דברי יחזקאל נה

למימר נפתחים נעשה בתוכם רה"י ומדקאמר נפתחים נעשה מקומם רה"ר משמע דאנו דנין על מקום הדלתות לבד, והיינו ע"פ המבואר בשבת (ק' ע"א) דמקום המחיצות ג"כ חשיב רה"י דק"ו הוא אם לאחרים עושה המחיצה לעצמו לכ"ש ע"ש וכן פסק הרמב"ם (בפי"ד מהלכות שבת הל"ג) ע"ש, ומשו"ה בשעה שהדלתות ננעלות דהוי רה"י מדין מחיצה ממש וא"כ גם מקומן נעשה רה"י מדין ק"ו והזורק לתוכן ונח ע"ג עובי הדלתות חייב דהו"ל כאלו נח בתוכן אבל כשנפתחים אף דהרשות חשיב רה"י מדין דלת או צורת הפתח כמ"ש לעיל דזה ג"כ חשיב מחיצה מצד הדין, מ"מ אינו מועיל רק לסתום הרשות שבתוך הדלתות ולא על מקום הדלתות דכל שהמחיצה אינה אלא מצד דין סתימה לבד ואינה מחיצה בפועל לא נתפס בה עובי כלל, ולא דמי לצוה"פ דהתם גם מקום הפתח חשיב רשות היחיד משום דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם וכמו דאמרינן לגבי קורה כיו"ב לקמן (דף ח' ע"ב) יעו"ש ומשום הכי מקום הפתח הו"ל בתוך המחיצה ממש משא"כ בדלתות דאינן מדין יורד וסותם אלא דהוא מדין סתימת הרשות לבד לא שייך לדון בזה ק"ו על עובי הפתח דלא נתפס בזה עובי כלל. אולם פירוש זה לא יתכן לדעת רש"י והרשב"א הנ"ל שכתבו דמשו"ה דלתות נעולות בלילה מבעל הרשות מתורת רשות הרבים משום דאינו דומה לדגלי מדבר שהיה פתוח ומסור להם הרשות כל שעה וא"כ גם בשעה שהפתחים נפתחים אין מקומם נעשה רה"ר דהא אין רשות זה דומה לדגלי מדבר כלל דהרי כיון דבלילה אין רבים יכולין לבקוע באותו מקום של עובי הדלתות בעיל ממנו תורת רה"ר והא דדיינינן הק"ו לענין עובי הכתלים היינו לעשותם רה"י אבל לבטל מהם תורת רה"ר בלא ק"ו נמי בטיל מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר, ואולי יש לדמותו לר"ה המתקצר באמצע מט"ז אמה דס"ל להתוס' והרשב"א בסוגיין דבטיל לר"ה שאצלו אע"ג דאינו דומה לדגלי מדבר דהתם היה ע"ז אמה יעו"ש וה"נ הכא בטיל מקום הכתלים אצל הר"ה. [ט] עוד אפשר לומר בישוב קושית המאירי על שיטת רבינו אפרים מסוגיא דלקמן דמבואר דגם ביום אע"פ שהדלתות פתוחים ג"כ הו"ל רה"י מדאורייתא עפ"י מ"ש הרשב"א בספר עבודת הקודש והובא ג"כ במאירי (שם) דאף דר"ה מיערבא בדלתות בלילה מ"מ בפלטיא שמתקבצים שם רבים חשוב ר"ה אף בדלתות נעולות בלילה יעו"ש, והיינו דעיקר טעמא מה דמועיל דלת ננעלת בלילה הוא מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר המסור לרבים כל שעה א"כ דוקא בר"ה כי האי דנעשה ר"ה מצד עוברים ושבים וכיון דהדלת ננעלת ואין הרבים יכולים לבקוע בלילה ממילא לא נעשה רה"י גם ביום מצד דאינו מסור להם הרשות כל שעה, אבל בפלטיא שמתקבצים שם ששים ריבוא דהו"ל רה"ר מצד עצמו בלי בקיעת רבים שמחוצה לה א"כ מה בכך דהדלת ננעלת בלילה וחוסמת את העוברים ושבים כיון דאין הר"ה נעשה על ידם כלל, ואף דדעת הרשב"א דדלת דין סתימה יש לה אף בשעה שהיא פתוחה כמו שיתבאר מ"מ הא הרשב"א פסק לקמן בפרק עושין פסין (דף כ"ב) דהלכה כר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא יעו"ש וא"כ י"ל דדוקא בירושלים דהיו בה ששים ריבוא דהו"ל רה"ר מצד עצמה בכה"ג קאמר רבינו אפרים דאינו מועיל נעילת דלתות שבלילה ליעשות רה"ר ביום דהו"ל כפלטיא שמתקבצים בה רבים אבל בר"ה דעלמא דהו"ל ר"ה רק מצד בקיעת עוברים ושבים גם הוא יודה דבכה"ג דדלתות נעולות בלילה לא הוי ר"ה כלל דתו אינו דומה לדגלי מדבר וא"כ שפיר מקשה הש"ס לקמן דירושלים כרמלית הוי אף ביום משום דבזמן מעשה דשוק של פטמין לא היו עוד ששים ריבוא והו"ל רק כר"ה דעלמא [י] ובאופן אחר אפשר ליישב דעת רבינו אפרים דס"ל דדלת יש לה דין מחיצה אף כשהיא פתוחה ואעפ"כ ירושלים לא מיערבא בדלתות נעולות בלילה משום דס"ל כדעת הראשונים דהלכה כרבי יהודה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וכיון דירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין לא מהני דלתות נעולות להתיר תוך הפילוש כיון דאינו מחיצות מעלייתא אלא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי לה ולא מהני אלא לרבנן ולא לר"י דכל כה"ג דלא הוי מחיצה גמורה אתו רבים ומבטלי לה וכדעת האור זרוע הנ"ל והך סברא דאינו דומה לדגלי מדבר לא ס"ל משום דכל דבקעי רבים ביום בשעה שדרכן לבקוע דמי לדגלי מדבר, ולפ"ז שפיר פריך הש"ס לקמן ורבנן אמר ר"מ ר"ה ומהדרו אינהו כרמלית והיינו אף דחכמים דאמרו לו שהם רבי יהודא כמבואר בירושלמי שם לטעמייהו שפיר מהדרי דלדידהו ירושלים הוי ר"ה משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, אבל לר"מ לא מהדרו כלל דהא ת"ק דפליג על ר"י בפסי ביראות הוא מסתמא ר"מ דכיו"ב פריך הש"ס בר"פ הדר על ת"ק דמתניתין מר"מ אף דלפירוש הר"ח והרי"ף והרא"ש לא גרסינן במתניתין ר"מ יעו"ש וע"כ דסתם ת"ק הוא ר"מ וא"כ פריך הש"ס דלר"מ לא מהדרו רבנן כלל מירושלים דלטעמיה ירושלים כרמלית הואי ומשו"ה משני דלאחר שנפרצו בה פרצות הוי רה"ר לכו"ע וא"כ שפיר מהדרו לר"מ. ענף ב [יא] ועפ"י האמור יתבאר גם דעת הרי"ף ורש"י דס"ל דר"ה מיערבא בדלתות נעולות בלילה משום דגם ביום חשוב רה"י אף דדלתות פתוחות מ"מ יש לדלת זו דין סתימה כמו שאר מחיצות הסותמות מצד הדין, אלא דלא נתבאר עדיין דאמאי לא סגי בדלת אחת כמו דאמרינן בכל מקום ג' מחיצות דאורייתא ואמאי בעי דוקא כאן ארבע מחיצות. ונראה כיון דכל עיקר של סתימת דלת דמהני אף בשעה שאינה נעולה הוא מצד דכך דרכה של מחיצה זו להפתח ולהנעל ולא חשוב סילוק מחיצה בכה"ג אף בשעה שפתוחה ומשו"ה כל דיש לה תורת דלת מלבד דיש לה תורת סתימה בשעה שנעולה מן מחיצה בפועל יש לה גם דין מחיצה והך דין מחיצה לא בעיל מינה גם אח"כ בשעת פתיחה, ועפי"ז מתבאר היטב דברי התוספות לשיטת רש"י דאימת יש דין סתימה עליה דוקא היכא דאיכא ג' מחיצות דאז מכיון דסותמת את הרשות בשעת נעילה תורת דנת עליה ומשום הכי בשעת פתיחה יש לה תורת סתימה גם מדין מחיצה, אבל היכא דליכא כי אם שתי מחיצות ודלת דאין דלת זו סותמת הרשות כלל כיון דעדיין הוא פרוץ מרוח רביעית נמצא דאין לנעילה זו רק תורת מחיצה בפועל לבד ולא תורת דלת משו"ה בשעת פתיחה הו"ל סילוק מחיצה דלא שייך לומר דסותם מצד הדין כיון דנחית עלה דין מחיצה כלל ומשו"ה בעי שתי דלתות דאז כיון דסותמות את הרשות חל עליהן תורת דלת ומשו"ה אפילו בשעה שנפתחות לא בעיל מהן תורת סתימה שיש עליהן מצד הדין. [יב] ועפי"ז אפשר לבאר דברי רבינו חננאל לקמן (דף י"ב ע"ב) בסוגיא דמבוי הראוי לשיתוף וז"נ אמר רב יהודה מבוי הראוי לשיתוף פי' כגון מבוי מפולש ועשה בראשו האחת דלת ובראשו האחרת לחי או קורה לפיכך ראוי הוא עכשיו לשיתוף אם הכשירו בלחי הלחי במקום מחיצות חשיב ונמצא בו ד' מחיצות לפיכך הזורק מרה"ר לתוכו חייב אבל הכשירו בקורה שהוא משום היכר ואין בו אלא ב' מחיצות ודלת הזורק לתוכו פעור וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר ואקשינן לרבא מיהא הזורק למבוי יש לו לחי חייב אין לו לחי פטור מאי לאו יש לו הכשירו בלחי אין לו לחי אין הכשירו בלחי אלא בקורה קשיא לרבא ומשני רבא הכי קתני מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב אבל מחוסר לחי ומחיצה פעור וכו'