דברי יחזקאל מט

חשיב כתיבה מתקיימת, ועוד דאפילו אין רשומו ניכר כשר עפ"י דברי הב"ש דבגט סגי כתב לפי שעה יעו"ש. ונראה להביא ראיה לדברי הב"ש מהא דאמרינן בגיטין שם (דף י"ט ע"ב) נתן לה נייר חלק ואמר לה הר"ז גיטך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבו יעו"ש ואי נימא דבעי שיהא עכ"פ רישומו עומד מצד הכתב א"כ אמאי מהני במי מילין אע"פ שעדיין לא נבלעו הא סופו לבלוע בנייר א"כ אין רשומו עומד, ודוחק לומר דהתם מיקרי כתב מתקיים ע"י שיכול לפולטם ע"י מיא דנרא דהא אחר כך פנים חדשות באו לכאן ועוד דהא בחי' רמב"ן כתב בשם ר"ח דאפילו פלטו אח"כ אינו אלא דיו בעלמא ואין האותיות ניכרות אלא דידעינן ע"י הפליטה שלא היה נייר חלק מקודם יעו"ש הרי מבואר דמועיל כתב לשעה דהא לאחר שנבלעו תו בטיל מהם תורת כתב לעולם ואף הרמב"ן שדחה פיר"ח לא מטעם זה כמבואר שם אלמא דגם לדעת הרמב"ן הוה מועיל בגט אם הוא כתב לשעה ומוכח כדברי הב"ש, וכן מתבאר ג"כ מדברי הב"ח (ריש סימן קכ"ה) שכתב לדקדק מלשון העור דסגי ברישומו ניכר אע"פ שאינו עומד יעו"ש אלמא דבגט סגי כתיבה לשעה שוב מצאתי בפר"ח שהביא ראיה זו ממי מילין דסגי בגט אע"פ שהכתב אינו מתקיים אלא לשעה ודחה מטעם דפלטי ע"י מיא דנרא יעו"ש אבל כבר נתבאר מדברי הר"ח והרמב"ן דמהני בכה"ג אף אם לאחר דפלטי אינו ניכר צורת כתב כלל וע"כ דמהני כתב לשעה בגט ומש"כ הפר"ח שם להוכיח ממ"ש הטור בסימן ק"ל בשם הרמ"ה דאם העדים אין יכולים לחתום ורשמו להם באבר או במי מילין דרישומן ניכר לפי שעה כשר הגט בדיעבד אבל רשמו להם במיא דאברא וכיו"ב שהתחתון כתב, הגט פסול דאין כתב ע"ג כתב אע"פ שהעליון ניכר יותר יעו"ש אלמא דכתיבה לשעה לא מהני בגט יתבאר בסמוך. [כב] ועפי"ז יתבארו דברי המרדכי בפ"ב דגיטין שכתב עלה דמתניתין בכל כותבין בדיו וכל דבר של קיימא וכתב המרדכי וז"ל מכאן יש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא, תוס' עכ"ל, והדברים סתומים דאיך מוכח מכאן הך דינא ואין לומר דהמרדכי חומרא בעלמא קאמר וכדמשמע קצת מלשונו דיש ליזהר דאינו אלא לכתחילה דהרי מדברי הגר"א באהע"ז (סימן קכ"ד ס"ט) על מה שפסק המחבר שם נא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה יפה פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף עכ"ל, וכתב הגר"א שם וז"ל דלכתחלה יש לחוש לדברי ריב"ש הנ"ל אבל במרדכי כתב טעם אחר דלא חשיב כתב של קיימא כמ"ש בר"ס קכ"ה עכ"ל, הרי מבואר דהוא דאורייתא, וכן מצאתי גם במנחת חינוך (מצוה ל"ב) שכתב דלדברי המרדכי אלו אינו חייב בכותב בשבת עד שתתייבש הדיו דחשיב כמו אפיה ובישול ואם יתייבש למוצ"ש פטור יעו"ש אלמא דהוא דאורייתא, ומה שכתב בחלקת מחוקק באהע"ז (שם) דטעמו של המרדכי משום דכ"ז שהדיו לח בקל יכול להעביר הדיו ולא יהא רישומו ניכר וכתב שם לצדד עפי"ז דאינו אלא זהירות בעלמא ולא נפסל הגט עי"ז, כבר תמה עליו הפר"ח שם דזה לא חשיב אינו של קיימא דהרי גם בעלה של זית בקל יכול להעביר הדיו ואפ"ה חשיב של קיימא יעו"ש וע"כ דדעת המרדכי דהוא מדין דאורייתא וא"כ צריך ביאור דמהיכן מוכח דין זה ממתניתין. ונראה דס"ל כדעת הב"ש הנ"ל לשיטת הרמב"ם דלענין גט סגי כתיבה לשעה ומשו"ה הוקשה לו דאמאי פסול במשקין ומי פירות וכל דבר שאינו של קיימא והא בשעה שהגט לח ודאי ניכר הכתיבה א"כ כשר לתנו לה ואף דלאח"כ כשיתייבש יהא רשומו עובר מ"מ כיון דסגי כתיבה לשעה א"כ יהא מועיל בכל דבר, וע"כ מוכח ממתניתין דכל זמן שהגט לח פסול אפילו בדיו משום דחשיב אינו של קיימא וא"כ עיקר הגט אינו מתכשר אלא לאחר שיתייבש משו"ה אינו מועיל במשקין וכיו"ב דאז תו ליכא כתב אבל אם יכתוב במשקין ומי פירות כאלו שרישומו עומד וניכר גם לאחר שיתייבש אף דלאח"ז נבלע בודאי מועיל דלא גרע ממי מינין דחשיב כתב כל זמן שלא נבלע כיון דלשעתו הוי כתב:

ואף דלא בעי כלל כתב של קיימא לפי שיטה זו א"כ מאי איכפת לן בדיו לח דמ"מ כ"ז שלא נמחק הרי חשיב כתב וא"כ עדיין הו"ל כתב לשעה יש לחלק בין כתב לשעה דלאותה שעה שהוא עומד הרי הוא מתקיים אלא שעובר לאחר זמן וזהו אינו מדין כתיבה אלא מדין של קיימא דמלאכת שבת *), משא"כ בדיו לח דע"י שמטלטל הגט מתקלקל הכתב א"כ אפילו לשעתו אינו מתקיים ולא חלה עליו תורת כתב אפילו שעה אחת וזהו ודאי מדין כתיבה. [כג] ולפי"ז יבואו דברי הרמב"ם לנכון דמשו"ה פסק דרושם על העור כשר לענין גט אע"ג דלענין שבת פסק דרושם על העור פטור משום דרושם על העור הו"ל כתיבה לשעה ומשו"ה מועיל לענין גט אע"ג דאינו מתקיים כלל משא"כ לענין שבת דבעי מלאכה מתקיימת פטור ברושם על העור רק מקרע חייב כיון דחותך קצת בעור הו"ל מתקיים, והא דס"ל להירושלמי דרושם על העור נא הוי כתב היינו משום דלטעמה דתוספתא דס"ל דעלה של זית דוקא ובעי בדבר מתקיים על דבר המתקיים א"כ רושם על העור כיון דאינו מתקיים לא מהני אבל הרמב"ם כיון דדחה דברי התוספתא זו מהלכה כמו שיתבאר משו"ה פסק דרושם על העור כשר בגט והא דאיתא בתוספתא להיפך **) דהמקרע על העור פסול ורושם על העור כשר *) הגה"ה כיו"ב ביארנו במק"א ליישב מה שהקשה חכם אחד ברפ"ק דשבת (דף ח' ע"א) זרק כוורת לרה"ר רחבם ו' וכו' כפאה על פיה שבעה ומשהי חייב שבעה ומחצה פטור, ועיי"ש בתוס' משום דאמרינן לבוד במחיצות כשמגיעות תוך שלש והו"ל רה"י ושוב אינו מהחייב אח"כ דכבר נח יעי״ש, והקשה דהא במחיצות בעי יכולות להתקיים וכל מחיצה שא"י לעמוד ברות מצויה אינה מחיצה כמבואר בסוכה (דף כי"ד ע"ב) א"כ כאן שנעשות מחיצה רק ע״י לבוד א"כ סוף מחיצה זו להתבטל מיד כשתפול ודמי כאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה וממילא ל"ה מחיצה עכ"ד, וביארנו דשאני היכא דאינה יכולה לעמוד ברות מצויה דכל שעה ושעה יכולה ליפול נמצא דאין עליה תורת מחיצה מתקיימת אפילו לשעה משא"כ הך מחיצה דנעשית ע"י לבוד דסופה ליפול נאחר שעה אבל בה בשעה שהיא מחיצה אינה יכולה להתבטל משו"ה חלה עליה תורת מחיצה לשעה שהיא מתקיימת. **) הגה״ה בספר יד דוד להגאון מוהר"ד מקרלין זללה"ה ראיתי שכתב ליישב דברי התוספתא לגירסא דילן דמקרע פסול ורושם כשר. והיינו דרושם מיירי במקרע קצת בעיר שעדיין נשאר עובי העור ולא ניקב האות מעבר לעבר ובכה"ג כשר דהו"ל מתקיים, אבל מקרע מיירי שחתך מעבר לעבר שאין אחורי האות שיש עור ובכה"ג מיקרי כתיבה בחלל ואנן בעינן כתיבה בכפר, ובזה כתב שם ליישב דברי התוספתא בפרק הבונה דגם לענין שבת מקרע על העור פטור משום דלא מיקרי כתב כלל שאינו כתוב על הנייר אלא בחלל ואין על זה תורת כתב, ובזה רצה ליישב דברי תשובה הרא"ש (כלל כ"ב)שכתב לאסור מעשות בשבת נקבים בנייר לידע כמה נתן לחבירו משום דאסור להסתכל באותו כתב בשבת ובמג"א (סימן שכ"ג סק"ה) כתב לתמוה על דבריו דהא משמע בפרק הבונה דאפילו לעשות סימן לרושםאסור וכן דעת הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת) דהרושם בכותל חייב משום כותב וא"כ ה"נ אסור מדאורייתא יעי"ש, ולפי"ז מיושב כיון דהנקבים הם מעבר לעבר הו"ל כמקרע על הטור דסטור יעו"ש. ולא נראה כלל דודאי בכה"ג הו"ל כתב ממש וראיה לדבר מהלוחות שהיו