דברי יחזקאל נו

עכ"ל, והאחרונים תפסו בפשיטות מדברי הר"ח אלו דס"ל כדעת הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"ט) דארבע מחיצות דאורייתא ממ"ש בתחלת דבריו ונמצא בו ד' מחיצות לפיכך הזורק מר"ה לתוכו חייב, ועיין במ"מ על דברי הרמב"ם שם שנראה מדבריו שגם דעתו דשיטת ר"ח הוא כשיטת הרמב"ם בדין זה דבעי דוקא ד' מחיצות אלא דהה"מ דייק זה מדברי הר"ח (בדף י"א ע"ב) בסוגית הגמרא עלה דמתניתין דהכשר מבוי יעו"ש ועיין בספר גאון יעקב מש"ש בענין זה. אבל דברי הר"ח לכאורה תמוהים מאד דלפ"ז מאי משני לרבא דברייתא הכי קתני מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב הא כיון דרבא ס"ל דלחי משום היכרא ואין עליו תורת מחיצה כלל א"כ אינו אלא ג' מחיצות ואמאי חייב הזורק מרה"ר לתוכו הא לכרמלית זרק, ולומר דרבא פליג על רב יהודה גם בהך דינא דד' מחיצות מלבד פלוגתתם בדין לחי משום מחיצה או לא זהו דוחק גדול ועיקר חסר מן הספר ולא משמע דפליגי בתרתי, ועוד דלשון הר"ח אינו מדוקדק כל הצורך דבדברי רב יהודה קאמר דאם הכשירו בלחי כיון דהניחו במקום מחיצה נמצא דיש לו ארבע מחיצות אבל הכשירו בקורה אין בו אלא ב' מחיצות ודלת ובפשוטו הו"ל למימר דאם הכשירו בקורה הו"ל ג' מחיצות ומשו"ה הזורק לתוכו פטור ומה זה דקחשיב שתי מחיצות ודלת דמשמע דאפילו ג' מחיצות אין כאן. אכן לפמ"ש בדעת האלפס ורש"י ע"פ דברי התוספות דסתימת דלת אינה רק במקום דסותמת הרשות יש לפרש דלא בעינן שהדלת תהא סותמת הרשות בפועל אלא דכל שהוא סתום מצד הדין סגי ואז יש עליה תורת מחיצה דזהו חשוב סתימת רשות כל שמצד דין תורה חשיב סתום מארבע רוחות דהיינו שיש לו ד' מחיצות, וזהו מה שכתב הר"ח בתחלת דבריו דאם הכשירו בנחו מצד אחד ודלת מצד אחד נמצא דיש לו ארבע מחיצות דהיינו כיון דהלאו הוא מדין מחיצה ממילא גם הדלת סותמת עכשיו ואפילו בשעה שהיא פתוחה כיון דיש לה דין דלת בשעת סתימה שהרי סותמת את הרשות הזה שהרי יש לו ארבע מחיצות, אבל הכשירו בקורה שאינו אלא משום היכר נמצא דאין לרשות זה אלא שתי מחיצות ודלת והך דלת אין לה דין סתימה בכאן כלל כיון שהוא ברוח שלישית שאינה סותמת הרשות כלל וממילא הו"ל שתי מחיצות לבד, וחע"ג דבשעה שהדלת ננעלת הו"ל מחיצה בפועל ואז חשיב ג' מחיצות ממש מ"מ כאן בהכשר מבוי מפולש לא בעי כלל ננעלות דהא סגי בראויות לנעול כמבואר בסוגיין, וכן מפורש גם בפירוש ר"ח בסוגיין דלהלכה מבוי מפולש סגי בראויות לנעול ומשו"ה הך דלת כיון דאינה מחיצה בפועל אלא דין מחיצה בלבד לא מהני כל שהרשות פרוץ מרוח רביעית והו"ל רק שתי מחיצות לבד ומשו"ה מסיק אליבא דרבא מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא נהי הזורק לתוכו חייב דג' מחיצות דאורייתא בין לרבא בין לרב יהודה דבזה לא פליגי כלל, ומ"ש הר"ח דהכשירו עכשיו בלתי חייב אין כוונתו דעשה לחי למבוי כדי שיהיה ג' מחיצות ולחי לחייבו מטעם זורק מר"ה לרה"י דבאמת סגי בג' מחיצות לבד לפמ"ש, וע"כ צ"ל כן דהא לרבא דס"ל לחי משום היכרא מה יועיל שהכשירו בלחי סוף סוף אין לו רק ג' מחיצות לבד דהא הלחי אין לו תורת מחיצה כלל אפילו ברוח רביעית, אלא כוונת הר"ח שדין הכשר מבוי זה עכשיו הוא בלחי [וצריך להדגיש ציר"י תחת השי"ן של והכשירו ולא בחירי"ק כמו שתפס חכם אחד] והיינו דוקא שיש נו ג' מחיצות גמורות אבל שתי מחיצות ודלת לא דאין הכשר מבוי זה בלחי אליבא דרבא כיון דהאי לחי לא חשיב מחיצה לא מיקרי רק שתי מחיצות ודלת כמו דס"ל לרב יהודה לעיל בקורה דאז הדלת ג"כ אין לה דין מחיצה כלל ונמצא דאין לו אלא שתי מחיצות לבד [יג] ועפי"ז יש לבאר גם דברי הר"ח לקמן (דף ק"א ע"א) עלה דאמרינן התם דירושלים לאחר שנפרצו בה פרצות חשיב רה"ר ופירש ר"ח דמיירי שנפרצו בה פרצות יותר מעשר יעויין שם, ולכאורה כיון דירושלים בשעה שדלתותיה נעולות בלילה הויא לה כחצר של רבים שלא עירבו בה וכמו שפירש"י שם ובסוגיין אם כן אין לה תורת ר"ה רק נגד הפרצות לבד וא"כ נהי דנוקמי שהיו בה פרצות מכוונות זו כנגד זו מ"מ עדיין א"א שיעשה שם רה"ר רק אם יהיה רוחב הפרצות יותר מע"ז כשיעור רוחב ר"ה כמבואר בדברי בעל המאור ומלחמות בפרק עושין פסין (דף כ"ב) יעו"ש, ולכאורה היה נראה לומר בדעת הר"ח דדעתו כדעת התוספות והרא"ש והרשב"א בסוגיין דר"ה המתקצר באמצע וחוזר לפחות מט"ז אמה אין בכך כלום וחשיב ר"ה אף במקום המתקצר יעו"ש, וא"כ ה"נ י"ל כיון דלאחר שנפרצו פרצות יותר מעשר והפרצות מפולשות זו כנגד זו הו"ל ר"ה נגד הפילוש אפילו בפחות מט"ז אמה כמו ר"ה גופיה המתקצר באמצע לפחות מט"ז אמה, אמנם לפי"מ שכתב הרשב"א שם לחלק בין היכא שארך המבוי הוא לארכו של ר"ה דאז הו"ל ר"ה במקום שמתקצר משום שהרבים נכנסין ויוצאין בו ביושר והו"ל כחלק מר"ה גופיה אבל לא כשארך המבוי הוא לרחב ר"ה דאז אין הרבים נכנסין בו ביושר אלא שצריכין להתעקם ואינו נראה כרשות הרבים אלא כרשות אחרת חשיב ואין לו תורת ר"ה בכה"ג ע"ש, א"כ הכא דלאחר שנפרצו בה פרצות ג"כ אין הרבים נכנסין מרשות הרבים להדיא דרך הפרצות אלא צריכין להתעקם קצת ובכה"ג לא חשיב ר"ה וא"כ בעי פרצות רוחב ט"ז אמה דאז הו"ל ר"ה ממש מצד עצמו ואמאי ס"ל לר"ח דסגי ביותר מעשר. אבל לפמ"ש א"ש דכיון דאיכא פרצות יותר מעשר אז נעשה ר"ה גם נגד הדלתות דהרי מעתה אין הדלתות סותמות את הרשות רק מטעם מחיצה ממש, חבל דין סתימה מדין דלת או צוה"פ אין להן כיון דבלא"ה הרשות פרוץ ע"י פרצה יותר מעשר וא"כ ביום הו"ל ר"ה גמור נגד הדלתות דהיינו בכל ירושלים כיון דליכא אלא שתי מחיצות לבד או לרבי יהודה בעומד באמצע הפילוש דהתם הו"ל רוחב ט"ז אמה ופליג על דעת רש"י והרשב"א דס"ל דדלת שננעלת בלילה הרי היא חוסמת את העוברים ושבי' ומבטל את הרשות מדין ר"ה משום דאינו דומה לדגלי מדבר אלא ס"ל כדעת האו"ז הנ"ל דכה"ג כיון דמסור להם בשעה דדרך לבקוע הו"ל כדגלי מדבר. ולפ"ז אפשר ליישב נמי מה שהקשה האור זרוע לשיטת התוס' בפרק עושין פסין דרבי יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה מיירי לעומד באמצע הפילוש דליכא אפילו שתי מחיצות וא"כ מאי משני התם דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות הא מ"מ איכא מחיצות לעומד באמצע הפולש דהיינו נגד הדלתות והו"ל רה"י ולפמ"ש א"ש דלאחר שנפרצו בה פרצות תו חין הדלתות מועילות כלום וכמאן דליתנייהו דמו בשעה שנפתחות כיין דאין עליהן דין מחיצה כלל דהא אין סותמות הרשות בשעת לעילה ואינן אנא מחיצה בפועל ובשעת פתיחה הו"ל סילוק מחיצה. [יד] והנה עפי"ז יוצא לנו דהא דרה"ר לא מערבא אנא בשני דלתות לדעת הרי"ף ורש"י אינו אנא לאפוקי דאינו מועיל דלת אחת משום דאז אינו כי חם שתי מחיצות לבד דנא הוי רה"י אבל דנת מכאן ולחי מכאן אי דלת מכאן וצוה"פ מכאן דאז הו"ל ארבע מחיצות מועיל גם בעירוב רה"ר, ומה שכתב הרי"ף דרה"ר לא מערבא אלא בשתי דלתות ומשמע דדלת מכאן וצוה"פ או לחי מכאן נא מהני וכן מתבאר מדברי הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"י) שכתב אבל צוה"פ ולתי וקורה אינם מועינים בהכשר רה"ר, היינו מדין דרבנן דלתקן המבוי נא סגי אם יוצא מאיסור תורה לבד כמו בכל ג' מחיצות לדעת הראשונים דהו"ל רה"י דאורייתא אבל לענין לזרוק לתוכו מרה"ר בודאי חייב בדלת מכאן וצוה"פ או לחי מכאן וכל זה מתבאר בפירושו של רבינו חננאל בסוגיא דמבוי הראוי לשיתוף עפ"י מה שנתבאר לעיל,