דברי יחזקאל נד

כאן לחי או קורה ודלת ננעלת בלילה הר"ז רה"י שאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל עת והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רה"ר עכ"ל והובאו דברים אלו במ"מ (פי"ז מהלכות שבת הל"י) יעו"ש, וכן מתבאר ג"כ מדברי רש"י לקמן (דף ק"א ע"א) ד"ה חייבין עליה דעיר של רבים היא דאוכלסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה ננעלות לאו רה"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה עכ"ל, ובשינוי הטעם של התוס' והרשב"א יתבאר בסמוך. [ה] דעת הרבינו יהונתן דאפילו בשתי דלתות ננעלית בלילה נמי לא מיערבא שהרי כתב על דברי האלפסי הנ"ל וז"ל אבל בדלתות מכאן ומכאן ולנעלות בלילה מיערבא משום דמשוי ליה כחצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו דרה"ר היא לשבת אפילו לטלטל וירושלים נמי מיערבא כיון דדלתותיה ננעלות בלילה ואע"פ שכל זמן שלא עירבה הויא כרמלית כדאמרינן בסוף מסכתין דקרי לה כרמלית דקא מקשינן לרבנן אמר ר"מ ר"ה וקא מויחי אינהו ראיה מכרמלית דירושלים כרמלית היא דא"ר יוחנן אלמלא וכו' וצ"ע גדול היכי מיערבא בדלתות לבדן כיון שנקרא כרמלית וכי עירוב ויפיק לה מכרמלית אבל אם בנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן בשני ראשי המבון אפשר לומר דמיערבא דהוה כחצר שיש לה ד' מחיצות ובדלתות נעולות בלילה עכ"ל, והב"י (באו"ח סימן שמ"ה) כתב ליישב דלא קרי לה כרמלית אלא משום דכיון דדיירי בה רבים הויא לה כחצר של רבים שלא עירבו שאסור לטלטל מתוכה לבתים ומבתים לתיבה כשם שאסור לטלטל מכרמלית לבתים ומבתים לכרמלית וכן מבואר בפירש"י לקמן (דף ק"א ע"א) ד"ה ואהדרי וכו' יעו"ש, אמנם סוף דברי הרבינו יהונתן במה דמסיק דבעי דוקא עמוד מכאן ועמוד מכאן ואז מועיל דלתות צריך ביאור. [ו] דעת האור זרוע בהלכות עירובין (סימן קכ"ט אות י') דדלתות ננעלות בלילה בירושלים שהיתה מפולשת מארבע צדדין ועומד בתוך הפילוש אינו מועיל אלא אליבא דרבנן דרבי יהודה דס"ל דלא אתו רבים ומבטלו מחיצתא אבל לר"י דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא לא מהני מידי ביום בשעה שדלתותיה פתוחות כיון דאינן מחיצות גמורות אלא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי מחיצתא כמו דס"ל לר"י לענין פסי ביראות ומטעם זה חולק על מ"ש התוס' בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"א) ד"ה חייבין וכו' וא"ת כיון דמסקינן דר"י סבר לה כרבי יהודה אמאי חייבין עליה משים ר"ה הא אית ליה שתי מחיצות דאורייתא וי"ל דירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין וחייבין עליה משים רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצה עכ"ל אלמא דגם לר"י מועיל בכה"ג דלתות ננעלות בלילה לדעת התוס' והאו"ז שם תמה על דבריהם וז"ל ואיני מבין דאין זה כי אם שם ארבע מחיצות ולרבנן מהני ולרבי יהודה לא מהני ועוד הקשה מהא דאיתא לקמן (דף ק"א) דירושלים לאחר שנפרצו בה פרצות חשיב רה"ר אפילו בדלתות נעולות בלילה ואי נימא דרבי יוחנן מיירי אליבא דר"י ובעומד באמצע הפילוש דהיא נגד הדלתות א"כ לאחר שנפרצו בה פרצות מאי הוי הא עומד תוך המחיצות דהיינו הדלתות. ומשו"ה מסיק דדינו דרבי יוחנן דסגי בנעולות בלילה מיירי דוקא לעומד בתוך המחיצות אבל לא לעומד בתוך הפילוש ודינא דר"י לא אתיא לא כר"י ולא כרבנן דלר"י היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא לא מבטלי וכ"ש בד' מחיצות דלא מבטלי להו רבים ולרבנן אפילו היכא דאיכא שם ד' מחיצות לא מבטלי להו רבים וכ"ש ירושלים דאיכא ד' מחיצות מעלייתא מעתה ר"י דלא כמאן ומלתא באפי נפשה קאמר ודומה לזה כתב הריטב"א בפ"ב ע"ש. [ז] דעת רבינו אפרים והביאו הבעל המאור בפרק עושין פסין שם דירושלים לא מיערבא אפילו בדלתות נעולות בלילה וכן מבואר בחי' מאירי בשבת (דף ו' ע"א) בשם רבינו אפרים דהא דס"ל לרבי יוחנן דירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים היינו דהיו חייבים גם בלילה אבל ביום דלתותיה פתוחות הוי רה"ר גמור והזורק לתוכי חייב יעי"ש, והמאירי שם תמה עליו מהא דאמרינן לקמן (דף ק"א ע"א) עלה דמתניתין לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר וכו' דברי ר"מ אמר לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח ופריך בגמרא ורבנן אמר ר"מ רה"ר ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבב"ח אמר ר״י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה ומשני דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות יעו"ש, ולדעת רבינו אפרים מאי קושיא דשפיר קמהדרו רבנן משוק של פעמים שהיו נועלין ביום דהו"ל רה"ר גמור אפילו קודם שנפרצו בה פרצות יעו"ש. [ח] ונראה דהנה יש לחקור במהות סתימת הדלת להרשות אם הוא רק מתורת מחיצה בפועל לבד, אבל אין בה תורת סתימה מצד הדין כלל ולפ"ז כשהדלת פתוחה הרי סילק המחיצה, או דיש בה דין סתימה אף בשעה שהיא פתוחה וזה אפשר משני פנים א) משום דלא גרע מצירת הפתח דאע"ג דצורת הפתח בעי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה טל גביהן היינו דבלא"ה לא חשיב צורת פתח אבל כל שיש לי דלת הרי היא צוה"פ ממש, ב) דאפשר דדלת הוא דין מחיצה בפני עצמו וכמו דכל מחיצה הוא מהלל"מ, צורת הפתח, ולחי, וקורה למ"ד דהוא מחיצה דאורייתא ה"נ דלת חשיב מחיצה כמו אלו והוא בכלל מחיצין הלל"מ. ומעתה נראה ליישב דעת רבינו אפרים דס"ל דרשות הרבים לא מיערבא אפילו בדלתות נעולות בלילה משום דס"ל דאין בדלת דין מחיצה כלל לא מצד צורת הפתח ולא מצד עצמיתה אלא דהוא כמו מחיצה דעלמא ומשו"ה ביום כשהדלתות פתוחות הרי נסתלק המחיצה והדר הו"ל רשות הרבים ממש, והא דמבואר לקמן בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"א) דאליבא דרבנן דס"ל דלא אתו רבים מבטלי מחיצתא לא בעינן דלתות נעולות כלל דפריך התם כאן וס"ל והא אמר רבב"ח אמר ר"י ירושלים וכו' אלא כאן ולא ס"ל אלמא דאפילו בשעה שאין הדלתות נעולות יש להן דין מחיצה לסתום הרשות, י"ל דשאני התם משום דהיה לירושלים צוה"פ כמ"ש התוס' שם ד"ה והאמר יעי"ש או כמ"ש הריטב"א שם דבלא דלתות כלל כיון דהיה לירושלים גיפופו מכאן ומכאן עד הדלתות לא גרע מפסי ביראות דיש ע"ז תורת מחיצה ועו"ש אבל בשאר ר"ה דאין להם אלא שתי מחיצות ודלתות מכאן ומכאן ואנו באין לעשותו רה"י מצד הדלתות הננעלות בלילה ס"ל לרבינו אפרים דכל שמסלקין הדלת ביום הרי חשיב כסילוק מחיצה וה"ל ר"ה דאורייתא, וטפ"ז אתי שפיר מה דפריך לקמן ורבנן אמר ר"מ ר"ה ומהדרו אינהו כרמלית דירושלים כרמלית הואי דדלתותיה ננעלות בלילה והיינו דירושלים כיון דע"כ היה לה תורת מחיצה מלבד הדלתות כמ"ש התוס' והריטב"א א"כ תו לא הוי רה"ר אפילו ביום דהא צורת הפתח והגיפופי הו"ל כמחיצה גמורה, ולכאורה נראה להביא ראיה לדעת רבינו אפרים מד' הירושלמי (פ"ק דעירובין הל"א) וז"ל תני ר' הושעיה פתחים פתוחים לרשות הרבים נפתחים נעשה מקומם רה"ר ננעלים נעשה מקומם רה"י עכ"ל וע"ש בפ"מ שנדחק לפרש דמיירי במבוי מפילש לרה"ר משני צדדין ומש"ה ס"ל לרבי הושעיה דמתקני בדלת מכאן ומכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל יעו"ש, והוא דחוק לאוקמי דברי רבי הושעיה כחנניה אליבא דב"ש, ועוד דלשון פתחים פתוחים לרשות הרבים לא משמע לפרש כן מדקאמר בתר הכי מבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה מכלל דעד השתא ברשות הרבים גמור מיירי, אמנם לדעת רבינו אפרים יתפרש דברי הירושלמי כפשוטו דמיירי ברשות הרבים דיש לו דלתות וכשהם נפתחים נעשה מקומם רה"ר דתו ליכא מחיצה כלל ואינו מועיל הדלתות רק בשעה שהן ננעלות אמנם נראה לפרש דברי הירושלמי באופן אחר דאין כוונת הירושלמי לענין הרשות שבתוך הדלתות דלפי זה הו"ל