דברי יחזקאל מב

דהרי השואל בתשובת רע"א נסתפק אם להצריך זיונין בח' מה"ט דעדיין כזיינין חשיבי, אבל מהזיונין ודאי קשיא דכ"ז שהחטטרת ע"ג עדיין אינן מזוינין וע"י המחיקה שאח"כ הו"ל חק תוכות לענין הזיונין עכ"פ וממילא אין זה כתב לדעת ההגמ"י הנ"ל. ונראה דלפי"מ שנתבאר לעיל דלדעת ההגמי"י ע"כ הך אוקימתא דשני זיינין לא מיירי בספר אלא דהם תיבה בפ"ע וכדעת הר"ן שביארנו שם א"כ אף אם ע"י המחיקה של הגג הו"ל חק תוכות ג"כ חייב לגבי שבת דלא בעי רק מלאכת מחשבת וכדעת הראשונים הנ"ל, רק דס"ל לההגמ"י דכל דליכא זיונין פסול האות בעצמותו מדין אות ואין הזיונין באים מדין הכשר הספר תורה בלבד ומש"ה כל שני זיינין לבד אפילו שלא בספר צריכין זיון לחייבן משום שבת דכל שלא נכתבו בכתב אשורית וכהלכתן אין עליהם תורת כתב לכל מילי [יא] ועפ"י דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל שחידש ע"פ שיטת הירושלמי דנדבק מלמטה כשר אף בלא תיקון משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת היה אפשר ליישב קושית הראשונים שתמהו בסוף הבונה בהא דאמרינן שם תנא נתכוין לכתוב אחת ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני, ותמהו כל הראשונים דאפילו לא בעי זיוני מ"מ אמאי חייב הא הוה ליה כנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והכי נמי אות אחת הו"ל מלאכת פטור, ועוד דאפילו נתכוין לשתי אותיות ועלו בידו שתי אותיות אחרות גם כן פטור דהו"ל מתעסק כמו נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר יעו"ש ולפמ"ש י"ל דס"ל להתוספתא ג"כ כשיטת הירושלמי דכל שנדבק מלמטה כשר האות בלא גרירה מאחר דכבר היה עליו תורת אות וא"כ דכל ח' שצורתו הוא שני זיינין קודם שנדבקו ע"י החטטרת י"ל דאף אח"כ שנדבקו תו לא בטיל מהם גם תורת זיינין וא"כ כשנתכוין לכתוב ח' ועלו בידו שני זיינין הו"ל נתכוין למלאכה זו ממש, ואף דלאחר שנדבקו ע"י החטטרת תו אינן נקראין בתורת שני זיינין אלא בתורת ח' מ"מ י"ל דס"ל להתוספתא כהמ"ד דחייב אף על א"א דאאזרך אף דאינן מלה בפ"ע ואין להם שום מובן כלל בשום מקום רק בגלטורי בעלמא, וה"נ כיון דעדיין תורת זיינין עליהם משום הכי חייב לענין שבת, ומה שנתכוין לכתוב שתי אותיות לבד ועלו בידו שתי אותיות שהם תיבה בפ"ע זהו לא מגרע מלאכת שבת בהכי דכיון דבלא"ה ג"כ הוי חייב משום שבת לדעת הירושלמי ע"פ דברי הרשב"א הנ"ל, ואף דיש לחלק קצת דדוקא בארצנו תפארתנו דהתם ע"י שנדבקו מלמטה עדיין נקראים ע"י תינוק דלא חכים ולא טפש ומשו"ה לא בטיל מהם תורת האות שהי' עליו מקודם שנדבק משא"כ כאן דמ"מ נקרא בתורת ח' מ"מ י"ל דדעת התוספתא שאין לחלק בזה רק היכא דבעי זיוני פטור משום דעדיין לא נגמרה מלאכתו וכמו שנתבאר לעיל ולפי"ז יש מקום ליישב דברי הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת הלי"א) שכתב דהמתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין וכן כיוצא בזה בשאר אותיות פטור ע"כ ויעו"ש במ"מ, והמנ"ח (מצוה נ"ב) תמה ע"ד דאמאי השמיט הך דינא דמסיק הש"ס דהיכא דנא בעי זיוני חייב ובמרכבת המשנה האריך גם כן בקושיא זו יעו"ש ואין לומר דמ"ש הרמב"ם וכן כיוצא בזה כוונתו לכלול בזה שאר אותיות הצריכות זיון כמו זיינין ולאפוקי שאר אותיות אינן צריכין זיון כגון נתכוין לכתוב ט' ועלה בידו פ"ו דחייב וכמו שכתוב בפי' ר"ח יעו"ש ועיין עוד בש"ג שכתב בשם ר"ח ור"ת באופן אחר קצת יעו"ש באורך, זה אינו דהא לדעת הרמב"ם דפסק (בפ"ה מהל' תפילין הל"ג) דתגין לא מעכבי יעו"ש וע"ע בטוא"ח (סימן ל"ו) יעו"ש א"כ אי אפשר לפרש מאי דקאמר הש"ס הא דבעי זיוני משום דעדיין לא מיקרי כתב אלא משום דכל שדעתו לזיין עדיין לא נגמרה מלאכתו וכמו שפירש בספר התרומה הנ"ל וא"כ הו"ל להרמב"ם לחלק דאם אין דעתו לזיין עוד חייב אפילו בהנך אותיות הצריכות זיון דהיינו דינא דש"ס בהא דלא בעי זיונא, ועוד דמסתימת לשון הרמב"ם שכתב וכן כיו"ב בשאר אותיות לא משמע דוקא באלו הצריכין זיון אלא אפילו נתכוין לכתוב ט' ועלה בידו פ"ו או כ"ו גם כן פטור אף על גב דלא צריכי זיין כלל, ועוד דלפמ"ש הרמב"ם (בהלכות תפלין פ"ה הל"ג) בדינא דשעטנ"ז ג"ץ צריכי זיונין דהיינו דוקא באותיות מיוחדות שבמזוזה שחשב שם לא משכחת האי דינא דבעי זיונא אלא בנתכוין לכתוב ח' ועלו בידו שני זיינין לבד יעו"ש היטב, ועיין עוד בש"ג בס"פ הבונה מה שהאריך בדברי הרמב"ם אלו אמנם גירסא מוטעת נזדמנה לו והעלים עין מדברי המ"מ וגירסתו יעו"ש אמנם לפמ"ש דליישב הך קושית הראשונים דלא יהא כנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע וכנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר צ"ל דהתוספתא אזלא בשיטת הירושלמי בפרק היה קורא שהובאה בתשובת הרשב"א הנ"ל דנדבק למטה כשר דלא בטיל ממנו תורת אות כל שחלה עליו מתחלה וכשר אפילו בלא גרירה דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וה"ה בנתכוין לכתוב ח' הרי נתכוין לכתוב שני זיינין ג"כ ואפילו אם לא ענו בידו שני זיינין ג"כ היה חייב דאות ח' כל תורת שני זיינין עניו דדמי לנדבק מלמטה, וא"כ כ"ז דוקא להך תנא דס"ל דעל א"א ג"כ חייב אבל לדעת הרמב"ם דפסק דכל שאינן נקראין תיבה בפ"ע פטור וכיון דהנך שני זיינין כ"ז שהחטטרת על גביהן אינן נקראין תיבה בפ"ע אלא בתורת ח' א"כ אף דמן הדין לא בטיל מהן דין זיינין אבל לענין שבת לא עדיפי מא"א דפטור. ועוד דע"כ ש"ס דילן פליג גם על דינא דנדבק מלמטה ג"כ וכמבואר בטוא"ח (סימן ל"ב) ובב"י שם בשם תשובת הרא"ש וכל הפוסקים יעו"ש [וכן מוכח קצת גם מאוקימתא דלעיל דמוקי ברייתא דהגיה אות אחת חייב מיירי בנטל גגו דח' ועשאו שני זיינין ואי נימא דגם באות ח' חשיב כשני זיינין א"כ לאו מידי עביד, ויש לדחות דהך ברייתא דהגיה אות אחת סברה דעל א"א פטור] וכיון דלש"ס דילן כל שני אותיות שנדבקו באיזה אופן שיהיו בטיל מהן תורת אות א"כ נתכויין לכתוב ח' ועלו בידו שני זיינין או כיו"ב בשאר אותיות ודאי פטור בכל גווני אף דלא בעי זיוני דהו"ל כנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע וכמו שכתבו כל הראשונים הנ"ל ומש"ה סתם הרמב"ם לפעור בכל גווני וראיתי במרכבת המשנה שכתב ליישב קושית התוס' בס"פ הבונה דמאי קמ"ל מתניתין דנתכוין לכתוב ח' ועלו בידו זיינין דפטור תפ"ל דהו"ל נתכוין למלאכת פטור ועוד דהו"ל מתעסק וכתב דמתניתין רבותא קמ"ל שהמתכוין לכתוב אות ח' וכתב שני זיינין הרי מתכוין מתחלה לכתוב ב' זיינין שכן דרך לכתוב הח' שכותבין ב' זיינין ואח"כ מושך חטומרת המצרפן וסד"א דמיקרי נתכוין לכתוב שני זיינין קמ"ל דפטור הואיל ונתכוין לכתוב אות אחת שהוא דבר הפטור ולא אמרינן דכתיבת אות ח' מיקרי דבר החייב שהרי כותב מתחלה שני זיינין ועשיית החטוטרת שאח"כ יהיה חשיב כאלו מוחק השני זיינין אחרי אשר כבר נעשה איסור כתיבת שתי אותיות וסד"א דכתיבת אות ח' לא מחייב רק באופן שעשה החטוטרת מתחלה ואח"כ חיבר לה השני זיינין אבל חטרינהו אח"כ חייב וקמ"ל במשנתנו הואיל דאין כוונתו לשתי אותיות פטור יעו"ש באורך, ולפמ"ש לעיל דכמו דבקשירה בעינן מלאכה מתקיימת והקושר ע"מ להתיר לא מחייב כמבואר בפרק אלו קשרים ה"נ בעינן בכל מלאכת שבת וה"ה בכתיבה הכותב ע"מ למחוק לא מיקרי מלאכה מתקיימת ופטור לגבי שבת וא"כ אף אם כוונתו היה מתחלה לכתוב שני זיינין ולחברן אח"כ ע"י החטטרת ג"כ נתכוין למלאכת פטור מיקרי דהרי נתכוין לכתוב שתי אותיות שאינן של קיימא ועדיין מיקרי מתכוין למלאכת פטור ועלה בידו מלאכה החייבת ודמי לנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע