דברי יחזקאל נא

ע"ג סיקרא דיועיל לגבי גט אע"ג דפשוט ליה דסיקרא חשיב כתב גמור ממתניתין דשם ס"ל דכיון דכתב השני מתקן יותר משום דניכר יותר מהראשון חשיב כתב ואין בזה חסרון דכתב ע"ג כתב וכן משמע קצת מלשון הטור בשם הרמ"ה (באהע"ז סימן ק"ל) יעו"ש היטב, וע"ז פשיט ליה ר"י דאין זה כתב דבמה שהוא מתקן רק בזה שהוא ניכר וחשוב יותר לא מיחשב לכתב עי"ז כיון שלא נתחדש בכתב בעצמותו ע"ו כתב השני, ואם כן כ"ז שייך רק בדיו ע"ג סיקרא דגם סיקרא מתקיים משא"כ ברשימה דאינו מתקיים רק לפי שעה נמצא דדיו ע"ג הרשימה פועל דבשעה שיתבטל הרשימה מגט זה אז ישאר הדיו נמצא דפועל בעצם הכתב גופיה וזהו מיקרי מחדש בעצם הכתיבה וממילא מיקרי כתב גם מהשתא, וזהו שיעור דבריהם דמתחלה כתבו לתרץ דכיון דרושמין קצת ר"ל כתירוץ הרשב"א דאינו בסריטה בעומק הנייר אלא ברשימה בעלמא דאינו מתקיים אלא לשעה דלא הוי כתב וממילא לא חשיב כתב, ועוד דאפילו נימא דכתיבה לשעה מיקרי כתיבה מ"מ חסרון דכתב ע"ג כתב ל"ש בזה כיון דכתב השני פועל בעצם הכתב לאחר שיתבטל כתב הראשון וכ"ז מתפרש רק אם נימא דהתוספות כוונו בתירוצם הראשון לדברי הרשב"א, אבל אם נימא דכוונתם לדברי הר"ן דרושמין רק מקצת מכל אות אם כן במה שכתבו ועוד כוונתם ע"כ אפילו מסרטין כל האות אם כן תיקשי על דבריהם דמביאין ראיה לסתור דהא מעתה תו אין לחלק בין דיו ע"ג סיקרא ובין דיו ע"ג סריטה דשניהם מיקרי של קיימא וכמו דלא מהני דיו ע"ג סיקרא כמו כן לא יועיל דיו על גבי סריטה. ומעתה אי נימא דדעת התוספות כדעת הרמב"ם ע"פ דרכו של הב"ש דמדין כתב סגי בכתיבה לשעה והא דבעי על דבר המתקיים הוא רק מדין ספר כמ"ש הרשב"א דהאי דרשא מתוקמא גם לתלמודין, אם כן לפי זה רושם על העור דפסול אינו כלל מדין כתיבה אלא מטעם דלא חשיב ספר ואם כן לא תירצו התוספות כלום שרושמין קצת דאז לא מיקרי כתב על גבי כתב ואמאי כיון דעיקר מה דהגע פסול בכתיבה כזו הוא מדין ספר ולא מדין כתיבה אם כן הדר הו"ל כתב על גבי כתב וע"כ מוכח דכתיבה מתקיימת בעי מדין כתיבה ובעי בדבר המתקיים על דבר המתקיים בין בגט ובין בשבת הכל מדין כתב ומבואר מזה דהתוס' וכן הרשב"א חולקין ע"ד הרמב"ם בזה. ועל פי האמור מדברי התוס' יוצא לנו דאפילו אם נימא דכתב ע"ג כתב ל"ח כתב אינו אלא ע"ג כתב קיימא אבל כתב קיימא על גבי כתב שאינו של קיימא חשיב כתב השני כתב אפילו נימא דהכתב הראשון כשר בגט להך סברא דס"ל דסגי בכתב לשעה, ועפי"ז יש ניישב מה שכתב הפר"ח (באהע"ז סימן קכ"ה) לדקדק מדברי הטור בשם הרמ"ה שכתב דאם ניירו לעדים שאינן וכולין נחתום באבר כשר הגט בדיעבד כיון דאינו מתקיים אבל במיא דאברא פסול כיון דהכתב התחתון גם כן מתקיים והקשה הפ"ח לדעת הב"ח שכתב בדעת הטור דלא בעי רישומו מתקיים בגט אלא אע"פ שעובר גם כן כשר, אם כן גם באבר חשיב כתב ע"ג כתב ולפמ"ש א"ש דהרמ"ה קאי בשיטת התוספת דלגבי כתב ע"ג כתב מועיל בכה"ג. [כה] אמנם בעיקר הדברים שכתב הב"ש בדעת הרמב"ם נחלק בין שבת לגט קשה מדברי הגמרא בשבת (דף ק"ד ע"ב) ענה דמתניתין דתנן התם הכותב בסם בסיקרא ובכל דבר שהוא רושם חייב וקאמר הגמרא לאתויי מאי לאתויי הא דתני חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר תני רבי חייא כתבו באבק בשחור ובשיחור כשר, ואי נימא דבגט מועיל כתיבה לשעה א"כ אין ראיה ממה דכשר לענין גט שיתחייב לענין שבת דאפשר דהך כתיבה אינה אנא לשעה וצ"ע. שוב ראיתי בחידושי הרשב"א ס"פ הבונה (שם) וז"ל ובכל דבר שהוא רושם ואמרינן בגמרא לאתויי מאי לאתויי הא דתני רב חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר תני רבי חייא כתבו באבר ובשחור כשר ומהכא משמע דהלכות שבת כהלכות גיטין ובעי שיכתוב בדבר של קיימא ועל גבי דבר של קיימא וכמו ששנינו לענין גיטין ובהדיא שנינו בתוספתא כן בכאן וכו' על עלי זית ועל עלי חרוב ועל עלי דלעת ועל כל דבר של קיימא חייב על עלי כרשין ועל עלי בצלין ועל עלי חזרין ועל עלי ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור זה הכלל כתב דבר של קיימא בדבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא בדבר של קיימא פטור עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר של קיימא וכו' עכ"ל, ומבואר מלשון הרשב"א דלעינן גט היה פשיטא ליה דבעי בדבר של קיימא על דבר של קיימא והיינו מדברי התוספתא שהביאו התוס' בפ"ב דגיטין וזהו דקאמר הרשב"א דה"ה לענין שבת כן דכמו ששנינו לענין גיטין כן שנינו לענין שבת והיינו דהוה ס"ד לחלק דאפשר דגיטין שאני דהא דבעי על דבר של קיימא הוא מדין ספר כמו שכתבנו לדעת הרמב"ם וא"כ לענין שבת סגי בדבר של קיימא לבד ואפילו על דבר שאינו של קיימא יתחייב, משו"ה הכריח הרשב"א דמדקאמר הש"ס לאתויי דכתבו במי טריא ואפצא ובאבר דכשר לגבי גט ומשו"ה חייב לגבי שבת ש"מ דהלכות שבת כהלכות גיטין ואי נימא דדינא דתוספתא הוא מדין ספר א"כ ע"כ לדידן דלא ס"ל דרשא דספר סגי בכתבו על דבר שאינו של קיימא, וא"כ שוב ליכא להוכיח דמי טריא הוא דבר שרישומו מתקיים דאפשר דאינו מתקיים ואעפ"כ סגי בגט משום דכתיבה לשעה מועיל וע"כ דדינא דעל דבר המתקיים בגט הוא מדין כתיבה ואל"ה אין זה כתב כלל ומשו"ה שפיר מוכיח הש"ס דמדכשר בכה"ג בגט אלמא דהוא דבר המתקיים וא"כ מחויב נמי גבי שבת דכל דחשיב כתיבה לגבי גט חשיב כתיבה לגבי שבת וזהו ברור בכוונת הרשב"א ולא כמו שרצה חכם אחד לפרש דהרשב"א ללמוד לדין גיטין קאתי דדמי להלכות שבת שאין לשון הרשב"א סובל פירושו כלל ועכ"פ עפ"י דברי הרשב"א אלו יוצא לנו דבגט לא מהני כתיבה לשעה וא"כ דברי הרמב"ם ע"פ דרכו של הב"ש צ"ע מסוגיא זו איברא דגם שיטת התוספות והרשב"א צ"ע דלפמ"ש לעיל דהך דרשא דבעי של קיימא בגט מידרש בספרי מספר ומסתמא גם התוספתא לא פליג על הספרי בזה אם כן מהיכן כתבו התוס' והרשב"א לחדש דאם כתב הראשון אינו של קיימא כתב השני חשיב כתב משום דלא הוי ע"ג כתב כיון דאין הפסול בעצמות הכתיבה אלא דהפסול הוא מצד ספר וכי נאמר דלשיטת הירושלמי והתוספתא דממעט מחובר מספר אינו בכלל כתב ויועיל אח"כ העברת קולמוס בתלוש, ודברי התוספת והרשב"א בפ"ק דגיטין היה אפשר ליישב קצת דמה שתפסו דרושם ל"ח כתב משום דרושם הוי דבר שאינו של קיימא אינו כלל מדברי התוספתא אלא דהוא מסברא דכל שאין הכתב מתקיים לא מיקרי כתיבה דחשיב כמו שכתב במשקין ומי פירות ודוקא היכא דמצד הכתב מתקיים אלא מצד הנכתב עניו הוא דאיצטריך לדרשא דספר ורשימה שאינה מתקיימת הוי כמו כתב במשקין ומי פירות וכמו שכתבנו לעיל בשם הגר"א, אולם דברי הרשב"א הנ"ל בס"פ הבונה צ"ע ליישב לפי דרך זה ואיך שיהיה צ"ע על דברי התו"ג שכתב לדבר פשוט על דברי הג"פ באהע"ז (סימן קכ"ה) במה שנסתפק אם כתב בדיו עבה המבהקת הקופצת מעל הנייר ואינה מתקיימת אם כשר בגט מאחר דגם לאח"כ רישומו ניכר וכתב התו"ג שם דאפילו אין רישומו ניכר ג"כ כשר דהא כתב הב"ש דכתיבה לשעה מועיל בגט יעו"ש, ולפמ"ש נהי דלדעת הרמב"ם ע"כ מוכרח נתרץ כפי דרכו של הב"ש אבל אין להקל בזה נגד דעת התוספות