין בו דכך הוא דרכו של פתח להיות בוקעין בו ואדרבה עיקרו עשוי לבקיעה, וצ"ל דדעתו כדעת רש"י הנ"ל דפי תקרה אינו מתורת פתח דלשיטת התוס' שם דהוא מטעם פתח לא קשה מידי, וכן ממה דלא קשיא ליה אלא בפי תקרה ולא בצוה"פ נראה דכל דחשיב כסתום מתורת פתח לא איכפת לן בזה שהגדיים בוקעין בו. ומאי דקשיא ליה עוד להרשב"א מהא דכיפה שאין ברגליה גבוה עשרה פטורה מן המזוזה אלמא דפחות מעשרה אינו בכלל פתח היה נראה לומר דאינו כלל מדין פתח דעלמא אלא דהוא דין מיוחד במזוזה דבעי שיעור גובה עשרה בפתח וכמו שכתב הרמב"ם שם (בפ"ו מהלכות מזוזה הל"א) עשרה תנאים יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן שיהיה בו ד"א על ד"א או יתר ושתהיינה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיו לו דלתות ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר וכו' עכ"ל והך דין דבעי דלתות אינו כלל מתורת פתח דהא בלא דלתות גם כן חשיב צוה"פ ואעפ"כ לענין מזוזה אינו חייב עד שיהיו לו דלתות וכמו כן בעי שיהיה השער גבוה עשרה טפחים אבל לא מטעם דבציר מהכי לאו פתח הוא, ועיין בכ"מ (הלכות מזוזה שם הל"ה) שהביא תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל על דינא דדלתות שהצריך במזוזה וכתב הרמב"ם שם וז"ל הלא תדעו שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער אנא כך אמר על מזוזות ביתך ועל מזוזות כל שעריך וכך אמרו חז"ל אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי, וכן מוכח בריש עירובין וכו' עכ"ל, וזהו שדקדק הרמב"ם לכתוב ויהיה השער גבוה עשרה טפחים ולא קאמר הפתח משום דעיקר דין דבעי גובה עשרה טפחים אינו כלל מתורת פתח לשיטת הרמב"ם דגם פחות מעשרה מיקרי פתח אלא דהוא מדין שער המזוזה ואי לאו הכי הכי לא מיקרי שער. והרשב"א נראה דס"ל דהך דינא דבעי בפתח חלל עשרה עד המשקוף נמי הוא מתנאי פתח דבציר מהכי לאו פתח מיקרי, ומה שהקשה להרמב"ם דצוה"פ לא עדיף ממחיצה גמורה הוא רק לטעמיה דהרמב"ם קשיא ליה אבל לדידיה ס"ל דכל דליכא חלל עשרה לא נחית עליה תורת פתח כלל, וכן נראה ממה שהביא הרא"ש בפרקין (סימן י"ח) דברי הרשב"א עלה דאמרינן פירס מחצלת על הקורה קורה אין כאן דטעמא דמלתא הוא משום דכל שהקורה משוכה בתוך חלל עשרה נא מהני ולמד מזה דה"ה לקורה רחבה שמשוכה למטה מעשרה דפסולה יעו"ש. וכבר ביאר הגר"א באו"ח (סימן שס"ג ס"ק מ"ד) דמקורו של הרשב"א הוא ממה דקאמר בריש מכלתין מה למעלה חללה עשרים אף למטה חללה עשרה וכל דליכא חללה עשרה פסולה יעו"ש, והיינו מטעמא שכתב הרשב"א (דף ד' ע"ב) בשם הראב"ד דלמ"ד קורה משום מחיצה הוא משום דהו"ל פתח יעו"ש וא"כ אפילו לדידן דקיי"ל קורה משום היכרא מ"מ מדרבנן בעי שיהא עליה שם פתח אנא דלא ס"ל חודה יורד וסותם וכל דליכא חללה עשרה אינו בכלל פתח. אמנם מדברי הרא"ש מבואר דפליג שם על דברי הרשב"א ופירש דטעמא דפורס מחצלת קורה אין כאן משום דכיון דהקורה מיכסיה ע"י המחצלת אין כאן היכרא אבל אם הקורה עצמה משוכה למטה מעשרה דהוי היכרא שפיר דמי, וסוגיא דלעיל דבעי חללה עשרה יפרש כפירש"י דאמבוי קאי דבציר מעשרה לאו מבוי חשיב ולא על החלל שתחת הקורה והיינו משום דס"ל כדעת הרמב"ם דפתח לא בעי חלל עשרה, ועפי"ז היה אפשר ליתן קצת טעם על השמטת הרי"ף להך דינא דפורס מחצלת לפי מה שכתב הרא"ש (בסימן י') בפרקין לצדד דהרי"ף ס"ל דקורה משום מחיצה יעו"ש והיינו משום פתח וכמו שכתב הרשב"א בשם הראב"ד הנ"ל ומשו"ה לא