דברי יחזקאל מז

נתבטל דין כתב מהאותיות אלא דפטור מדין חצי שיעור ונמצא דע"י קירוב כזה לא נעשה כתב כלל ואין זה מלאכת כתיבה, אבל האותיות שנתפרקו דנתבטל מעליהן תורת כתב לגמרי ונמצא דע"י הקירוב הדר נתהוה כתב ע"י מעשיו א"כ הו"ל מלאכת כתיבה ממש וזהו בכלל מלאכת מחשבת כמו השופך וכיו"ב ובמג"א (שם סק"ו) כתב ג"כ להחמיר כדברי הלבוש יעו"ש. אמנם אעפ"כ יש לקיים דברי הרמ"א במה שהתיר לפתוח ולסגור עפמ"ש לעיל דבעי מלאכה של קיימא בכל מלאכות שבת חוץ מבונה דיצתה מכלל ל"ט מלאכות וכמו דקושר קשר שדעתו להתירו לאחר זמן אינו בכלל מלאכת קיימא ועיין בב"י (או"ח סימן שי"ז) ובמג"א (שם סק"א) ה"נ בכתיבה כל שכותב מתחלה כתב שדעתו למחקו לא מיקרי מלאכה של קיימא מדאורייתא, וזהו מ"ש הרמ"א דכיון דעשוי נפתוח ולסגור אין בזה כותב ומוחק יעו"ש, ועוד דמ"ש הלבוש דקרוב בעיניו לחייבו חטאת אינו עפמש"כ המהרש"ל בביאורו על הסמ"ג (לאוין ס"ה) דאין המוחק ע"מ נכתוב ב' אותיות חייב אלא כשדעתו לכתוב אותיות תחרות חבל אם מוחק ע"מ נכתוב הראשונות פעור דהו"ל מקלקל יעו"ש וכן משמע ג"כ כדבריו מדברי התוס' בגיטין (דף י"ט ע"א) ד"ה וכו' יעו"ש, וא"כ ה"נ בפתיחת הספר אין בו סרך חיוב חטאת כלל. [יח] ובעיקר היסוד שכתבנו לעיל בשם הגרע"א דכתב ע"ג כתב לא מהני בעדי חתימה אפילו לר"א דלא בעי נשמה בעדי חתימה מדאורייתא, דמ"מ כיון דהב"ד פוסקין ע"פ עדותן וח"צ להביא ע"מ אח"כ כשבאה לינשא הו"ל עדותן כמאן דליתא כיון דאין כתב ע"ג כתב חשיב כאלו לא חתמו כלל בגט זה, מצאתי להב"ש שכתב להיפך מזה דאיתא באהע"ז (סימן ק"נ סעיף ע"ז) עדים שאינם יכולים לחתום רושמים להם הנייר ברוק וכיו"ב מדבר שאין רישומו מתקיים והם כותבים על הרושם, וכתב הב"ש (שם ס"ק כ"ח) וז"ל ולשיטות הפוסקים דבעינן ע"מ וע"ח חע"פ דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה חבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקיי"ל חם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש העור בשם הרמ"א אם רושמים במיא דאברא אפילו בדיעבד פסול נכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגע בטל כמ"ש בסימן קל"ג א"כ ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח עליו כלל ואפשר דגרע טפי משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספת ריש גיטין וכו' עכ"ל, ומשמע מדבריו דליכא כאן חשש דאורייתא כלל חע"פ שחם תבא להנשא יתירוה הב"ד ע"פ הע"א לבד מ"מ כיון דזהו רק מדין עדות דעלמא הוי כמו שאר שטרות דליכא חסרון בכתב ע"ג כתב רק בגט לבד, ומשו"ה הוכרח הב"ש לתרץ דכיון דבעי נשמה משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה וכמבואר בתוספת רפ"ק דגיטין הו"ל כל תורת גט על עדי חתימה מדרבנן לר"א כמו נר"מ מדאורייתא ומשו"ה נ"מ כתב ע"ג כתב דבגט איכא דין וכתב, והא דמחמירין בשאר שטרות דאם חתמו על הרושם פסול השער כמבואר ברמב"ם (פכ"ד מהלכות מלוה הל"ו) יעו"ש אינו אנא מדרבנן בעלמא ולא מטעם דלמא יבא לחתום על רושם מתקיים לגמרי דאפילו בכה"ג ליכא חששא דאורייתא, ועיין בפ"ב דגיטין (דף י"ט ע"א) וברשב"א ור"ן שם מ"ש על דברי הרמב"ם ועיין בקנה"ח (סימן מ"ח סק"ב) שכתב דלדעת המכשירין השטר מהני גם בחתמו על רושם מתקיים לגמרי יעו"ש, איברא דדבריו נ"ע דמדברי הרשב"א פ"ב דגיעין שם נא משמע כן יעו"ש היטב חנא דכל שכשר בגט לבד מכשירין בשאר שערות ואכמ״ל ועכ"פ מתבאר מדברי הב"ש להדיא דבע"ח של גט אליבא דר"א ליכא חסרון דכתב ע"ג כתב כלל ואפילו הב"ד יכולין אח"כ לפסוק ע"פ מדאורייתא שלא כדברי הגרע"א הנ"ל. הן אמת דהתורת גיטין באהע"ז שם כתב לתמוה על דברי הב"ש דכל דהוי כתב ע"ג כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין כאן עדות מדאורייתא וא"א לפסוק הדין על פיהם אח"כ בלא ע"מ ומשו"ה פוסלים הרמ"ה והעור בחתמו על רושם המתקיים יעו"ש ולפי"ז דברי הב"ש צריכין תלמוד. ונראה דלפמ"ש התוספות בפ"ק דגיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה מקרעין וכו' בשם הירושלמי והלא כתב ראשונה הוא ופירשו דהא אין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני מרחיב הקרע ואין העדים ממלאין כל רוחב הקרע יעו"ש, וכן לפירש"י ע"כ צ"ל ג"כ דמרחיבין להם הסריטה והם אינם ממלאין כל רוחב הסריטה בדיו וכן כתב המהרם שי"ף יעו"ש דאל"כ תיקשי קושית הירושלמי לפירש"י וע"ש ברשב"א ובמרדכי בשם ראבי"ה בפ"ב דגיטין יעו"ש וכיון דעכ"פ מוכח לכל הפירושים דהגט יכול להתקיים מתוך חתימת העדים האחרונים משום דניכר חתימתם אם כן תיקשי אמאי קאמר הש"ס דדיו על גבי סיקרא לא מהני בעדי חתימה משום דכתב עליון לא חשיב כתב ואמאי נהי דלא חשיב כתב מ"מ כיון דניכר מתוך חתימתם שהם חתמו על גט זה, סגי לענין חתימה כמבואר לקמן בפרק השולח (דף ל"ו ע"א) רב צייר כוורא ור"ח צייר חרותא וכו' יעו"ש, אלמא אע"ג דאין על זה תורת כתב כלל מ"מ סגי לענין עדי חתימה דלא בעי רק שיהא ניכר מתוך חתימתם שהם נעשים עדים על גט זה וה"נ בדיו ע"ג סיקרא, ולא מיבעיא לדעת הראשונים דרושם פעור לגמרי לענין שבת וא"כ צר צורה אינה בכלל כותב, אלא אפילו לדעת הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת הלי"ז) דהצר צורה חייב משום כותב וכמ"ש המ"מ שם דהוא תולדה דכותב, מ"מ היינו דוקא לחייבו משום שבת לבד אבל שיחשב כתיבה לגבי גט לא וכמ"ש התוספות בבכורות (דף כ"ה ע"א) ד"ה ואמר ר"ל וכו' דאע"ג דלענין שבת רבי רחמנא תולדות כאבות מ"מ לענין בכור דרחמנא אמר לא תגוז אינו חייב על תולדה וכן לענין קצירת העומר לא מחייב על קיטוף אע"ג דלענין שבת חשיב תולדות קצירה יעו"ש, וא"כ ה"נ לענין גט דאיכא דין כתיבה לא הוי תולדה בכלל אב ומדמהני סימן בעלמא של כורא וחרותא לענין חתימת הגט ע"כ דלא בעי תורת כתב כלל וא"כ דיו ע"ג סיקרא נמי לא גרע מזה ואמאי לא מהני וע"כ צ"ל דהך דינא דפשיט הש"ס בדיו ע"ג סיקרא דלא מהני בגט אינו אלא דוקא אליבא דר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי וא"כ עדי הגט הם בכלל וכתב משו"ה בעי שיהא תורת כתב על חתימתם ולא דמי לעדי שאר שטרות דלא כתיב וכתב על חתימת העדים אלא וכתוב בספר ותחוס והעד עדים וכל דניכר ע"י חתימת העדים שהם נעשו עדים על שטר זה הרי הוא בכלל וחתום דקרא משא"כ בגט דחתימת העדים נכלל בכלל וכתב בעי כל תורת כתב על חתימתם ומשו"ה לר"מ ל"מ כתב ע"ג כתב, וכן אפילו לר"א לפי דעת הרי"ף והרמב"ם וכל הראשונים דסברי דלר"א אף ע"מ כרתי וא"כ בליכא ע"מ אז כורתים הע"ח לר"א כמו לר"מ ובעי לשמה מדאורייתא וכמו שביאר הר"ן באורך בפרק המגרש יעו"ש אלמא דאף חתימת העדים לר"א הוא בכלל וכתב ממילא פסול כתב ע"ג כתב ג"כ דלא מיקרי וכתב, אבל בפרק השולח דאמרינן רב צייר כוורא ור"ח חרותא התם מיירי דאיכא ע"מ ג"כ לדידן דקיי"ל כר"א ואפילו לדעת הראשונים דסברי אף ע"מ כרתי מ"מ לכתחלה לכו"ע בעי ע"ח וע"מ לר"א כמבואר ברי"ף פרק המגרש יעו"ש, א"כ כל דאיכא ע"מ שהם הכורתים את הגט לא איכפת לן אם ע"ח חותמים עצמן ע"י סימן בעלמא כיון דאז לא בא חתימתם מדין וכתב לכרות את הגט אלא מדין עדות בעלמא הם באים ודי בחתימה לבד. ולפי"ז מובן מה שתמה הב"ש על דברי הטור שהעתיק דברי הרמ"ה להלכה דאם חתמו על רושם המתקיים אינו גט והא הטור דפסק דבלא ע"מ הגט בטל מדאורייתא כדעת התוספות דע"ח ל"מ בגע כלל, וא"כ ע"כ מיירי בדאיכא ע"מ ג"כ א"כ א"צ