דברי יחזקאל סד

איכפת לן מה שהחלל נתמעט מעשרה ע"י פריסת המחצלת, אמנם מדברי הרי"ף רפ"ק דמכלתין בסוגיא דהיתה גבוה מעשרים ובא למעטו משמע קצת דס"ל קורה משום היכרא יעו"ש. [ג] איברא דדברי הרמב"ם עדיין אינם מיושבים דהרי כתב (בפט"ז מהלכות שבת הל"כ) פתח שצורתו כיפה אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים הרי זה צורת הפתח עכ"ל, ולמה הצריך הרמב"ם כאן רגליה גבוהות עשרה לפום מאי דס"ל דפחות מעשרה ג"כ מיקרי פתח, ועוד קשה מדבריו (שם בהלכה י"ט שכתב וז"ל צורת פתח האמורה בכל מקום היא אפילו קנה וכיו"ב מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר והקנה וכיו"ב שעל גביהן אע"פ שאינו נוגע בשני הלחיים אנא יש ביניהן כמה אמות הואיל וגובה הלחיים עשרה סרי זו צורת פתח עכ"ל, הרי מבואר להדיא דפחות מעשרה לא מהני, ועיין בביאור הגר"א (סימן שס"ג ס"ק מ"ו) ובאבן העוזר שם מה שנדחקו ליישב דברי הרמב"ם יעו"ש ועיין פמ"ג שם. והנה לשון הרמב"ם גם כן צריך מובן במה שכתב אע"פ שאינו נוגע בשני הלחיים אלא אפילו יש ביניהן כמה אמות הואיל וגובה הלחיים עשרה הר"ז צורת פתח, ולמה תלי הך דינא דאינו נוגע כשר בצוה"פ הוא מטעם דגובה הלחיים עשרה הא הם שני דינים מיוחדים והרי אפילו מאן דאית ליה בסוגיין דצוה"פ בעי נוגע בלחיים גם כן ס"ל דגובה הלחיים בעי עשרה דזה הוא מדין שיעור גובה המחיצה דכל התורה, והך דצריך ליגע או א"צ הוא דין של עצמות צורת הפתח, הן אמת דהך לשון הרמב"ם נובע מדברי הרי"ף בסוגיין שכתב וז"ל צריכין ליגע או א"צ ליגע פי' אלו הקנים שבמזוזות המבוי אם היו גבוהין עשרה טפחים ולא הגיע לקורה של מעלה מהו, רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע והלכתא כרב נחמן דתניא כוותיה מאי היא דתניא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים ושוין כשיש ברגליה עשרה שחייבת אלמא כיון שיש ברגליה עשרה אע"פ שאין הקירוי שבשמי הכיפה מגיע לרגליה פתח הוי וחייב במזוזה הכא נמי כיון שיש בקנים עשרה אע"פ שאינן מגיעין לקורה פתחא הוי עכ"ל. [ד] ולכן נראה לומר בישוב דברי הרמב"ם דס"ל דעיקר פלוגתא דר"נ ור"ש אם צוה"פ בעי נוגע בלחיים או לא הוא תלוי אם שייך לדון דין גוד אסיק בלחיים שמן הצדדין ולכו"ע בעי נוגע, אלא דר"ש ס"ל דגוד אסיק לא שייך אלא במחיצה גמורה ולא במזוזות שבצוה"פ ומש"ה לא מהני ור"ל ס"ל דאמרינן גוד אסיק וממילא חשיבי כנוגעין ממש אע"פ שאין כאן נגיעה במציאות אלא מצד הדין לבד ג"כ מהני כמו דמהני לרב ששת אם הרחיק הקנה שעל גביהן מהלחיים פחות מג"ט דאמרינן לבוד וחשיב נוגע, וכמו שמבואר מדברי הרמב"ם בפי' המשנה רפ"ק דמכילתין וז"ל אם יש גבוה קנה מכאן וקנה מכאן עשרה טפחים לא נצטרך לומר שיהיה קנה על גביהן נוגע בהן אלא אפילו נתרחק מהן יותר מג"ט נחשוב אותו צוה"פ וכו' עכ"ל, אלמא דפחות משלשה טפחים כשר אפילו למ"ד דצריך ליגע משום דהדין לבוד משוי ליה נוגע וה"נ דין גוד אסיק לר"נ משוי ליה נוגע ולפ"ז אף לדעת הרמב"ם דס"ל דצוה"פ חשיב גם בפחות מעשרה מ"מ אם אינו נוגע בלחיים ומופסק יותר משלשה אז בעי דוקא שיהיו גובה המזוזות עשרה כיון דכל עיקר דמתכשר כאן צוה"פ הוא רק מטעם דאמרינן גוד אסיק במזוזות כמו במחיצה גמורה א"כ כל שאין בגובה המזוזות עשרה אין בהם תורת מחיצתא לדון דין גוד אסיק, וזהו מה שדקדקו הרי"ף והרמב"ם דהואיל וגובה המזוזות עשרה משו"ה לא בעי נוגע הא אם היה נוגע ממש או מופסק פחות משלשה דחשיב נמי כנוגע מדין לבוד לא בעי גובה עשרה במזוזות מטעם דפתח פחות מעשרה נמי חשיב פתח. שוב הגיע לידי חי' המאירי על מסכת עירובין ומצאתי ב"ה שבעיקר היסוד זה בטעמא דר"נ דלא בעי נוגע כונתי לדבריו וז"ל בסוגיין קנה שעל גביהן אינו צריך שיהא נוגע בקנה שבצדדין אלא כיון שגבוהות עשרה אומרים גוד אסיק עכ"ל, שוב ראיתי בחידושי רעק"א באו"ח (סימן שס"ב סעיף י"א) שהביא גם בשם הרא"ם (ח"ב סימן כ"ו) דטעמא דאין צריך ליגע הוא מטעם דדיינינן גוד אסיק ומטעם זה מהני קנה אחד גבוה וקנה אחד נמוך ולא מיקרי פתחא שמאי יעו"ש אמנם בחידושי רע"א שם סיים דצ"ע לדינא, ולפמ"ש נתבארו דברים אלו מדברי הרי"ף והרמב"ם והמאירי דזהו טעמא דאין צריך ליגע ולפ"ז אם הקנה שע"ג משופע הרבה ודאי פסול דחשיב כפתחא שמאי. ומעתה אתי שפיר נמי מה שהקשה הרשב"א לדעת הרמב"ם מכיפה שאין ברגליה עשרה דפטור מן המזוזה אלמא דבציר מעשרה לאו פתחא הוא דלפי המבואר בסוגיין דכיפה שיש ברגליה עשרה אינו חייב במזוזה אלא למ"ד צורת הפתח אין צריך ליגע וכן מתבאר גם מדברי הרי"ף שנתבאר לעיל וכן מפורש בפרש"י בסוגיין והיינו עפ"י מש"כ הריטב"א להסביר טעמא דמלתא וז"ל ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת פי' עיקרא דמלתא דלא חשיב פתח לענין מזוזה אלא כשיש מזוזות עומדות שוות מן הצד גבוהות עשרה לכל הפחות כשיעור פתח ושיהא למעלה סף שוה נתון עליה כעין משקוף וכל שהוא עשוי ככיפה זו יש עליה בנין עומד פשוט על פני כולה ואותו בנין עומד במקום סף ולפיכך כשיש ברגליה גובה עשרה ברחב ד' כשיעור פתח מודים חכמים שהוא חייב במזוזה שהרי יש לנו מזוזות וסף ואותו עיגול יהא כמי שאינו וי"מ דמהא דמודו רבנן תפשוט לן שאין צריכין ליגע שהרי בכאן אין המזוזות נועין בסף לפי מה שפירשנו שאין העיגול חשיב לנו לא מזוזה ולא סף אלא הבנין שעליו ומה שהביא בתלמודא מימרא דאביי בפירושא דמתניתא וכו' כי שמא תאמר לעולם צריכין ליגע ומה ששוים חכמים בזו אינו אלא משום דמודו דאמר בהא חוקקין להשלים ומיירי שיש בכיפה כדי לחוק להשלים ומעתה הרי הם נוגעים קמ"ל מדברי אביי דלרבנן אין אומרין חוקקין להשלים והרי אין צריכין ליגע וכו' עכ"ל, וזהו מה שדקדק הרי"ף שאע"פ שאין הקירוי שבשמי קורה מגיע לרגליה משום דכל העיגול לא מתחשב לא למזוזות ולא לסף אלא הבנין השוה שבשמי קורה וזהו נמי מש"כ רש"י שהעיגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות ולפ"ז א"ש מה דבעינן בכיפה דוקא בשיש ברגליה גובה עשרה אע"ג דבשאר צוה"פ סגי בפחות מעשרה לדעת הרמב"ם משום דכיון דכיפה אינה מתכשרת רק למ"ד אין צריך ליגע וכל שאין המזוזות נוגעות במשקוף עיקר הכשירו הוא רק ע"י דין גוד אסיק ומשו"ה בעי דוקא בשיש ברגליה גובה עשרה דהו"ל מחיצה דשייך בה למימר גוד אסיק, ולפי"ז היכא דאין רגליה גבוהין עשרה אז ליכא חסרון בפתח כלל לדעת הרמב"ם דס"ל צורת הפתח לא בעי עשרה אלא דכל דרגליה פחותין מעשרה נמצא דליכא תורת גוד אסיק ואז פסול מטעם שאינו נוגע אפילו לדידן דקיי"ל דאין צריך ליגע, ולפ"ז מבוארין דברי הרמב"ם (בפ"ו מהלכות מזוזה הל"ד) שכתב דאם אין המזוזות גובהן עשרה פטור מפני שאין לו משקוף והיינו כיון דבעי שיהא המשקוף נוגע במזוזות ואם אינו נוגע הו"ל מזוזות בלא משקוף ומיושב קושית הכ"מ. ומה שלא פטר הרמב"ם באין ברגלי הכופה עשרה מטעם שכתב לעיל דבעי שיהא השער גבוה עשרה היינו דכפי מה שנתבאר דזהו עיקר דין במזוזה לבד, מדין שער ולא מדין פתח וא"כ הכא מיירי ביש בגבוה השער עשרה טפחים אלא דאין ברגלי הכיפה עשרה וזה פשוט. [ה] והנה לעיל בפרקין (דף ח' ע"ב) בהא דאמרינן נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן דלמ"ד קורה משום מחיצה וחודה החיצון יורד וסותם