דברי יחזקאל נח

לנעול, והיינו דכיון דננעלת בלילה אם כן עדיף יותר מצוה""פ ומדין דלת הוא סותם ודוקא בהס"ד דהוה ס"ל דלא בעי רק ראויה לנעול לבד אז אינה רק צוה"פ לבד דכיון דאינה ננעלת כלל אינה בתורת דלת. [יז] איברא דדברי הירושלמי אלו יש לפרש גם באופן אחר וע"פ דרכו של הק"ע הנ"ל דהנה לקמן (דף י"א ע"ב) איתא ר"ל בשם רבי ינאי אמר צוה"פ צריכה היכר ציר והרמב"ם (בפט"ז מהלכות שבת) השמיע להך דינא. ועיין ברא"ש בשם רבינו מאיר מה שכתב בזה טעם להשמטת הרי"ף להך מימרא דר"ל וברא"ש שם הביא מדברי הירושלמי פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל בהך דינא אי בעי היכר ציר דר"ל מצריך היכר ציר ור"י לא מצריך, וכתב הרא"ש דאפשר על זה סמך הרי"ף ונא הביא דינא דר"ל דתלמודין ומסיק הרא"ש דאעפ"כ כיון דבתלמודין אמר ר"ל משמיה דרבי ינאי דהוא רביה דרבי יוחנן הלכה כרבי ינאי יעו"ש, והאחרונים כתבו להקשות על דברי הרא"ש דאף על פי דבירושלמי פליגי רבי יוחנן ור"ל בהך דינא אעפ"כ אין לפסוק בזה הלכה כרבי יוחנן כיון שלא הובא בתלמודין אלא דברי ר"ל אלמא דהלכתא הוא ועיין בב"י וב"ח (באו"ח סימן שס"ב) מ"ש בזה. ונראה דהנה בעיקר הטעם דצוה"פ בעי היכר ציר פירש"י דאע"ג דנא בעי דלת מ"מ חזיא לדלת בעי יעו"ש, וה"ט דכל דלא חזיא עדיין לדלת אין תורת צוה"פ ענה וכן משמע מד' הש"ג אונם ע"פ דרכו של הרמב"ם י"ל טעם אחר בזה דהנה (בדף י"א שם) קאמר הש"ס דר"י ור"ל פליגי בדינא דר"ח בצוה"פ שעשאה מן הנד נא עשה ולא כלום דר"י אית ליה דר"ח ור"ל נ"ל דר"ח יעו"ש ובפירוש רבינו חננאל כתב דצוה"פ מן הצד היינו דהעמיד מזוזות בנא תקרה על גביהן אנא קנה מכאן וקנה מכאן יעו"ש, ועיין בחי' הרשב"א. ונראה לפרש יסוד מחלוקתם בזה דלמ"ד דצוה"פ בעי קנה ע"ג עיקר דין סתימה של צוה"פ הוא כעין דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ואע"ג דתקרה בעי טפח וקנה של צוה"פ סגי במשהו היינו משום דתקרה ל"ל מזוזות מן הצד משא"כ תקרת צוה"פ, וכיו"ב מבואר בפי' רבינו יהונתן לקמן (דף י"א ע"ב) ענה דאמר רב חסדא דצוה"פ בעי שתהא בריאה לקבל דלת ואפילו דנת של קשין וכתב וז"נ ואפילו דלת של קשין של שבונין כלומר אפילו קנה העניין] כיין דאיכא צוה"פ שיש נו עמוד מכאן ועמוד מכאן סותמין במבוי קצת והקורה דקה מן הדקה מונחת עליהן אע"פ שאינה בריאה לקבל בנין אריח עם הטיט הצריך לי ואינה רחבה טפח סגי בהכי אבל כשהקורה נכנסת בחורי הכותל שבצפון ודרים וכל רוחב המבוי אפולש בזה אני קפדינן שתהא רחבה טפח ובריאה עכ"ל וא"כ דסתימת צוה"פ הוא מדין פי תקרה יורד וסותם כמו קורה למ"ד משום מאינה דין תורה, משו"ה נא מהני צוה"פ מן הצד היינו מזיזות לבד בנא תקרה דהא אין כאן דין סתימה, אבל למ"ד דצוה"פ מן הצד נמי מועיל הוא מטעם דס"ל דאין דין סתימה מדין חודה יורד וסותם אלא מטעם דע"י המזוזות לבד לאית עלה תורת פתח ואע"ג דיותר מעשר לא חשיב פתח אנא פרצה וכמו שפירש"י במתניתין דריש מכלתין הייני היכא דליכא קנה מכאן ומכאן, אבל ע״י קנה מכאן ומכאן חשוב פתח. ולפי״ז י"ל דלדעת הרמב"ם יתפרש טעמא דר"ל לא מטעם דחשיב פתח ע"י המזוזות לבד, דבאמת אין בכח הקנים שמן הצד בנא משקיף להוציא מתורת פרצה אנא מכיון דצוה"פ בעי היכר ציר כדי שתהא חזיא לדלת משום הכי מועיל מדין דלת וכמו דלת שאינה ננעלת לעולם אנא שראויה לנעול ס"ל לדעת כמה מהראשונים דחשיב סתימה מדין דנת ה"נ בצוה"פ כי האי חשיב כמו דנת כיון דראוי לדלת ואינו מחוסר כלל בעצמותו, עפי"ז ס"ל להרמב"ם דמשום הכי פליגי בירושלמי ר"י ור"ל אי בעי היכר ציר או לא משים דאזלו לטעמייהו דנר"י דס"ל כר"ח דצוה"פ מן הצד לא מהני ובעי תקרה על גביהם מדין יורד וסותם אם כן לא בעי היכר ציר כלל ואע"ג דבעי שתהא בריאה לקבל דלת של קשין זהו מדין צוה"פ בעצמותו דכל שאינו ראוי לעולם לדלת אינו בכלל צוה"פ אבל מה שמחוסר עדיין היכר ציר ולא חזיא לדלת זה אינו מגרע תורת צוה"פ, אבל ר"ל לטעמיה דאית ליה צוה"פ מן הצד מהני דאין דין סתימה הוא מצד יורד וסותם דהא ל"ל תקרה וע"כ דהוא מדין דלת ומשו"ה בעי היכר ציר שלא יהא מחוסר מעשה כלל אלא דלת לבד ומשו"ה השמיט הרמב"ם הך דינא דר"ל דהיכר ציר אחר שפסק (בפט"ז מהלכות שבת הלי"ט) דצוה"פ בעי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג כר"ח וכר"י ולדידהו לא ס"ל הך דינא דהיכר ציר. ואע"ג דממה שכתב הרמב"ם (שם הלכה כ') וז"ל וצורת הפתח שעשה אותה מן הצד אינה כלום שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע עכ"ל, לכאורה משמע דהוא דינא דר"ח דצוה"פ שעשה מן הצד וכמו שפירש רב האי ז"ל והובא ברב אלפס דהיינו שעשאה בקרן זוית וכן מבואר בסמ"ג עשין דרבנן (הל' עירובין) דהרמב"ם מפרש בדר"ח כפי' של רב החי, לח תיקשי לפי דרכנו דדינא דר"ח שפיר מפרש הרמב"ם דמיירי במזוזות לבד בנא משקוף כפירושו של הר"ח הנ"ל ואעפ"כ פסק גם לדינו של הרב האי דפתח בקרן זוית לא מהני ונא מטעם דהפירוש בדברי רב חסדא כן הוא אנא מקורו מסוגיא דלעיל (דף ה' ע"ח), נה דפליגי רב יוסף ואביי במשכו של מבוי בכמה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא אין מבוי ניתר וכו' ודחי ר"י דפתח לו בקרן זוית ובפירוש ר"ח איתא שם ואביי אמר לך פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי יעו"ש. וכן עוד שם (דף ע"א) אמר רב הונא בריה דר"י כגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ועיי"ש בתד"ה דפתחח וכו' יעו"ש, וע"ע לקמן (דף צ"ד ע"ב) ומשום הכי פסק הרמב"ם כהנך סוגיות דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי אלא באמצע. [יח] ועפי"ז יתבארו דברי הירושלמי במכלתין (פרק קמא הל"א) עלה דמתניתין דאם יש לו צוה"פ אפילו רחב מעשר אמות אינו צריך למעט וז"ל חנניא בר שילמיא הוה יתיב איתנא לחייא בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א״ל לית כן א"ל ונא ניתנייה כן א"ל דתניתיה ואודעיה דלית כן וכו' רבי ינאי בי ר"י בשם רשב"ל ציר וכן ציר נא יהא מחוסר אלא דל וכו' אמרה רבי ירמיה קימי רבי זעירה א"ל ומה בידך רבי אילא בשם רבי יוחנן צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי ע"ג אמר רב יוסה רבנן דהכא כדעתון ורבנן דתמן כדעתון רבנן דתמן דאינון חמרין צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי ע"ג ואינון חמרין לית כן ורבנן דהכא דאינון אמרין ציר וכן ניר לא יהא מחוסר חנא דלת ואינון אמרין דאית כן עכ"ל, ופירש הק"ע דר"י דס"ל דצוה"פ בעי קנה מכאן ומכאן וגמי ע"ג ולא בעי היכר ציר ס"נ כרב דלית כן דאפילו יותר מעשר צריך למעט בצורת הפתח כזה כיון דלית ליה ציר וכן ניר, אבל רשב"נ דס"ל דבעי ציר ס"ל דאית כן דבצוה"פ כזה דחית ליה ציר ואינו מחוסר אלא דלת יש להתיר אפילו ביותר מעשר יעו"ש, ובספר גאון יעקב תמה ע"ד הק"ע דהא הרי"ף והרמב"ם פסקו כמתניתין דא"צ למעט אע"פ דנא ס"ל דבעי היכר ניר ובירושלמי כחן מסיק דלמאן דנא בעי היכר ציר מתני צריך נמעט ועוד הא דקאמר בירושלמי דר"י ור"ל פליגי בהיכר ציר מנא נן אטו משום דאמר ר"י קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג לא מני סבר נמי היכר ניר והרי מאן דבעי היכר ציר אית ליה נמי קנה ע"ג ובבבלי נמי החמר ר"ל היכר ניר ואמרו שם תנא צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג יעו"ש, ולפמ"ש ח"ש דעיקר טעמא דקאמר רשב"ל דבעי היכר ניר ולא יהא מחוסר אלא דנת אינו כלל מדין צוה"פ אלא דהוא מתורת דלת ואם כן נא ס"ל דבעי קנה ע"ג וס"ל דצוה"פ מן הנד נמי מהני לפירוש ר"ח הנ"ל דהיינו מזוזות לבד. אבל ר"י דס"ל דצוה"פ בעי קנה ע"ג והוא מדין פי תקרה יורד וסותם, אם כן נא בעי ראוי לדלת רק שיכולה לקבל דלת של קשין דאל"ה