דברי יחזקאל סא

ס"ל התם דדלתות ראויות לינעל חשיב מחיצה ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי להו. ואף דיש להשוות דבריהם ולומר דלא פליגי כלל דמה שכתבו התוספות בסוגיין דר"ה לא מערבא בדלתות הראויות לנעול מטעם דאתו רבים ומבטלי מחיצתא לכו"ע היינו היכא דליכא צוה"פ אלא הנך דלתות לבד משא"כ בפסחים שם דמיירו בירושלים גופה דהתם הוה לה צוה"פ או גיפופי גבוהין עשרה דהויא שם ד' מחיצות ימשו"ה לא אתו רבים ומבטלי לדידן דקיי"ל כרבנן. מ"מ ממה שכתבי התוס' לפרש דהא דקאמר ר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלית אינו ר"ל ננעלות אלא ראויות לינעל ורבי יוחנן קאי אליבא דרבי יהודה וכמבואר בפ"ב דמכלתין דמשני כאן ולא ס"ל אלמא דאפילו לרבי יהודה דס"ל בשם ד' מחיצות אתי רבים ומבטלי מ"מ דלתות ראויות לינעל עדיפא דחשיב כמחיצה ממש ולא גרע משני בתים בשני צידי וה"ר דמיערבא לר"י ולא אמדינן אתו רבים ומבטלי משום דאיכא שתי מחיצות שלמות, וכאן ס"ל להתוס' דאפילו לרבנן דפליגי אר"י לענין פסין הכא מידי דבלא דלתות נעולות אתו רבים ומבטלי מחיצתא יע"כ דפליגי בזה. ועדיין יש לפרש ולהשוות דבריהם בפסחים שלא יסתרו דבריהם שבכאן דמ"ש שם ולאו דוקא ננעלות אין כוונתם לפרש דמה דקאמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות ר"ל ראויות לינעל אלא דכוונתם דלדידן דלא קיי"ל כרבי יוחנן אליבא דר"י אלא כרבנן ממילא סגי בראויות לינעל דאע"ג דגם לרבנן אתי רבים ומבטלי מחיצתא בראויות לינעל לבד כמ"ש כאן, מ"מ ירושלים שאני דבלא דלתות נעולות הרי איכא צוה"פ ממש או גיפיפו גביה עשרה עד הדלתות דזה חשיב שם ד' מחיצות ולא אתי רבים ומבטלי אליבא דרבנן כמבואר להדיא בפרק עושין פסין, מ"מ ממה שכתבו התוס' דלאו דוקא ננעלות אלא ראויות לנעול כדמסיק התם וכוונתם לכאו' צ"ע דלמסקנת הש"ס דברייתא לא מיירי בר"ה אין לנו דאיה כלל מכאן דיועיל ראויות לינעל, ואע"פ דמסוגיא דעושין פסין יש להוכיח כן מדקאמר שם דאליבא דרבנן לא בעי נטילית בלילה מ"מ מה שכתבו התוס' שם להוכיח מסיגין צריך מובן. יע"כ צ"ל דכוונתם עפ"י מש"כ לעיל בשם המ"מ (פי"ז מהל' שבת ה"י) דהא דקאמר בסוגיין דהני אבולי דנהרדעא ראויות לינעל היאי מיירי ברה"ר וא"כ מוכח מסוגיין דר"ה מיערבא בדלתות וזהי כוונת התוס' מ"ש כדמסיק התם אהך דינא דאבילי דנהרדעא, והך דינא דאבולי דנהרדעא לא מיירי רק בשתי מחיצות ושתי דלתות ראויות לינעל לבד ואעפ"כ מועיל לדידן ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אלמא דחשיב כשם ד' מחיצות לרבנן, וע"כ מוכא מזה דפליגי על דבריהם שבכאן וס"ל דיפה כחן של מחיצות לרבנן אפילו בלא נעילת דלתות. [כב] ולפי כל האמור יתבארו היטב דברי הרבינו יהונתן במה שכתב להקשות על דברי הרי"ף דס"ל דר"ה מיערבא בשתי דלתות ננעלות דמאחר דהו"ל כרמלית האיך מועיל עירוב דלתות וכי עירוב מפיק לה מכרמלית אבל אם בנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן בשני ראשי המבוי אז מיערבא כיון דיש לה ד' מחיצות ודלתות נעילות, והיינו דבעיקר יסוד הדלתות ס"ל כשיטת רבינו אפרים שנתבאר לעיל דדלת אין לה דין מחיצה כלל מלבד מה דסותמת בפועל בשעה שהיא נעולה וכיון דביום חשיב סילוק מחיצה תו לית להרשות הרבים רק שתי מחיצית לבד, אלא דאעפ"כ רה"ר ל"ח דהא אינו דומה לדגלי מדבר וכדעת רש"י והרשב"א דבעינן שיהא הרשות מסור לרבים כל שעה וממילא חשוב כרמלית ביום ומה"ע קרי הגמרא לקמן לירושלים כרמלית אע"פ שדלתותיה ננעלות בלילה משום דנעילת דלתות בלילה לא משוי לרשות היחיד ביום שנסתלק המחיצה ומשו"ה איני מועיל עירוב של תיקון דלתות להתיר לטלטל כל זמן שאין על הרשות תורת רה"י ממש, ומשו"ה קאמר הרבינו יהונתן דאפשר דאם בנה עמוד מכאן ועמוד מכאן דאז חשיבי ד' מחיצות מדין פסי ביראות כמ"ש לעיל ואז שפיר מיערבא ע"י תיקון הדלתות אבל שיעשה הרשות היחיד ע"י הדלתות עצמן זהו אינו מועיל דאין להם תורת מחיצה כלל וגריעי אפילו מצוה"פ. והא דקאמר הש"ס בפרק עושין פסין דלרבנן דר"י לא בעי בירושלים דלתות נעולות משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אלמא דאיכא תורת מחיצה אפי' בלא נעילת דלתות, היינו משום דלירושלים היה צוה"פ ממש או גיפופי עד הדלתות דחשיב שם ד' מחיצות ובכה"ג חשיב רה"י מלבד נעילת דלתות, ואעפי"כ קרי לירושלים כרמלית היינו לומר דנעילת דלתות לא מפקע לה מתורת כרמלית ומה"ט אמר שם ירושלים כרמלית הואי דאמר ר״י ירושלים וכו' יעו"ש, ומשו"ה לא הקשה הרבינו יהונתן על ירושלים גופה היכא מיערבא אלא על רשות הרבים דעלמא דל"ל אלא הדלתות לבדן ואז הוי כרמלית ממש ולא מהני עירוב עד שיתקן אותו שיהיה רשות היחיד ממש. [כג] ומעתה יש ליישב דברי הרמב"ם דלא יסתרו דבריו אהדדי דמ"ש (בפי"ד מהלכות שבת הל"א) דבעי דוקא דלתות נעולות בלילה וכן (בפ"א מהלכות עירובין) יעו"ש, היינו משום דנהי דדלת אית לה תורת מחיצה אפילו בשעה שהיא פתוחה מ"מ דוקא בשיש עליה תורת דלת שננעלת בעת שראויה להנעל אבל באינה ננעלת לעולם אין תורת דלת עליה אע"פ שראויה לנעול, ומשי"ה לענין שיעשה רשות היחיד דין תורה דבעי ד' מחיצות לדעת הרמב"ם אינו מועיל דלת ראויה לנעול לבד אבל לענין להכשיר המבוי לטלטל לא בעי שיעשה רה"י דין תורה דהא כבר נתבאר לעיל דלשיטת הרמב"ם דס"ל ד' מחיצות מדאורייתא ומבוי שהכשירו בקורה הזורק לתוכו פעור ואעפ"כ מותר לטלטל בו אע"ג דדינו ככרמלית, ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דשני כתלים ברה"ר מותר לטלטל ע"י שתי דלתות ראויות לינעל אע"פ דמדאורייתא אין כאן אלא שתי מחיצות בלבד מ"מ בטיל ממנו תורת ר"ה ע"י אלו הדלתות אע"פ שאינן ננעלות. והיינו דכמו דסבירא ליה לרש"י והרשב"א דדלת הננעלת בלילה מבעל תורת רשות הרבים משום דאינו דימה לדגלי מדבר שהיה מסור להם כל שעה כמו כן סבירא ליה להרמב"ם דמה שיש לרשות דלתות ואפשר לחסום את בקיעת הרבים ולמנוע מהם רשות זה לעביר בתוכו תו אינו דומה לדגלי מדבר וכיוצא בו כתב הריטב"א לקמן (דף נ"ע) בשם הרמב"ם והגאונים דעיר של יחיד אין לה תורת ר"ה מפני שאינה מסורה לכל שיכול לחסום אותם כ"ז שירצה וכ"ש דא"ש לפי מה שכתב הרמב"ם (בפי"ד הלכות שבת הל"א) דמדבר בזמן הזה חשוב ר"ה ומבואר שם בכ"מ בשם הרר"א דמפרש בפ"ק דשבת בזמן שאין ישראל שרויין במדבר חשיב ר"ה אע"ג דלא בקעי ביה בפועל מ"מ כיון שהוא רשות המופקר לכל ויכולין לבקוע ולעבור שם באין מונע זהו חשיב ר"ה ומשו"ה בדלתות הראויות לנעול כיון דאפשר למנוע ולחסום את העוברים ושבים ואינו מחוסר מעשה כלל שוב אינו דומה לדגלי מדבר ומשום הכי כיון דע"י הדלתות אע"פ שאינן ננעלות בטיל ממנו תורת ר"ה ממילא מותר לטלטל דלענין טלטול לא בעי שיעשה רה"י דין תורה ומ"ש הרמב"ם עושה להם דלתות מכאן ומכאן ואח"כ יעשה ביניהם רה"י אין הכונה דחשיב רה"י ד"ת לענין הזורק לתוכו אלא דחשיב רה"י לטלטל, דכמו כן כתב הרמב"ם (שם לעיל בהל"ב) וז"ל האיך מתירין המבוי סתום עושה לו ברוח רביעית לחי אחד או עושה עליו קורה ודיו וכו' ויעשה רה"י ויהיה מותר לטלטל בכולו שד"ת בג' מחיצות בלבד מותר לטלטל ומד"ס הוא הרוח דרביעית ולפיכך די בלחי או קורה עכ"ל, הרי דמקרי רה"י לענין טלטול לבד אע"פ שהזורק למבוי שהכשירו בקורה פטור כמבואר ברמב"ם (שם הל"ע) יעו"ש. וחכם אחד כתב להעיר ע"ז דלפי שיטת הרמב"ם דמדבר חשוב ר"ה דוקא בזמן שאין ישראל שרויין במדבר אבל בזמן שישראל שרויין במדבר חשיב כרמלית כמבואר בכ"מ (ברפי"ד מהלכות שבת) א"כ תו לית לן לחדש הך דינא שכתב רש"י והרשב"א