דברי יחזקאל סב

דכל דאפשר למנוע בקיעת הרמב״ם לא חשיב ר"ה משום דאינו דומה לדגלי לדבר כיון דבשעה שהיו דגלי מדבר לא היה תורת ר"ה כלל, אבל במחכ"ת נעלם ממנו סוגיא ערוכה בשבת (דף צ"ח ע"א) דהמעביר בר"ה מקורה פטור משום דאינו דומה לדגלי מדבר וכן פסק הרמב"ם (בפי"ב מהלכות שבת הל"ו) יעו"ש וכן בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"ב) מעלות ומורדות שבארץ ישראל אין חייבין עליהן משום ר"ה שאינן כדגלי מדבר יעו"ש אלמא דאיתא להך דינא דדגלי מדבר והיינו דדוקא בשעה שהיו שרויין באהליהם אז חשיב כרמלית אבל בשעת נסיעתם אז חשיב רה"ר אפילו לדגלי מדבר וכן מתבאר מדברי הכ"מ. והא דאמרינן בפרק עושין פסין דלרבנן דלא ס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא חשיב ירושלים רשות היחיד בלי נעילת דלתות אלמא דחשיב מחיצה אע"פ שאינן ננעלות היינו מטעם דהיה לירושלים צוה"פ כמ"ש התוס' או גיפופי כמ"ש הריטב"א הנ"ל ומאי דס"ל לר"י אליבא דר"י דבלא דלתות נעילות חשיב ר"ה משום דרבים מבטלי מחיצתא אע"ג דלפמ"ש אין זה ענין למחיצה דהא מ"מ איני דומה לדגלי מדבר הרמב"ם יפרש דמה דקאמר ר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות ר"ל ראויות לינעל כמ"ש התוס' פסחים (דף ס"ו ע"א) ד"ה תוחב הנ"ל וכפשטות דבריהם דביארנו לעיל דרבי יוחנן ראויות לינעל קאמר יהא דפריך בסוגיין ורה"ר בדלתות מי מיערבא והא אר"י ירושלים וכו' לא פריך מדבעי נעילות, אלא מדבעי שתי דלתות ולב"ה סגי בדלת אחת ולא תקשי דאמאי לא סגי בדלת אחת לסתום את בקיעת רבים שלא יהא דומה לדגלי מדבר וכמו דס"ל להרשב"א כן יהובא לעיל היינו מטעם דהרשב"א ס"ל דבעי ששים ריבוא בוקעין וכל שנועלין דלת אחת תו אין ששים ריבוא יכולין לעבור דרך שם, אבל לדעת הרמב"ם דלא בעי ששים ריבוא בדלת אחת לא סגי שהרי יכולים לבקוע בתוך הרשות עד הדלת וכן צ"ל לפירש"י דפירש ג"כ האי טעמא דדלתות נעולות מבטל תורת רה"ר מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר (לקמן דף ק"א) יעו"ש ואעפ"כ ס"ל בסוגיין דרבי יוחנן בעי שתי דלתות ולא סגי בדלת אחת לבטל תורת ר"ה וכמ"ש התוס' בסוגיין לשיטת רש"י ואע"ג דדעת רש"י בסוגיין דר"ה בעי ששים ריבוא מ"מ ס"ל דכל שבוקעין בתוכו בטל אל הרשות הרבים שאצלו ודמי לר"ה המתקצר כמ"ש התוס' והרא"ש. [כד] והנה לפי"ז אין לנו הוכחה כלל מדברי הרמב"ם דשני כותלים בר"ה שדעתו לפסוק כר"א דיפה כחן של מחיצות דלא אתו רבים ומבטלי ליה. דאפשר דסובר כדעת האלפס דהלכה כרבי יוחנן ולא כר"א תלמידו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב רק דמה שמותר לטלטל אינו כלל מדין מחיצות ד"ת ומה דבטל ממנו תורת ר"ה הוא מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר. ונראה להביא ראיה לזה (דבפי"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג) כתב הרמב"ם וז"ל הזורק מר"ה לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית מחיצה גמורה שיש בה גובה י' ויותר מד' על ד' והרי הריבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה"י ואפילו היה בבקעה ואין שם ביניהם באר שהרי בכל רוח פס מכאן ופס מכאן ואפילו היי רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות והרי הן כחצרות שהרבים בוקעין בהם והזורק לתוכו חייב עכ"ל והך דינא איתא בעירובין (כ' ע"א) אמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות חייב פשיטא אי לאי מחיצה היא היכי משתרי למלאות ל"צ דעבד כעין פסי ביראות בר"ה וזרק לתוכה חייב הא נמי פשיטא אי לאו דבעלמא מחיצה היא היכי משתרי גבי בור למלאות ל"צ אע"ג דקא בקעי בה רבים ומאי קמ"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הא א"ר אלעזר חדא זמנא וכו' כאן הודיעך כחן של מחיצות וכו' יעו"ש ומדשני הרמב"ם וכתב הזורק לבקעה ולא כתב לר"ה אלמא דס"ל להרמב"ם דבקיעת רבים בר"ה אתו רבים ומבטלי מחיצתא ורק בקעה דהוי בקיעת רבים דכרמלית שאני דלא אתו בקיעת רבים דכרמלית ומבטלי מחיצתא וכמ"ש הרשב"א להוכיח כן מדברי הש"ס יעו"ש וכן משמע גם מדדחיק לאוקמי דינא דר"א דהזורק לפסי ביראות בר"ה ולא קאמר סתם דבקעי ביה רבים אלמא דבקיעת רבים דכרמלית לכו"ע לא מבעלה מחיצתא ומשו"ה הרמב"ם דפסק כרבי יוחנן רביה דר"א השמיע דין פסי ביראות בר"ה וכתב ואפילו בבקעה דבזה אפילו לרבי יוחנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ולדעת המ"מ דתפס בדברי הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא צ"ת אמאי שינה הרמב"ם לכתוב אפילו בבקעה ולא נקט לשון הש"ס אפילו בר"ה וצ"ע, ומדברי הרמב"ם בפיה"מ בפלוגתא דרבנן ור"י לענין פסי ביראות אם אתו רבים ומבטלי מחיצתא שכתב דהלכה כרבנן משמע כדברי המ"מ דפוסק כר"א ולא כר"י וכ"ז צריך תלמוד. ובהאי ענינא יש להקשות בהא דקאמר הש"ס בפרק עושין פסין ליישב דלא תיקשי דר"י אדר"י דשני בתים דהתם איכא שתי מחיצות מעליתא אבל פסי ביראות לא יעו"ש, ולפ"ז בפסי ביראות נגד כל הזוית בודאי חשיב רה"י דהתם הרי איכא שתי מחיצות שלמות ומאי דס"ל לר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא היינו נגד הפילוש של בין הפסין וכיון דר"י לא התיר אלא י"ג ושליש ולא יותר א"כ אין זה ר"ה דהוי פחות מט"ז אמה נגד הפילוש ולא דמי לר"ה המתקצר באמצע דחייב לדעת התוס' והרשב"א בסוגיין, דהתם הרי מחובר לר"ה גמור ובטיל אצלו משא"כ כאן דמופסק ע"י רה"י מכל ארבע רוחותיו וא"כ צריך להיות ר"ה מצד עצמו ובעי ט"ז אמה, ועפ"י דברי הבעל המאור והמלחמות שכתבו דלר"י שתי מחיצות דאורייתא אינו אלא בעומד מרובה על הפרוץ א"ש ויעו"ש בפ"ב (דף כ"ב) ועדיין צ"ע. סימן ו בענין צורת הפתח ענף א [א] גרסינן בעירובין (די"א ע"ב) תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן צריכין ליגע או אין צריכין ליגע רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה א"ל ר"ש לשמעיה רב גדא זיל שלוף שדינהו אזל שלף שדינהו אשכחיהו דבי ריש גלותא חבשוהו אזל רב ששת קם אבבא א"ל גדא פוק תא נפק ואתא אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר מידי בצורת הפתח א"ל תנינא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת אמר אביי הכל מודים אם גבוה עשרה ואין ברגליה שלשה אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוה עשרה ולא כלום, כי פליגי ביש ברגליה שלשה וגבוה עשרה ואין רחבה ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה ר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים א"ל אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גליתא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה ע"כ. והנה הרמב"ם כתב בהלכות (מזוזה פ"י הל"ד) וז"ל בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר חייב במזוזה אם אין בהם עשרה טפחים פטור מפני