דברי יחזקאל מח

כלל הע"ח אל כשרות הגט דלא גרע מלא חתמו כלל דכשר ע"י הע"מ לבד לדידן דקיי"ל כר"א, ונמצא דעדות של הע"ח אינו בא מדין גט אלא מדין עדות בעלמא וע"ז בודאי מועיל כתב ע"ג כתב, ומשו"ה הוכרח הב"ש לתרץ דכיון דבעי דין לשמה על חתימתם לר"א מדין מזויף מתוכו דגזרינן חתימה אטו כתיבה וכמ"ש התוספות בפ"ק דגיטין נמצא דמדרבנן בעי שיהא על חתימתם כל תורת וכתב כמו דבעי לשמה מה"ט ומשו"ה כתב ע"ג כתב ל"מ משום דאינו בכלל וכתב, משא"כ בפרק השולח דחתמו ע"י סימן בעלמא דלא שייך כלל למיגזר חתימה אטו כתיבה בכה"ג אינו בכלל וכתב ולא בעי גם לשמה על ציור הכורא וחרותא ומשו"ה מועיל ג"כ אף דאין ע"ז תורת כתב כלל. ענף ד [יט] והנה לעיל כתבנו דהא דאין חייב בשבת אלא עד שיכתוב בדבר שרישומו מתקיים על דבר המתקיים כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיו"ב אינו כלל מדין כתיבה אלא דהוא מדין מלאכה המתקיימת דנוהג בכל מלאכת שבת דהא לענין גט פסק הרמב"ם (בפ"ד מהלכות גירושין הל"א) דלא בעי שיכתוב על דבר המתקיים אלמא דחשיב כתב אף דלא נכתב על דבר המתקיים ואחרי שדבר זה תלוי באשלי רברבי ומצאנו להראשונים שחולקים ע"ז לכן ראוי לבאר קצת בזה דהנה התוספות בפ"ב דגיטין (דף כ"א ע"ב) בד"ה על עלה של זית כתבו וז"ל דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כדתניא בתוספתא על עלה של זית וחרוב ודלעת וכל דבר שהוא של קיימא כשר אבל עלה של כרישין ובצלים ועלה ורדים ועלה ירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול עכ"ל, הרי מבואר מדבריהם דגם בגיטין פסול אם כתבו על דבר שאינו מתקיים אלמא דגם זה הוא מדין כתיבה וכמו דבעי שיכתוב בדבר שרישומו מתקיים דזהו ודאי מדין כתיבה ה"נ בעי שיכתוב על דבר המתקיים ואל"ה אינו בכלל כתיבה וכן מבואר בדברי הריטב"א בגיטין שם דעלה של זית דנקט מתניתין דוקא נקט דמתקיים אבל אינו מתקיים לא וכדברי התוספתא יעו"ש וכן דעת הר"ן שם יעו"ש. [כ] ולכאורה יש לדחות ראיה זו דהנה על מה שפסק הרמב"ם בגט דאין כותבין אלא בדבר שרישומו עומד כגון דיו וסיקרא אבל כתבו בדבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות וכו' אינו גט על הכל כותבין וכו' על העלין וכו' ולא כתב דוקא עלה של זית דמתקיים ודחה דברי התוספתא מהלכה, כבר תמה על זה הרב המגיד (בהלכות גירושין שם הל"ז) על מה שכתב הרמב"ם שם המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב הר"ז כשר וכתב המ"מ וז"ל בירושלמי בפ' זה הקורע על העור כתבנית כתב כשר הרושם על העור כתבנית כתב פסול ובתוספתא אמרו הדברים בהפך שהקורע פסול והרושם כשר ויש תימה על רבינו למה הכשיר שניהם ועוד אני תמה בזה שהוא כתב בפי"א מהלכות שבת הקורע על העור כתבנית כתב חייב הרושם על העור כתבנית כתב פטור אלמא שהרושם על העור אינו כתב וא"כ למה אמר בכאן כשר ואיני יודע בזה טעם נכון ואולי משום דקיי"ל דאפילו על העלה של זית כשר אע"פ שאינו מתקיים משא"כ לענין שבת כנזכר שם וצ"ע ובתוספתא משמע דאפילו בגט בעינן דבר של קיימא ועלה של זית של קיימא הוא וכן אמרו שם על עלי של זית על עלי דלעת על עלי חרוב על כל דבר של קיימא כשר על עלי חוזרין על עלי כרשין על עלי בצלין על עלי ירקות על כל דבר שאינו של קיימא פסול ולא סמך עליה רבינו כיון שלא הוזכר זה בגמרא עכ"ל, והנה דברי המ"מ תמוהין במ"ש דמשו"ה דחה הרמב"ם דברי התוספתא משום דלא הוזכרה בגמרא כאשר תמה עליו בביאור הגר"א (באהע"ז סימן קכ"ד סק"ז) וז"ל והמ"מ כתב שהרמב"ם לא ס"ל ההיא תוספתא מאחר שלא הוזכרה בגמרא ולכן השמיטו וכו' ואני שמעתי ולא אבין כמה תוספתות שהביא הרמב"ם שלא הוזכרו בגמרא עכ"ל, ומעתה דברי הרמב"ם צ"ע דלמה פסק דלא בעי על דבר המתקיים בגט הפך דברי התוספתא, וכן מה שפסק דקורע ורושם על העור כשר ודחה דברי התוספתא והירושלמי מהלכה ג"כ תמוה כאשר תמה הרשב"א בפ"ב דגיטין יעו"ש וכן בביאור הגר"א (שם סימן קכ"ה סק"ו) נדחק הרבה והגיה בירושלמי ובתוספתא דכשר בשניהם והשאיר בצ"ע יעו"ש. והנה מה שכתב המ"מ לחלק בין שבת לגט דמשו"ה ברושם על העור פטור בשבת ובגט כשר משום דבשבת בעינן על דבר המתקיים משא"כ בגט ועכ"ז השאיר בצ"ע ולכאורה הדברים הם פשוטים למאד דמאחר שפסק הרמב"ם דבשבת בעי על דבר המתקיים מה דלא בעי בגט וע"כ דאין זה מדין כתיבה כלל אלא משום דבעי מלאכה מתקיימת משו"ה פסק דרושם על העור כיון דאינו מתקיים פטור ולא מטעם דאינו כתב כלל משא"כ בגט דבעי רק דין כתיבה לבד ולא בעי על דבר מתקיים משו"ה כשר ברושם אף דאינו מתקיים, ונראה דכוונת המ"מ הוא משום דעדיין תיקשי דמ"מ יפסל ברושם על העור אף בגט דהא מ"מ בעי שיכתוב בדבר שרישומו עומד ובמשקין ובמי פירות וכיו"ב שאין רשומו עומד פסול דזהו בודאי מדיני כתיבה, א"כ רושם על העור לא עדיף ממשקין ומי פירות דאין הרושם נקלט בעור כלל וא"כ אינו כתב כלל ומשו"ה הניח הדברים בצ"ע. וראיתי במרכבת המשנה (פי"א מהלכות שבת הלט"ז) כתב ליישב קושית המ"מ דדעת הרמב"ם דכל דבר שהוא מחמת הכתב שיהא ניכר היטב שוה דין גט לדין שבת אבל כל דבר שהוא מחמת דבר הנכתב עליו שהוא אינו מתקיים כמו רושם על העור וכיו"ב דבשבת פטור מ"מ בגט כשר כיון דלא בעי על דבר המתקיים בגט יעו"ש וכן כתב הפר"ח (באהע"ז סימן קכ"ד ס"ד) דרושם על העור מה דאינו מתקיים הוא מצד דבר הנכתב עליו דהא בעלמא מתקיים אלא מצד גריעות העור הו"ל כאלו כתב בדיו על עלי ירקות דכשר לדעת הרמב"ם ותמה על דברי המ"מ שהשאיר דברי הרמב"ם בצ"ט ללא צורך יעו"ש אמנם נראה דרושם על העור לא דמי כלל לכותב בדיו על עלה של זית דהתם הרי הכתב שפיר נקלע ומה דאינו מתקיים הוא מצד דבר הנכתב משא"כ רשימה דבשעה שאינה נקלטת בעור הרי אינה בעולם כלל וחשוב כמו שאין כאן דיו כלל, וכן מצאתי בביאור הגר"א (באהע"ז סימן קכ"ה סק"ו) שתמה על דברי הרמב"ם דהכשיר ברושם על העור וז"ל ועדיין אינו נוח לי דרושם מ"מ הו"ל ליפסל כמו במשקין ול"ד לעל דבר שאינו מתקיים וכן מדמי גמרא כאן ובירושלמי שבת וגיטין עכ"ל וזהו ג"כ כוונת המהר"א ששון בתשובה (סימן ל') שהביאו הפר"ח שם שכתב לקיים דברי המ"מ דמפני גריעות הרשימה בעור הו"ל כאלו כותב בדבר שאינו מתקיים ולפיכך הצריכו עיון יעו"ש ולחנם דחאו הפר"ח. [כא] ולכן נראה בישוב דברי הרמב"ם עפ"י מ"ש הב"ש (באהע"ז סימן קכ"ה סק"ו) וז"ל ויש מי שמכשיר בשניהם ס"ל להרמב"ם דרושם ע"ג העור לא הוי כתב, כתב המגיד לענין שבת בעינן דבר המתקיים כלומר מה שעושה יהי' קיים אם רושם צריך להיות הרושם קיים וע"ג עור אינו מתקיים לכן פטור אבל בגט אם הוא כתב לפי שעה כשר וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דלדין כתיבה לא בעי מתקיים כלל לא מצד דבר הנכתב עליו וגם לא מצד הכתב אלא דכל דהוי כתיבה לשעה הוא בכלל כתב רק לגבי שבת בעי דין מתקיים מצד המלאכה, ועיין בתורת גיטין שם שכתב על מה שנסתפק הג"פ לענין דיו עבה המבהקת הקופצת מעל הנייר אם כשר לגבי גט מאחר שרישומו ניכר אחר הקפיצה, וכתב בתו"ג שם דכשר, חדא כיון דרישומו ניכר א"כ זהו עצמו