דברי יחזקאל ס

ולכן נראה בביאור דברי התוספות בפשיעות דהנה עיקר קושית הש"ס דפריך דאמאי ס"ל לר"י דירושלים בלא דלתות נעולות הוי ר"ה גמור היינו כיון דיפה כחן של מחיצות אליבא דרבנן דלא אתו רבים ומבטלי להו בלא דלתות נעולות נמי, ואע"ג דלכאורה ירושלים בלא דלתות נעולות ל"ל רק שתי מחיצות וע"כ דבסה״ד דהתוס' הוה מפרשי דלכאורה בירושלים כיון דהיה גיפופי מכאן ומכאן עד הדלתות וכמ"ש הריטב"א שם א"כ דל מהכא דלתות נעולות בלילה הרי לא גרע מפסי ביראות וע"כ דח"ל לר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, וע"ז הקשו התוס' דלחי החבואר לעיל דפסי ביראות לא הותר ביותר מי"ג ושליש א"כ ירושלים איי לה דיו פסו ביראות כיון דרחבה ט"ז אמה ותו ליכא תורת מחיצה כלל בלא דלתית נעולות בלילה ומנלן דטעמא דר"י הוא דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומשו"ה תירצו דכיון והיה לירושלים צה"פ דמועיל ביותר מעשר מה"ת לכי"ע ואיכא מחיצה דאורייתא ומדבעי דלתות נעולות ע"כ דאתו רבים ומבעלי וא"כ קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ולתירוץ זה צ"ל דס"ל להתוס' דירושלים חשיב שם ד' מחיצות אע"ג דליכא אלא שתי מחיצות שלמות לבד מ"מ כיון דאיכא צוה"פ משני צדדין חשיב שם ד' מחיצות ועדיף יותר משני בתים בשני צידי ר"ה דמשני לקמן דליכא שם ד' מחיצות משום דהתם ליכא אלא לחיים בעלמא, דאל"כ למה דחיק הש"ס לשנוי כאן ולא ס"ל לישני דירושלים שאני דאינו אלא שתי מחיצות ופסין איכא שם ד' מחיצות, ובתירוץ השני כתבו דלפי תירוץ השני שכתבו לעיל בסוגיא דיתר על כן ניחא והיינו דמדאורייתא אין לחלק בין י"ג ושליש לרחב ע"ז יעו"ש וא"כ אף דירושלים רחב ט"ז אמה מ"מ כאן דאיירי לענין דאורייתא אמאי קאמר ר"י דבלא דלתות נעולות חייב משום ר"ה הא איכא שם ארבע מחיצות בירושלים מדין פסי ביראות, וכן משמע מדברי הרמב"ם ופרק י"ז מהלכות שבת) דמדאורייתא אין לחלק בין י"ג ושליש ליתר מכאן דבהלכה כ"ז ושם) כתב דשיעור להתיר לטלטל הוא י"ג אמה ושליש ובהלכה ל"ג (שם) לענין לחייב הזורקו לתוכו לא הזכיר שיעור כלל אלא כתב שכל שהריבוע ניכר ונראה נעשה ביניהם רה"י, דמדאורייתא באמת ליכא שיעור והרי הוא כמחיצות דעלמא שכל שנראה עצמו בתוך המחיצות חשיב רה"י כמבואר בחידושי הרשב"א והריטב"א לקמן (דף כ"ב ע"ב) בענין מעלות ומירדות דא"י יעי"ש ועיין בתד"ה דלמא מעלית ומורדית וכו' יעו"ש. ומעתה קושית המהרש"א מתיישבת בפשיטות דשפיר פריך הש"ס מהך דשני בתים בשני צידי ר"ה דס"ל לרבנן דאמרו לי דאין מערבין רה"ר בכך ובס"ד דהמקשן היה סבר דלחי וקורה משים מחיצה וטעמא דר"י דמערבין משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כמ"ש התוספות שם ד"ה קשיא דר"י וכי' יעי"ש ואפ"ה ס"ל לרבנן דאין מערבין ר"ה בכך אלמא דס"ל אתו רבים ומבעלי מחיצתא דלחי וקירה יה"ה למחיצה דפסי ביראות, ואע"ג דלחי ליותר מעשר לא מהני הייני מדרבנן אבל מה"ת מועיל אפילו ביותר מעשר והזורק לתוכו חייב וכמו דמחלק רב בין עשר ליותר מעשר בצוה"פ כמי כן לדידן בלחי דמועיל אפילו ביותר מעשר מדין תורה, וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשנה לקמן (דף צ"ד ע"א) עלה דמתניתין שם חצר שנפרצה לר"ה המכניס מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה חייב דברי ר"א ופירש"י שם שנפרצה במלואה אי ביותר מעשר עכ"ל, ובפיה"מ שם כתב בתנאי שיפול הכותל כולי מצד ר"ה יעו"ש והוא החלוקה הראשונה שכתב רש"י שנפרצה במליאה, ולא זכר כלל החלוקה הב' שכתב רש"י ביותר מעשר, והיינו משום דאי לא נפרצה במלואה א"כ הנשאר הו"ל לאי ומועיל ביותר מעשר מדאורייתא והזורק לתוכו חייב אפילו לחכמים דפליגי אר"א יעו"ש, ועיין לעיל (דף י' ע"א) תד"ה רב וכו' יעו"ש. נמצינו למדין מדברי התוספות דדלת שאינה ננעלת לעולם ליכא עלה תורת מחיצה כלל אע"פ שראויה ננעול דאל"ה אמאי הוצרכו התוספות לתרץ דירושלים בלא דלתות נעולות אשיב מחיצה או מדין צוה"פ שהיה לירושלים או מצד דהגיפופי שגבוהין עשרה עד הדלתות חשיבי כמו פסי ביראות בלא"ה חשיב מחיצה מה שיש לה דלתות הראויות לנעול כדעת הר"ח הנ"ל, ולומר דמה שכ' התוס' דהיה לירושלים צה"פ כוונתם על הנך דלתות גופייהו דבשעה שהן פתוחות לא גרע מצוה"פ, זה לא ניתן להאמר כלל וע"כ מוכח מדבריהם דפליגי על דעת הר"ח וס"ל דדלתות שאינן ננעלות אינן בתורת מחיצה כלל. [כא] אמנם מדברי התוס' בסוגיין ד"ה והאמר וכו' שהקשו דמאי פריך דר"ה אפילו בדלתות לא מערבא מהא דאר"י ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות חייבין עלי' משום רה"ר הא ר"י אליבא דרבי יהודה מיירי דס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ופליגי רבנן עליה ולדידהו ירושלים בלא דלתות ננעלות חשיב רה"י וא"כ שפיר י"ל דרה"ר מיערבא בדלתות שאינן נעולות, ומאי ק"ל דבשלמא ירושלים בלא דלתות נעולות ג"כ איכא תורת מחיצה או מטעם צוה"פ או מטעם פסי ביראות שכתבו התוס' לקמן משא"כ כאן שפיר פריך הש"ס דאיך מערבין רה"ר בלא דלתות נעולות הא ליכא מחיצה כלל ואפילו לרבנן דרבים לא מבטלי מחיצתא מ"מ כאן ליכא רק שתי מחיצות לבד ואפילו למ"ד לחי משום מחיצה מ"מ קורה לכו"ע משום הכירא ואין לומר דהנך שני בתים בשני צידי ר"ה חשיבי כמו פסי ביראות אע"ג דליכא עמוד מכאן ומכאן וכמו דאמרינן לענין אבן מרובעת אמה על אמה דאמרינן רואין כדאיתא לקמן (דף י"ט ע"ב) וה"נ בשני בתים אמרינן רואין, ז"א דא"כ מאי תירץ הש"ס לקמן דרבנן אדרבנן דגבי פסין איכא שם ד' מחיצות ובשני בתי ליכא רק שתי מחיצות הא תרווייהו כי הדדי נינהו ובודאי בפסין דדנין מדין רואין ג"כ ס"ל לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי. וע"כ צ"ל דבשני בתים ל"ש כלל לדון דין פסי ביראות מטעם רואין וא"כ קושית התוס' צ"ע וע"כ מוכח מדברי התוס' כאן דס"ל דדלתות אע"פ שאינן ננעלות רק ראויות לינעל ג"כ חשיבי כמחיצה או מדין דלת או מטעם צוה"פ כמ"ש הרשב"א כאן, ולכן שפיר הקשו דלפ"ז ל"ל דלתות נעולות אליבא דרבנן וע"ז כתבו לתרץ דכאן חשיב רק שתי מחיצות ואפילו לרבנן אתו רבים ומבעלי מחיצתא כי האי ורק בשם ד' מחיצות כמו פסי ביראית ס"ל לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי כמו שמחלק הש"ס שם אליבא דרבנן. יאע"פ שכתבנו לעיל דמדברי התוס' בפרק עושין פסין בתירוצם הראשין מוכח דציה"פ חשיב שם ארבע מחיצות י"ל דיקא צוה"פ ממש בקנה מכאן וקנה מכאן וע"ג אבל כאן דאינה אלא דלת פתוחה בעלמא לא חשיבא יותר מלחי דלא חשיב שם ד' מחיצות, או דאפשר דהתוספות כאן ס"ל דבצוה"פ ממש ג"כ שייך אתו רבים ומבטלי דגרע משם ד' מחיצות דפסי ביראות, וסוגיא דלקמן ע"כ ותפרש לפי תירוצם כאן כתירוץ השני שבתוספות בפרק עושין פסין הנ"ל דאל"ה לא מקשה הש"ס מר"י דפסי ביראות אר"י דירושלים דאיכא לשנויי כמו דמשני שם רימיא דרבנן אדרבנן. ועכ"פ נמצינו למדין מדברי התוס' בסוגיין דקיימי בשיטת רבינו חננאל דדלת הראויה לנעול אע"פ שאינה נעילה בלילה ג"כ תורת מחיצה עלה היכא דלא בקעי רבים והזורק מר"ה לתוכו חייב דהי"ל מחיצה דאורייתא היפך דבריהם שבתוס' פרק עושין פסין הנ"ל, וכן משמע מדברי התוס' בפסחים (דף ס"י ע"א) ד"ה תוחב לו בצמרו וכו' וז"ל משמע בשמעתין דיש איסור רה"ר בירושלים וקשה דאמרינן בפ"ק דעירובין (דף י' ע"ב) ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלית בלילה חייבין עליה משום רה"ר ולאי דיקא ננעלית אנא ראויות לינעל כדמסיק התם ותירץ ר"י דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות יכה"ג משני אמלתא אחריתא וכי' עכ"ל. ומבואר להדיא מד' התוס' דדלתות ראויות לינעל חשיב כמחיצה וכדעת התוס' בסיגיין. אלא דפליגי דבמה דס"ל כאן דבאינן נעילת אתו רבים ומבטלי מחיצתא אפילו לרבנן מטעם דלא היי שם ד' מחיצות