דברי יחזקאל מה

וזה הוא דוקא כשעושה מעשה בגוף האות, משא"כ לגבי שבת אלו היה קרא מיוחד על מלאכת הכתיבה בלשון לא תכתוב הוה דמי לגט, אבל כיון דכתיב לא תעשה כל מלאכה נמצא דעיקר כוונת התורה היא שלא יתהוה כל ידי מעשיו כתיבה או כיו"ב בשאר מלאכות וכל שמחשבתו ע"י מעשיו לעשות כתיבה מלאכה גמורה היא. וזהו גם כן מה שהוסיף הסמ"ג והמרדכי שבקרשי המשכן לא היו מקפידים באיזה אופן שתהי' הכתיבה אם ע"י חק תוכות או לא ר"ל דעיקר המלאכה גם כן היה רק על ידי המעשה לבד ולא בעי שיהא על העושה המלאכה תורת כותב וכיו"ב בשאר מלאכות, ואם כן כ"ז הוא דוקא לענין חק תוכות דליכא חסרון בעצם הכתיבה רק במעשה הכותב, משא"כ בכתב ע"ג כתב דאם נימא דאינו מועיל בגט דיו ע"ג סיקרא משום דכתב עליון לא חשיב כתב אע"ג דהוא עושה מעשה בגוף האות ממש רק מטעם דלא מיקרי כתב רק הראשון ולא השני וחשיב רק כשופך דיו בעלמא כיון דלא נתחדש בגוף האות ע"י כתב השני כלום וע"ז פריך והלא לענין שבת חייב בדיו ע"ג סיקרא אלמא דחשיב כתב מטעם דמיקרי מחדש כתב של דיו שהוא יותר חשוב מכתב סיקרא שתחתיו ואם כן ה"נ לענין גט וע"ז קאמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכמו שפירש"י דמספקא ליה גם לענין שבת אם בכה"ג מיקרי כתב עליון כתב או לא, אבל אם היה חייב לגבי שבת מטעם ודאי ע"כ דחשיב כתב גמור וגם כותב בודאי מיקרי שהרי עושה מעשה בגוף האות אם כן שוב אין לפסול כתב זה לענין גט. [טו] שוב ראיתי בירושלמי (פרק הבונה הל"ד) וז"ל עדים שאינן יודעים לחתום רשב"ל אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו א"ל רבי יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת נתיר אשת איש עכ"ל, ומשמע דלחלק בין גט לשבת אתי ולא כפירש"י בגיטין דלענין שבת גופיה מספקא לן ואינו חייב חטאת, ואפשר דס"ל לרש"י דש"ס דינן פליג על הירושלמי בזה דלישנא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אינו סובל הפירוש לחלק בין גט לשבת, אבל עכ"פ מדברי הירושלמי נראה ברור כן, ונראה דזהו דעת הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת הלט"ז) דמעביר דיו על גבי סיקרא חייב חטאת יעו"ש אלמא דלענין שבת לא מספקא לן כלל ומפרש גם בש"ס דילן דעיקר החילוק הוא בין גט לשבת ולא כפירש"י, וכן משמע גם מפירוש ר"ח בס"פ הבונה שהביא דברי הירושלמי אלו יעו"ש ונראה דס"ל להרמב"ם דגם בכתב על גבי כתב אין החסרון בהכתב דהרי כיון דלפנינו ניכר ונראה הכתב השני מיקרי כתב ואפילו בדיו ע"ג דיו דפטור לענין שבת נמי כתב הרמב"ן בגיטין שם דאין הטעם משום דכתב השני לא מיקרי כתב אלא משום דבעינן מלאכת מחשבת וכאן לא אהני מעשיו שכבר נכתב עי"ש. ומשו"ה בדיו ע"ג סיקרא דאהני מעשיו ממילא חשיב מלאכת מחשבת וחייב לגבי שבת וזהו מאי דקשיא ליה לר"ל דמ"ע אינו מועיל בגט דיו ע"ג סיקרא דמ"ש משבת ומשני ליה דאין לדמות שבת לגט משום דנהי דהכתב השני מיקרי כתב אבל מ"מ איכא חסרון בהכותב והיינו דכמו דאמרינן לענין חק תוכות אע"ג דנעשה כתיבה על ידי מעשיו מ"מ כל שאינו עושה מעשה בגוף האות ממש לא מיקרי כותב כמו כן כל שאינו מחדש אות ע"י כתיבתו לא מיקרי כותב אע"ג דבפועל עושה מעשה, ונמצא דלענין שבת דמחייב רק על הכתב לבד אע"פ שאין תורת כותב על מעשה שלו, חייב גם בכתב העליון כל דאהנו מעשיו, אבל בגט דבעינן וכתב בעינן שיחדש גוף האות ע"י מעשיו ובכתב השני ליכא חידוש אות. [טז] ועפ"י דרך זה יש לבאר דברי התוס' בגיטין שם ד"ה דיו ע"ג דיו וכו' שהקשו דכאן משמע דכתב ע"ג כתב ל"ח כתב לענין שבת וה"ה לענין גט דמדמי בסמוך לשבת ולקמן אמרינן כתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דלר"י הוי כתב, ועוד דלרב אחא בר יעקב לכו"ע הוי גט ותירץ ר"י דלקמן שכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב לר"י ולרב אחא אפילו לרבנן אבל הכא שכתב השני אינו מתקן כלום אפילו ר"י מודה דלא הוי כתב עכ"ד, ובמהרש"א הקשה דלפ"ז בעדים שאינן יודעים לחתום אמאי אמרינן דלא מהני כתב השני הא מתקן לענין לשמה ובחידושי רע"א כתב ליישב דכיון דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ומדאורייתא לא. בעי חתימה לשמה כלל כמבואר ברפ"ק דגיטין רק מדרבנן דהו"ל מזויף מתוכו ואם כן מדאורייתא אין כתב השני מתקן כלום דהא אין בו דין לשמה כלל וממילא נ"ח כתב, ואם כן לא מיקרי עדות כלל, וכאלו לא חתמו דמי ואין לסמוך עליהם אחר כך כשבאה להנשא וצריכה עדי מסירה מדאורייתא יעו"ש, ועדיין יש להקשות נהי דלא חשיב מתקן מצד לשמה מ"מ חשיב מתקן מצד דין עדות כיון דמיירי שעדים הראשונים ע"כ פסולים ואין תורת עדות על חתימתם וכתב השני חשיב מתקן במה שיש לה תורת עדות אם כן עדיין מיקרי כתב השני כתב כיון שמתקן, ועוד דגם הרשב"א תפס בשיטת התוס' לחלק בין היכא שכתב השני מתקן לענין לשמה או לא יעו"ש ולשיטתו דפסק בפרק המגרש כדעת הרי"ף והרמב"ן דלר"א אף עדי מסירה כרתי ועדי חתימה לבד גם כן מועיל בלא עדי מסירה כלל יעו"ש, אם כן השני מיקרי מתקן אף לענין לשמה כיון דהגט כשר לגרש על ידי חתימתם לבד ואז בעי לשמה לר"א כמו לר"מ כמבואר בר"ן פרק המגרש באורך יעו"ש, ועיין בביאור הגר"א באהע"ז (סימן קל"א סק"ח) יעו"ש היטב, ועיין בחידושי הריטב"א פ"ק דגיטין (דף ד' ע"א) בהא דאמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו יעו"ש. וראיתי בספר בית מאיר (סימן קכ"ה) שהקשה על דברי הג"א והמרדכי בפ"ב דגיטין שכתבו דאם נפלה טפת דיו על האות ונפסלה צורתו לא מהני תיקון לגרור טפת הדיו לבד דהי"ל חק תוכות וצריך לגרור כל האות ואפילו העברת קולמוס אינו מועיל, ואע"ג דלענין כתבו שלא לשמה מועיל העברת קולמוס משום דאם אמרו העברת קולמוס לשוויה לשמה אבל לשוויה אות לא יועיל יעו"ש. והג"פ כתב על זה שמדברי התוס' הנ"ל שכתבו דהיכא שכתב השני מתקן מיקרי כתב משמע שחולקין על דברי הג"א והמרדכי, וכתב הבית מאיר לחזק דבריו מפני שדבריהם תמוהים דהסברא הוא להיפך דלענין לשמה דכתב הראשון תורת כתב עליו אלא דחסר לו דין לשמה ל"ש כלל שיתקן ע"י כתב השני כיון דכתב ע"ג כתב לא מיקרי כתב נמצא דהלשמה נעשה במידי דאינו כתב והתורה אמרה וכתב לה לשמה וכן בקדושת השם, משא"כ לענין חק תוכות דהכתב הראשון לא היה כתב נמצא דהכתב השני חשיב כאלו כותב על נייר חנק, אלא דהביא שם קצת ראי' לדבריהם מהא דאמרינן בפ"ב דגיטין דכתב שע"ג ציץ היה חק ירכות ומאי איכפת לן אי הוה חק תוכות הא כתב הרמב"ם (בפ"ט מהלכות כלי המקדש) שהיה כתוב בציץ על הבליטה בדיו ואם כן מיקרי כתב מצד הדיו וע"כ מוכח כדברי הג"א והמרדכי דלא מהני העברת קולמוס בחק תוכות, ויעו"ש שנדחק ליישב דמשמע להש"ס דמקרא דמכתב פתוחי חותם משמע שיהא על הפתוח עצמו דין כתב יעו"ש ונראה דלפמ"ש לעיל דבכתב ע"ג כתב איכא תורת כתב על כתב השני ולא חשיבי כשפיכת דיו בעלמא משום דלפנינו נראה וניכר הכתב השני אלא דעיקר החסרון הוא מצד דכל שלא חידש אות על ידי מעשיו אין עליו תורת כותב, ולפ"ז י"ל דשפיר כתבו התוס' דחשיב לשמה מה שמתקן בכתב השני ולא קשה קושית הבית מאיר דהא בעינן הלשמה במידי דחשיב כתב דהרי הוא כתב ממש, ואדרבא יתבאר לפ"ז מחלוקת ר"י ורבנן אליבא דר"ח דלרבנן אינו מועיל אפילו היכא שמתקן. לשמה בכתב השני משום דאף על פי דאיכא תורת כתב על כתב השני אבל